4.8 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 8)
הליך אזרחי בבית משפט - על קצה המזלג

א. הליך אזרחי - מהו?

ההליך האזרחי עניינו בדיני ממונות, כלומר: בסכסוכים כספיים או רכושיים. לאמיתו של דבר, מרבית ההתדיינות במערכת בתי המשפט ה"רגילים" נסובה על הליכים אזרחיים. במוקד ההליך האזרחי מצוי פרט, תאגיד או רשות ציבורית הטוענים להפרת חיוב חוזי או חובה המעוגנת בדין, ועותרים בשל כך לקבלת סעד מבית המשפט. הסעד יכול להתבטא בסכום כסף (תביעה כספית), בציווי בעין (צו עשה או צו מניעה) או כסעד הצהרתי.

1. עילת תביעה

תובענה המוגשת במסגרת הליכי משפט אזרחיים צריכה להיות מושתתת על עילת תביעה. על התובע לפרט את מכלול העובדות, שבהנחה שיוכחו על ידו במשפט, יזכו אותו בסעד המבוקש בתביעתו. נדרשת הלימה בין עובדות כתב התביעה, בין העילה עליה הוא מיוסד ובין הסעד שהתובע עותר לו בהסתמך עליהן. כך, למשל, לא תמיד יהיה די בכך שפלוני גרם לאלמוני נזק כדי שתקום לפלוני עילת תביעה וזכאות לסעד מאלמוני. וכך, לעתים אפילו לא נגרם נזק לפלוני, עדיין תתגבש עילת תביעה נגד אלמוני והוא יהיה חייב לפצות את פלוני.

מי שמעוניין להגיש תביעה לבית משפט אזרחי חייב לוודא תחילה שהמקרה עליו הוא מלין כלפי הנתבע מקנה זכאות לסעד על פי הדין המהותי (קיומו של מקור נורמטיבי), או במילים אחרות: האם התנהגות הנתבע עליה מלין התובע מפרה חיוב או חובה המוכרים בחוק. שאלה נכבדה הינה האם קיימת היתכנות מעשית להוכיח את עובדות התביעה (יש case או אין case?). היתכנות זו נגזרת, בראש ובראשונה, מאופן ניסוח כתב התביעה (עובדות המקימות עילת תביעה מוכרת בדין וכן סעד ההולם אותה עילה) ומהפוטנציאל הגלום בראיות התובע להוכיח את תביעתו. ככלל, בית המשפט לא יעניק לתובע סעד אשר לא התבקש להעניק, וכן לא יפסוק על יסוד עילה שאינה מתגלית מן העובדות או שעליה לא הושתת כתב התביעה. (שאלות חשובות בהן לא נדון במסגרת זו הינן: מהי תשתית ראייתית מספקת להגשת תביעה?; כיצד אומדים את כדאיות ניהול ההליך?; ומהי האסטרטגיה הנכונה לניהולו?).

2. התגוננות מפני הליך אזרחי

ככלל, הנתבע צריך להתגונן מפני הליך אזרחי המוגש נגדו, שאם לא כן - התובע יהא זכאי לקבל פסק דין בהיעדר הגנה, שדינו כפסק דין לכל דבר ועניין, למעט אפשרות צרה, בנסיבות מסויימות, להגיש בקשה לביטולו משניתן במעמד צד-אחד. כתב ההגנה עשוי לכלול טענות מקדמיות (טענות סף), שקבלתן תביא לסילוק התביעה על הסף מבלי לבררה לגופה (כגון: היעדר סמכות, התיישנות, מעשה-בית-דין, היעדר עילה). כך, למשל, כאשר נתבע מעלה טענה כי עילת התביעה התיישנה, היינו - שכוח התביעה של התובע בגין אותה עילה אינו בתוקף עוד (תקופות ההתיישנות קבועות בחוק, משתנות לפי מהות העילה ותלויות בנסיבות העניין). כאשר מתקבלת טענת התיישנות התביעה – התביעה תידחה. וכך, אם הנתבע טוען כי לא מתקיימת יריבות בינו ובין התובע בקשר לעילה על יסודה השתית התובע את תביעתו. לדוגמא: ראובן רכש דירה מחברה קבלנית. החברה הפרה את חוזה המכר. ראובן תובע את החברה ואת שמעון, מנכ"ל החברה, אישית, בעילת הפרת חוזה. ככלל, בידי שמעון טענת סף טובה למחוק את התביעה כלפיו מחמת היעדר יריבות/עילה, מששמעון אינו צד לחוזה. במצבים מתאימים, תוגש בקשה מפורטת נפרדת לסילוק על הסף בנוסף. בגוף כתב ההגנה יפרט הנתבע את התייחסותו לכל סעיפי כתב התביעה. כל טענה שלא מוכחשת במפורש על ידי הנתבע - רואים אותה ככזו שאינה שנויה במחלוקת (הודיה).

