תביעה בלשון הרע - התקבלה בקשה לחשיפת פרטי גולשים

התובע הינו צלם אירועים (להלן: "הצלם"). המשיבים התקשרו עם המבקש לצילום חתונתם (להלן: "בני הזוג"), אך משלא היו מרוצים מתפקוד המבקש ומהתוצר הסופי, הגישו תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. במקביל, פורסם בכמה אתרי אינטרנט שונים ("תפוז", "וואלה", "חופה" ו- "mit4mit") מכתב אנונימי המזהיר את הגולשים המתחתנים משימוש בשירותי הצלם. בגין פרסום זה הגיש הצלם תביעה בעילת לשון הרע.

לטענת הצלם, בני הזוג הם אלה אשר פרסמו את המכתב, אך על מנת להוכיח זאת הגיש בקשה למתן צו להורות למפעילות אתרי האינטרנט לערוך הצלבות בין כתובות המייל של בני הזוג לבין כתובות המייל מהן נשלח המכתב.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום נזיקין ותאונות 

הלכת בית המשפט העליון בעניין חשיפת פרטי גולש קובעת: "לא קיימת מסגרת דיונית הולמת למתן צו המורה לחשוף את זהותו של גולש אנונימי ואין ל"המציא" מסגרת כזו ב"חקיקה שיפוטית" (רע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי. טי.סי. (1995) החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ (להלן: "הלכת רמי מור") סעיף 32 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה השופט א. ריבלין).

עם זאת, מוסיף כבוד השופט א. ריבלין ואומר: "אין בדברים אלה כדי לסגור את השער בפני המבקשים לחשוף את זהותם של מעוולים ברשת האינטרנט. ראשית, כאשר מתבצעת באינטרנט עוולה שהיא גם עבירה, קיימת אפשרות לנפגע להגיש תלונה, וחזקה על רשויות האכיפה שתפעלנה את סמכויות החקירה והבדיקה המסורות להן מכוח הדין; הן ולא ביהמ"ש. שנית, יש להניח ולקוות כי בסופו של דבר תתקבל חקיקה שתסדיר באופן בהיר ומפורט את הנושא הנדון, תיצור את המסגרת הדיונית הראויה ותתווה את האיזון בין השיקולים שלעניין".

בהלכת רמי מור, היה מדובר בהודעות אנונימיות שפורסמו במסגרת פורום באתר אינטרנט, אשר לטענת מבקש חשיפת פרטי הגולש, הוציאו את דיבתו רעה. המבקש לא ידע את זהות המפרסם ואף לא היו לו חשדות כלפי אדם כלשהו.

"חשוד עיקרי" בפרשה
בית משפט השלום בפתח תקווה איבחן את המקרה שלפניו מהלכת רמי מור בשל העובדה שבמקרה זה יש למבקש "חשוד עיקרי". כמו כן, בענייננו הצלם הסתפק בהשוואת כתובות הדוא"ל של בני הזוג לבין כתובת המייל ממנה נשלח המכתב ושייך למפעילות האתרים.

ההבדל העיקרי בעיני בית משפט השלום הוא שככל שימצא שאין זהות, ממילא אין בקשה לחשיפת פרטי הגולש האחר.

יתר על כן, בעניין שנדון בהלכת רמי מור, המבקש לא הגיש הליך עיקרי, אך הצהיר כי חשיפת זהות המפרסמים נועדה לשם קיום הליך כזה בעתיד. נאמר כי בקשה זו חריגה שכן, בימ"ש אינו נכנס לתמונה קודם שמוגשת תביעה (בכפוף לחריגים המוגדרים בחוק), משמע: אם אין נתבע- אין הליך. זאת בניגוד למקרה שבענייננו, בו הוגשה הבקשה לצד הליך עיקרי וכדי לאפשר ולסייע בבירורו. במקרה זה יש באפשרות "הגולש האנונימי" להגיב ולהתנגד לבקשה, באשר הוא צד לדיון עצמו.

הזכות להגן על השם הטוב
לאור ההבדלים שצויינו לעיל, קבע בית משפט השלום כי באיזון בין זכות הצלם לחשיפת פרטי הגולש האנונימי לבין זכות בני הזוג והאינטרס הציבורי באשר לשמירה על פרטיותם ובחובה- אף הגנה על האנונימיות של הגולשים ברשת, גוברת זכות הצלם להגן על שמו הטוב ועל פרנסתו. כתוצאה, ניתן צו למסירת כתובות הדוא"ל למפעילות האתרים אשר יצליבו בין הכתובות ויענו ב"כן" או "לא" לשאלת ההתאמה בין הכתובות שנמסרו לכתובות מהן נשלח המכתב.

(תא"מ (פ"ת) 14089-08-09‏ ‏פאי נ' פנחס)