3.4 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 13)
פסק דין הצהרתי - הצהרה על קיומה של זכות

פסק דין הצהרתי (declaratory judgment) נועד להצהיר על קיומה של זכות. מדובר בזכות מסוימת או במצב עניינים מסוים.
המטרה של פסק דין הצהרתי היא ליצור מעשה בית דין כלפי הכלל, ובית המשפט יכול לתת סעד הצהרתי גם אם התובע לא הוכיח את כל העובדות שמהוות את עילת התביעה. חשוב לציין, כי בית המשפט לא עושה זאת כדבר שבשגרה.

דוגמא לפסק דין הצהרתי: כאשר אדם פונה לבית המשפט, ומבקש מהשופט להצהיר, כי  רכוש מסוים שייך לו ולו לאחר. כך, אם בית המשפט ייעתר לבקשה, וייתן סעד הצהרתי, התובע יהיה מוגן מפני הנושים של האדם האחר במקרה שירצו לעקל את הרכוש שלו.

סעד הצהרתי, כשמו כן הוא, הוא מצהיר על קיומה של זכות ולא מקנה סעד אופרטיבי כלשהו. בית המשפט לא חייב לתת סעד הצהרתי, בניגוד לתביעה לסעד אופרטיבי, בה בית המשפט חייב להכריע בין גרסאות הצדדים, ולתת את הסעד המבוקש, אם טענות התובע הוכחו במידה הראויה.
את פסק הדין ההצהרתי לא ניתן לאכוף. עם זאת, ישנם מקרים שבהם הצד הנתבע יתן לתובע את שביקש, ולא יתכחש לפסק הדין.

מקורו של פסק דין הצהרתי הוא בדיני היושר. לבית המשפט יש סמכות לתת פסק דין הצהרתי מכח סעיף 75 לחוק בתי המשפט. הסמכות לתבוע סעד הצהרתי מצויה בסעיף 14(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

הסיבות לבקשת פסק דין הצהרתי

הסיבות לבקשת פסק דין הצהרתי הן אלו:

1• קבלת פסק דין חפצי, כלומר: פסק דין נגד דבר (כמו רכוש).

2• כאשר ישנן אי בהירויות בתביעה לסעד אופרטיבי.

3• שיקול חשוב הוא מיהו הצד שכנגד. אם הנתבעת היא המדינה, אז קיים בסיס לסעד אופרטיבי, שכן המדינה לא תתכחש לפסק הדין ההצהרתי.

4• כאמור, בית המשפט יכול לתת סעד הצהרתי גם אם התובע לא הוכיח את עילת התביעה. זאת, בניגוד לסעד אופרטיבי.

מה צריך להוכיח כדי לקבל פסק דין הצהרתי?

כדי לקבל פסק דין הצהרתי, התובע  צריך להוכיח, שיש לו זכות כלשהי או שמתקיים מצב דברים מסוים שיש להצהיר עליו. התובע צריך להוכיח בבית המשפט, כי יש לתת פסק דין הצהרתי, אשר ימנע בעתיד הכחשה וכפירה בשל מעשה בית דין. בנוסף, התובע צריך להוכיח כי הוא נקי כפיים, תם לב וכי לא הגיש את התביעה בשיהוי. על מבקש הסעד הצהרתי להראות לבית המשפט, כי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובת מתן הסעד.

שיקולי ביהמ"ש במתן פסק דין הצהרתי

בית המשפט יבחן את מאזן הנוחות בין הצדדים, ובכלל זה את השאלה האם יש הצדקה לכך שהנתבע יוטרד פעמיים, פעם אחת בשל הסעד ההצהרתי ופעם נוספת בשל הסעד האופרטיבי. בנוסף, התובע צריך לשכנע את בית המשפט מדוע הוא מוכן להסתפק בשלב הראשון בפסק דין ההצהרתי בלבד. זאת, כדי שהנתבע לא יוטרד פעמיים.