ב. פרוצדורה אזרחית

לכל סוג של הליך משפטי (אזרחי, פלילי, מנהלי או בג"ץ) יש פרוצדורה משלו. 
העניינים העיקריים המוסדרים בכללי הפרוצדורה האזרחית (סדרי הדין האזרחי) הם: (1) איזה בית משפט מוסמך לדון בהליך (מבחינת נושאו ומקום בירורו המתאים); (2) מהי דרך פתיחת ההליך לתובענה המסויימת (לעתים קיימות מספר חלופות) והאופן בו יש לנסח את כתבי הטענות הראשונים; (3) מועדים להגשת כתבי טענות על ידי בעל הדין; (4) שלבי ההליך האזרחי והכללים החלים עליהם; (5) כללים הנוגעים לדרכי המצאת כתבי טענות לבעל הדין שכנגד; (5) סמכויותיו הדיוניות של בית המשפט בניהול ההליך; (6) התנאים לקבלת סעד זמני; (7) האופן בו מוגש ערעור.

1. סמכות עניינית

שאלת הסמכות היא שאלה מקדמית. בית המשפט הוא חלק בלתי נפרד מהרשות השופטת. ככל רשות מנהלית, גם בית המשפט קונה סמכות בהתאם לקבוע בחוק. בענייננו, רלוונטית חלוקת הסמכויות בין בית משפט השלום ובין בית המשפט המחוזי. ככלל, נכון לכתיבת שורות אלה, אלו הקריטריונים הקבועים בחוק לפיהם תקבע הסמכות העניינית, כשהמכנה המשותף להם הוא "מבחן הסעד":

(א) תביעות אזרחיות כספיות עד 2.5 מיליון ₪ ידונו בבית משפט השלום; תביעות אזרחיות מעל 2.5 מיליון ₪ ידונו בבית המשפט המחוזי.

(ב) תביעות אזרחיות שעניינן פירוק שיתוף, חזקה ושימוש במקרקעין ידונו בבית משפט השלום; כל תביעה אזרחית אחרת בענייני מקרקעין (כגון: תביעות להצהרה על בעלות במקרקעין, אכיפת חוזה מכר מקרקעין, הצהרה על ביטול חוזה מכר מקרקעין) – תדון בבית המשפט המחוזי. 

(ג) תביעות אזרחיות שנושאן אינו ניתן לביטוי בכסף או שאינן נכנסות לאחת ההגדרות שבסעיף (ב) לעיל (כגון: תביעות לצו עשה/צו מניעה/ סעד הצהרתי), מסורות לסמכות מקבילה של בית משפט השלום או של בית המשפט המחוזי.

(*) חשוב לדעת כי לכללים הנ"ל קיימים חריגים מיוחדים הקבועים בחוק, ויש לבחון כל מקרה לגופו. כך, למשל, סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות מוסדרת בנפרד, וענייני קניין רוחני ידונו ככלל בבית המשפט המחוזי. בנוסף, לעתים יש לפצל תביעה לבתי משפט שונים.

הגשת הליך אזרחי לבית משפט שאינו מוסמך עניינית לדון בו עשויה להוביל לדחיית ההליך, באופן שלא ניתן יהיה להגישו שוב, או שבית המשפט יעבירו לבית המשפט המוסמך עניינית. לעתים הדבר יהיה כרוך בחיוב התובע בתשלום הוצאות משפט לנתבע בשל כך.

