3.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 1)
העסקת עובדים זרים - בית הדין דחה את מרבית התביעה של המטפלת מהפיליפינים

רקע עובדתי
התובעת, עובדת זרה מהפיליפינים, הועסקה כעובדת סיעודית של בעלה המנוח של הנתבעת. לאחר מותו של המנוח, המשיכה התובעת לעבוד בבית הנתבעת, בעיקר לצורך חברה ולאוזן קשבת, היות והנתבעת, ניצולת שואה כבת 80, הסובלת מחווית פוסט - טראומטית לנוכח המאורעות הקשים שעברו עליה.

התובעת עבדה אצל הנתבעת ברצף עד למועד התפטרותה, החל מיום 22.06.00 ועד ליום 28.02.10, 9 שנים ו-8 חודשיים.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום דיני עבודה

לקריאה מורחבת בנושא זכויות עובדים

למציאת עו"ד דיני עבודה באינדקס משפטי

לאחר פטירת המנוח שלמה הנתבעת לתובעת, במהלך שנת 2006, 3,500$, כפיצויי פיטורים.
התובעת התגוררה בכל התקופה בבית הנתבעת, וקיבלה לשימושה הפרטי חדר שינה, שם הועמדו לרשותה טלוויזיה בכבלים, מיטה, טלפון ומיזוג אוויר.

בין התאריכים 22.12.09 ועד 01.02.10 אושפזה התובעת בבית החולים בני-ציון בחיפה. בתקופה הנ"ל נותרה הנתבעת ללא כל עזרה ורק ביום 12.01.10 הציבה חברת דנאל בע"מ (להלן:"דנאל") בבית הנתבעת מחליפה, ללא לינה. התובעת שוחררה מבית החולים ביום 01.02.10 אולם מצבה הבריאותי לא אפשר לה להמשיך בעבודתה. לעומת זאת, היא המשיכה להתגורר בבית הנתבעת מבלי לעבוד, עד ליום 24.03.10, אז התברר לנתבעת שהתובעת הגישה כבר ביום 28.02.10 ל"דנאל", הודעה על התפטרותה מהעובדה.


ביום 25.03.10, הוזמנה התובעת על ידי דורית, בתה של הנתבעת, כדי לערוך עימה גמר חשבון ולשלם לה את יתרת זכויותיה, אך היא בחרה שלא לעשות כן.

ביום 26.03.10 קיבלה הנתבעת מכתב דרישה מטעם התובעת, וביום 13.04.10 הוגש כתב התביעה. עם הגשת כתב הגנתה, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 3,539.81 ₪, בגין הפרשי פיצויי פיטורים.

מרבית רכיבי התביעה נדחו

החלק הארי של תביעת התובעת, שהינו תביעת גמול עבודה בימי המנוחה השבועית ופיצוי בעד אי מתן מנוחה שבועית כדין בסך של 355,212 ₪, נדחה על ידי ביה"ד, שכן נקבע כי לא הוכח שהתובעת נדרשה לעבוד בימי מנוחתה השבועית, ואף לא הוכח כי עבדה בהן בפועל, זאת מול עדי הנתבעת, אשר הותירו על ביה"ד רושם אמין ומהימן ביותר.

בנוסף, דחה ביה"ד את תביעה התובעת לתשלום הפרשי שכר מינימום בסך 38,498.42 ₪ , שכן העדיף הוא את גרסת הנתבעת, על פני גרסתה של התובעת.

כמו-כן, דחה ביה"ד את תביעת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 15,400 ₪, בגין עבודתה בימי חג מדי שנה, ובגין אי קבלת יום חופש חלופי בגינם. ראשית, הסכים ביה"ד עם טענת הנתבעת כי היותה של התובעת עובדת חודשית אינו מקנה זכאות לתשלום נוסף עבור יום חג, ובנוסף לא הוצגו בפניו הוכחות לעבודתה של התובעת בחגים שהיא טוענת שעבדה בהם. 

בנוגע לתביעת התובעת בגין הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 38,501 ₪, קבע ביה"ד כי התובעת זכאית להפרש בגין רכיב זה בסך 2,394 ₪. כמו נקבע, כי המחלוקת בין הצדדים לגבי תשלום פיצויי הפיטורים הייתה מחלוקת כנה, ועל כן אין מקום לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

תביעות התובעת, הן לתשלום דמי הבראה בסך 4,774 ₪, והן תשלום פדיון חופשה בסך 2,156 ₪, התקבלו.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה להפרשי שכר מינימום, לגמול עבודה בימי מנוחה, לפיצוי בגין העסקה בשבת ובגין העסקה בחגים – נדחתה.
נפסק, כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין דמי הבראה, פדיון חופשה והפרש פיצויי פיטורים סך של 9,324 ₪, אל מול סכום התביעה שעמד על סך 454,541.42 ₪, כפי שנאמר לעיל.

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין

(ס"ע 15123-04-10 Patronua נ' שושנה בורנשטיין – פסק דין) (18.9.2011)