2. סמכות מקומית

בעוד שהסמכות העניינית עונה על השאלה לאיזה בית משפט (שלום או מחוזי) ישנה סמכות לדון בהליך מבחינת הסעד המבוקש בהליך, הרי ששאלת הסמכות המקומית נחתכת כפועל יוצא ממפת אזורי השיפוט הקבועה בצו על ידי שר המשפטים ונגזרת מהחלופות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי. בדרך כלל, כתב תביעה יוגש בבית משפט שבתחום אזור שיפוטו מתגורר הנתבע ("התובע הולך אחר הנתבע"). לדוגמא: אזור השיפוט של מחוז תל אביב כולל את בתי משפט השלום בהרצליה ובתל אביב ואת בית משפט המחוזי בתל אביב. אולם, קיימות גם חלופות נוספות שייתכן כי הן מתקיימות ועשויות להקל על התובע את ניהול ההליך (כגון: המקום שנועד לקיום החוזה או כאשר צדדים לחוזה קבעו תניית שיפוט מקומית ייחודית בחוזה ביניהם). תביעה הנוגעת למקרקעין תדון במקום בו מצויים המקרקעין בגינם הוגשה התביעה.

הליכים אזרחיים מול המדינה יכולים להידון בכל בית משפט אזרחי ברחבי המדינה, לפי נוחות התובע; הליכים אזרחיים בשל מעשים שבוצעו באתר אינטרנט יוכלו להתבע באחד מבתי המשפט שבאזור שיפוטם מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או מקום מגוריו או מקום עסקו של התובע. בדומה, במקרים רבים, גם הליכים אזרחיים נגד בית עסק המחזיק סניפים במקומות אחדים יוכל להתבע בתחום אזור השיפוט של כל מקום בו הוא מחזיק סניף של העסק.

גם כאן נדרש לבחון כל מקרה לגופו על מנת לתת מענה לשאלת הסמכות המקומית. 

ישנם מקרים בהם נתבע ניצב בפני מספר תביעות אזרחיות שהוגשו נגדו בבתי משפט שונים ברחבי הארץ, לפי נוחות התובע ובהתאם לסדרי הדין. במצבים כאלה, לעתים ניתן להביא לכינוסם של כל ההליכים וריכוזם תחת סמכות מקומית של בית משפט אחד, וזאת באמצעות פנייה לנשיא/ת בית המשפט העליון או שופט בית המשפט העליון שמונה לכך.

הגשת הליך אזרחי לבית משפט שאינו מוסמך מקומית לדון בו עשויה להוביל למחיקתו, או שבית המשפט יעבירו לבית המשפט המוסמך מקומית. לעתים יחויב התובע בשל כך בתשלום הוצאות משפט לנתבע. 

חשוב להבין, כי נושא הסמכות - עניינית כמקומית - עשוי לעורר שאלות פרשניות להן יכולה להיות השפעה רבה על כדאיות ההליך, על יכולתו של התובע או הנתבע לחסוך בעלויות ניהולו וכן על זהות הערכאה שתדון בערעור. לאמור עשויה להיות משמעות גם בכל הנוגע לסיכוי להגיע לפשרה הוגנת תוך חסכון בעלויות. כך, ישנם בתי משפט עמוסים יותר וכאלו העמוסים פחות; מוכרים כיעילים יותר וכיעילים פחות. הליכי משפט מסוימים מסורים לסמכות מקבילה של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי; הליכים מסוימים טעונים פיצול לערכאות שונות. ועוד, בר סמכא ידע לאיזה בית משפט אפשר ורצוי להגיש את ההליך הנדון, מבלי שהלקוח אפילו ידע כמה כסף, זמן ועגמת נפש החלטה טכנית לכאורה זו חסכה ממנולו (או, להבדיל, במקרה של שיקול דעת מוטעה - עלתה לו).

 

חשוב להבין, כי נושא הסמכות - עניינית כמקומית - עשוי לעורר שאלות פרשניות להן יכולה להיות השפעה רבה על כדאיות ההליך, על יכולתו של התובע או הנתבע לחסוך בעלויות ניהולו וכן על זהות הערכאה שתדון בערעור

3. דרכי פתיחת הליך

כל הליך, תובענה, מנותב תחילה על פי מסלול הדיון במסגרתו הוגש. חלקם מהווים ברירת מחדל, ואינם נתונים לשיקול דעת מגיש ההליך. קיימים חמישה מסלולי התדיינות בבית המשפט האזרחי: (1) סדר דין מהיר; (2) סדר דין רגיל; (3) סדר דין מקוצר; (4) תביעה לפינוי מושכר; (5) המרצת פתיחה.

למסלולי הדיון השונים סדרי דין משותפים וסדרי דין המיוחדים רק לכל אחד מהם.  כמו כן, תתכן חפיפה בין חלק ממסלולי הדיון, וההכרעה במסגרת איזה מהם יש או כדאי להגיש הליך אזרחי מסוים תלויה בנסיבות העניין וכן בשיקולים מקצועיים שאינם נחלת הכלל. 

4. הליכים מקדמיים

במסגרת הליכים אזרחיים על כל צד לגלות לצד שכנגד את המסמכים עליהם הוא מעוניין להסתמך כראיה במשפט ("משחק בקלפים פתוחים"). התקנות מחייבות כל צד לפרט בתצהיר ערוך כדין את המסמכים הרלוונטיים להליך והמצויים ברשותו או בשליטתו (לרבות הקלטות, צילומים וכיוצ"ב). אי פירוט מסמך בתצהיר גילוי המסמכים יביא לכך שאותו צד שנמנע מלהצהיר עליו - לא יוכל להביאו כראיה במשפט, אלא ברשות בית המשפט, ובתנאי ששוכנע כי היה צידוק סביר למחדלו. בה בעת, הצד שכנגד זכאי לעתור לבית המשפט בבקשה להורות לצד שלא גילה (ייתכן משום שהמסמך מזיק לו), לגלות את המסמך. צד שלא מגלה על אף שחויב בצו לגלות, צפוי לאפשרות כי בית המשפט ימחק את כתב טענותיו הראשון (כתב תביעה או כתב הגנה), שתוצאתה - סילוק התביעה (אם הממרה הוא התובע) או מתן פסק דין בהיעדר הגנה (אם הממרה הוא הנתבע).

לאחר שלב גילוי המסמכים, מגיע שלב העיון במסמכים. כל צד זכאי לבקש לעיין במסמכי הצד היריב. כאן עשויות לעלות טענות חסיון ועוד, שבית המשפט יצטרך לדון ולהכריע בהן.

כחלק מההליכים המקדמיים, צד להליך זכאי לשלוח לצד שכנגד דרישה להודות בעובדה מסוימת או בעובדות אחדות כמו גם לשלוח לו שאלון עליו ידרש להשיב בתצהיר ערוך כדין.
המועד לגילוי ולעיון במסמכים משתנה לפי טיבו של המסלול הדיוני בו מנוהל ההליך, ולגבי חלקם הם יתבצעו כבר בשלב הגשת כתב הטענות הראשון.
התנהלות נכונה במסגרת שלב ההליכים המקדמיים עשויה להתברר כהרת גורל להצלחת התיק, או לצורך מזעור נזקים בהמשך ההתדיינות.

5. קדם משפט/ישיבה מקדמית

בראשית ההתדיינות בבית המשפט מתקיים דיון מקדמי המכונה "קדם משפט" (בהליכים בסדר דין רגיל/מקוצר ובהמרצת פתיחה) או "ישיבה מקדמית" (בהליך בסדר דין מהיר). קדם המשפט עשוי להתפרס על פני מספר ישיבות, בהתאם לנסיבות העניין ולאופן שבו מוצא לנכון בית המשפט לנווט את ההתדיינות.

תכלית קדם המשפט היא ייעול, החשה ופישוט ההתדיינות, תוך ניסיון כן להתחקות אחר השאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין בעל הדין. המטרה היא לנהל את ההליך על ידי הקצאת מינימום הזמן השיפוטי הדרוש באמת לליבון הסכסוך בין הצדדים להליך כדי להגיע להכרעה בתיק. לשם כך, בית המשפט מצויד בסמכויות משמעותיות, כגון: להורות על תיקון כתבי טענות, לרבות מחיקת או הבהרת טענות, וכן סילוק ההליך על הסף.

ככלל, עד לסיום שלב קדם המשפט, בעלי הדין רשאים להגיש בקשות ביניים בעניינים שונים הנוגעים לבירור ההליך, וכן לקבלת סעד זמני שיבטיח כי מבחינה מעשית ניתן יהיה לממש את הזכייה בהליך, היה ויינתן פסק דין לטובת התובע. קיימות בקשות שבית המשפט ידחה מראש, אם הוגשו תוך שיהוי, בחלוף המועד להגשתן או כאשר לטוען אבדה ההזדמנות הראשונה לעשות כן.

6. דיון הוכחות

במסגרת שלב ההוכחות במשפט כל צד מביא את ראיותיו בפני בית המשפט, וכל אחד מהם זכאי לחקור את עדי הצד שכנגד. בדרך כלל, אך לא תמיד, עדי התובע יחקרו תחילה ולאחר מכן יחקרו עדי ההגנה. בעל דין שהזמין אדם לעדות זכאי לחקור אותו בחקירה ראשית; בעל הדין שכנגד זכאי לחוקרו בחקירה נגדית; ובמקרים המצדיקים זאת, זכאי מזמין העד לחוקרו גם בחקירה חוזרת. להלן נרחיב מעט אודות כל אחד מסוגי החקירות. שלב ההוכחות עשוי להתפרש על פני ישיבה אחת או על פני מספר ישיבות בהתאם למספר העדים שחקירתם חיונית ולמורכבות התיק. מספר הישיבות ומשך החקירות מסורים לשיקול דעת בית המשפט.

(א) חקירה ראשית

נכון לכתיבת שורות אלה, במרבית המקרים יורה בית המשפט לבעלי הדין להציג את גרסת עדיהם באמצעות הגשת תצהירי עדות ראשית, באופן שייתר את שלב החקירה הראשית של העדים, מזה ומזה. בהליך האזרחי נתקל בחקירה ראשית כל אימת שבית המשפט התיר לבעל דין להעיד עד מעדיו מבלי שהקדים להגיש עדותו בתצהיר עדות ראשית.

החקירה הראשית נועדה להציג לבית המשפט את גרסת העד בכל הנוגע לעובדה או עובדות (שעשויות להיתמך על ידי ראיות חפציות, כגון: מסמכים) עליהן מושתת כתב התביעה. במסגרת חקירה ראשית נאסר לשאול שאלות מדריכות או מנחות (בסגנון של נכון ש... או תאשר לי בבקשה ש...), שהמענה להן הוא כן/לא. זאת מכיוון שהעד נחקר על ידי צד מעוניין (אינטרסנט), שקרא לו להעיד כדי לתמוך בעמדתו-שלו והדעת נותנת כי העד ינסה לרצות את מזמינו.

(ב) חקירה נגדית

כאן, ניסיונו וכשרונו של החוקר הם העיקר. כל עוד סלע המחלוקת בין הצדדים הוא עובדתי (כפי שאכן קורה במרבית הליכי המשפט), החקירה הנגדית עשויה להתגלות כגולת הכותרת של ההליך האזרחי. בחקירה נגדית חוקר בעל הדין שכנגד או ב"כ את עדי הצד היריב. הוא לא זמנם לעדות, וממילא מטרתו העיקרית לקעקע את עדותם עד כמה שרק ניתן. הפרכת העדות נעשית באמצעות טכניקות חקירה שונות, כיד האומן הטובה וניסיונו של הפרקליט החוקר, על ידי שאלות שנועדו לערעור מהימנותו של העד, היכרותו עם העובדות עליהן הצהיר ועד לאפשרות להעבירו, במשים או באין משים, לתמיכה בתזה של הצד החוקר. הואיל וכאן בדר"כ לעד אינטרס טבעי שלא לרצות את החוקר, שכן עדותו נסובה על גרסה נגדית לזו בה דבק צד זה והוא גם לא זומן להעיד מטעמו, מותר לחוקר לשאול את העד שאלות מדריכות ומנחות כאוות נפשו. יחד עם זאת, ככל שחופש הפעולה גדל, קמה ועולה דילמה קשה מצד עצמה והיא: מה לשאול ומה עדיף להימנע מלשאול, ובעיקר כיצד, באיזה סדר ובאיזה אופן לשאול את העד. התשובה לשאלות אלו הינה מורכבת מהעניין, מעדותו הראשית של העד, חיוניותו של העד להצלחת טענות מזמינו, אישיותו של העד ועוד. הדילמה נעשית מורכבת יותר כשהעד הניצב על הדוכן הוא עד מומחה. 

חקירה חוזרת מעמידה לרשות הצד שזימן את העד להעיד לטובתו, אפשרות להבהיר נקודות שעלו בחקירתו הנגדית, כגון: כשהחוקר סבור כי ישנה חשיבות להעמיד דברים על דיוקם בעניין מסוים בו לא ניתנה לעד ההזדמנות להשלים את דבריו

(ג) חקירה חוזרת

חקירה חוזרת מעמידה לרשות הצד שזימן את העד להעיד לטובתו, אפשרות להבהיר נקודות שעלו בחקירתו הנגדית, כגון: כשהחוקר סבור כי ישנה חשיבות להעמיד דברים על דיוקם בעניין מסוים בו לא ניתנה לעד ההזדמנות להשלים את דבריו. על שאלות החקירה החוזרת לנבוע ישירות מהחקירה הנגדית. גם במסגרת חקירה חוזרת חל איסור על שאלות מדריכות/מנחות, והרעיון הוא שאלות בסגנון: "בחקירתך הנגדית נשאלת... והשבת... רצית להוסיף משהו מעבר?" וכדו'.

הערה כללית: כל החקירות הן בגדר רשות. כך, בעל דין אינו חייב לחקור את עדי הצד היריב בחקירה נגדית. עם זאת, הימנעות מחקירה נגדית באופן מלא או חלקי עשויה להוביל לקבלת גרסת העד באופן מלא או חלקי, בהתאמה. המשמעות של הימנעות מחקירה נגדית של עד היא כי גרסת העד לא נסתרה. לעתים צד עשוי לסמוך על ראיות אחרות הסותרות את עדות העד, כגון: התחייבות בכתב החתומה על ידי בעל הדין שהזמין את העד. הכלל הוא, כי צד שנמנע מלחקור נגדית כמו צד שנמנע להביא ראיה שיכלה לשמש לטובתו - חזקה שהיו מזיקים לו אילו מימש את זכותו לחקירה נגדית או שהיה מתכבד ומביא את הראיה. 

7. סיכומים

עינו של פרקליט מנוסה נשואות אל שלב הסיכומים כבר מראשית ההליך, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". כל מהלך, כל טענה וכל שאלה בחקירה הנגדית אמורים להיות מוכוונים על פי השאלה כיצד ישפיעו על הטיעון בסיכומים (חיזוק טיעוניו-שלו ו/או החלשת טיעוני היריב) ויסללו את הדרך לקבלת עמדתו על ידי בית המשפט. למעשה כל מה שנכתב עד כה, קרי - כתבי הטענות, ההליכים המקדמיים, התצהירים, הראיות והחקירות, לא נועדו, אלא על מנת לשמש את בעלי הדין בסיכומיהם. הסיכומים הם הבמה במסגרתה ניתנת ההזדמנות לכל אחד מבעלי הדין לשטוח את טענותיו וראיותיו כפי שהוא טוען כי הוכחו במשפט וכן להביא את מכלול האסמכתאות המשפטיות (חקיקה, פסקי דין וספרות משפטית) התומכות במתן הסעד המבוקש (אם מדובר בתובע) או בדחיית התביעה (אם מדובר בנתבע). לסיפור העובדתי החד-צדדי שהוצג בכתב התביעה, תצטרף עתה תמונת הראיות שהוצגה במשפט לאחר שעברה את כור ההיתוך של החקירה הנגדית. בשלב זה, פרוטוקולי הדיונים ישמשו את בעלי הדין כלבנים מהן יבנו את טיעוניהם לכאן או לכאן. על בית המשפט יהיה להכריע על יסוד סיכומי הצדדים. טענה שנטענה בכתבי הטענות הראשונים (כתב התביעה או כתב ההגנה) ובעל הדין אינו מתייחס אליה בסיכומיו - יראו אותה כטענה שנזנחה.

 

8. פסק דין

במסגרת פסק הדין בית המשפט מכריע האם לקבל את תביעת התובע, במלואה או בחלקה, או לדחותה. בית המשפט רשאי לפסוק הוצאות משפט לזוכה בהליך, ובמקרים מיוחדים הוא עשוי להימנע מפסיקת הוצאות או אף לפסוק הוצאות לחובת הצד הזוכה. קיימים מקרים יוצאי דופן בהם בית המשפט מטיל על בעל דין או על פרקליטו הוצאות עונשיות לדוגמא.

 

* הכותב הוא דוקטור למשפטים ועורך דין בתחום הליטיגציה האזרחית-מסחרית (ייצוג בבתי משפט), משמש כחוקר ומרצה בתחומי סדר הדין האזרחי ודיני חיובים, פרסם ספרים ומאמרים משפטיים ובעל משרד עצמאי לעריכת דין.

 

** הבהרה: המאמר נכון למועד פרסומו, מוצג כחומר לעיון כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.