ביהמ"ש הכיר בלוחם כנכה משרד הביטחון

בסתיו 2007 גויס ג', נער נורמטיבי ובריא, לשירות סדיר בצה"ל כלוחם באחת החטיבות הקרביות המובחרות. ג' היה חייל "מורעל", בעל מוטיבציה גבוהה מאוד לאורך כל שירותו וכן גם בהכנות ובמהלך מבצע "עופרת יצוקה" בו לקח חלק פעיל במשך שלושה שבועות.

לקראת סוף המבצע, ג' ושלושה לוחמים נוספים, אבטחו בניין, כאשר משימתם הייתה למנוע חדירה של מחבלים שביקשו לפגוע בהם ובחבריהם. במהלך הלחימה, נזרק רימון יד דרך החלון, ונחת סמוך לרגליהם של ג' וחבריו. למזלם הרב הרימון לא התפוצץ, עם זאת, הטראומה שספג ג' באותו אירוע שינתה את חייו מן הקצה אל הקצה.

מאחורי סיפור זה אינו מסתתר "סיפור גבורה מדהים" או שכול עמוק. פרצופו של ג' לא התנוסס על-גבי שעריהם של עיתונים שסיקרו את המבצע, וסיפורו הקשה לא פורסם ושותף בעשרות דפי פייסבוק. מדובר בסיפור של הקשבה, הבנה וחשיבה עצמאית ואנושית של בתי המשפט . מדובר בסיפור על עשיית צדק.

חרדות וקושי להירדם בלילות

לאחר אירוע זריקת הרימון החל ג' לסבול מחרדות. הוא הפסיק לצחוק ולהתבדח עם חבריו ונהיה לאדם מתוח. ג' החל לחוש חרדה ופחד לא מוסברים והתקשה להירדם בלילות. למרות הקשיים, נאבק ג' בתחושותיו ככל יכולתו, ואף המשיך לקורס מ"כים. ואולם, על אף שסיים את הקורס, לראשונה בשירותו הצבאי, נתקל ג' בקשיים אינספור להם לא היה רגיל, שכן מדובר בחייל מצטיין, קשיים שכמעט שמנעו ממנו להשלים את הקורס. 
ג' חזר ליחידתו, תוך שהוא מנסה ככל יכולתו להסתיר את חרדותיו ופחדיו ו מגייס את שארית כוחותיו למשימת ההסתרה עד אשר כלו כוחותיו ולא היה יכול עוד. כשנה וחצי לאחר האירוע, יצא ג' עם חבריו לפלוגה לטיול בירושלים.

התקף פסיכוטי

במהלך הטיול חווה ג' התקף פסיכוטי ראשון שלווה בחרדות עמוקות. ג' החל להרגיש שמשהו מתחולל בתוכו, משהו שאינו יכול להגדיר. הוא לא הצליח לשתות או לאכול, וכשהגיע לביתו היה עצבני מאוד, לא הצליח לישון, להתרכז או לחשוב. הזיכרונות של החוויות הטראומתיות מעופרת יצוקה חזרו והציפו את ג' ללא הפסקה.
הוריו של ג', אשר היו מודאגים מהשינוי הדרסטי בהתנהגותו, יצרו קשר עם פסיכיאטר שהחל לטפל בו במקביל לטיפול פסיכיאטרי שהוענק לו במסגרת הצבא. ג' החל ליטול טיפול תרופתי אשר השפיע תוך כמה ימים באופן משמעותי, והעלים למעשה את כל הסימפטומים הנוראיים מהם סבל. בעקבות זאת, הפרופיל הצבאי של ג' הורד ל- 45.

כחודשיים לאחר מכן, ג' חווה התקף שני אשר הביא אותו למצב של בלבול וסבל והיה מלווה במחלת עור ויראלית וחום נמוך. בשל כך, נשלח ג' ע"י הגורם הצבאי לאשפוז במחלקה נוירולוגית בבית חולים, שם ניסו הרופאים לאבחן ממה סובל ג' באמצעות אינסוף בדיקות אך ללא הצלחה. 

אשפוז במחלקת פסיכיאטרית

כחודש לאחר מכן, אושפז ג' במחלקה פסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש בשל התקף שלישי, שם אובחן ג' באופן שגוי כסובל מפסיכוזה סכיזופרנית, והחל ליטול טיפול תרופתי שהתאים לאבחון השגוי אך לא היה מתאים למצבו האמיתי. מאוחר יותר, תוקנה אבחנתו של ג', והוא אובחן כסובל מהפרעה דו-קוטבית (הפרעה דו-קוטבית (Bipolar Disorder), הידועה גם בשם מאניה דֶפרסיה, היא הפרעה נפשית שהחולה בה סובל מתנודות קיצוניות ומחזוריות במצבי הרוח, ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות. זו הפרעה אפקטיבית, כלומר קשורה למצב רוח. בזמן ההתקף נע מצב הרוח של החולה בין מאניה - מצב רוח מרומם באופן קיצוני - לבין דפרסיה, כלומר דיכאון. ההפרעה מאופיינת בתנודה בין שני הקטבים באופן התקפי ומחזורי.), והטיפול התרופתי שניתן לו הוחלף בהתאמה. 

בעקבות, החלפת הטיפול התרופתי, דעכו סימני המחלה, וג' שוחרר תוך שהוא ממשיך ליטול את הטיפול התרופתי למחלתו. כחודש לאחר מכן, שוחרר ג' משירותו הצבאי בשל פרופיל נפשי נמוך.

בקשה להכרה כנכה צה"ל

בעקבות כל מה שעבר, פנה ג' לקצין התגמולים בבקשה להכירו כנכה צה"ל עקב שירותו הצבאי. ג' נשלח לבדיקה אצל מומחה לפסיכיאטריה, אשר ערך חוות דעת פסיכיאטרית עבור משרד הביטחון. בחוות דעתו, ציין המומחה כי ג' עבר אירוע אשר סיכן את חייו, וכי לאחר סיום המבצע חזר ג' "לפעילות רגילה ואף עבר קורס מ"כים וסיים אותו בהצלחה".

המומחה אמנם הודה בעובדה כי ג' עבר אירוע טראומתי בצבא, ואולם לא התרשם שקיימים אצלו כיום סימפטומים של PTSD (הפרעה פוסט טראומתית) ((הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית (או הַלֶּמֶת או הפרעת דחק בתר־חבלתית, באנגלית: Post-Traumatic Stress Disorder, בקיצור: PTSD) היא הפרעה פסיכיאטרית, מתחום הפרעות החרדה, המתפתחת בעקבות חוויית אירוע קשה מאוד (טראומה), מבחינה נפשית או גופנית ונפשית כאחד (לדוגמה, בעקבות צפייה בתאונת דרכים קטלנית או בעקבות פציעה בתאונה כזו). הלוקים בהפרעה מגיבים לרוב, לחוויה זו, בתחושות של פחד וחוסר אונים כמו גם איבוד עניין בדברים אחרים בחייהם ואיבוד הסבלנות לזולתם. הגדרת האירוע הטראומטי אינה נוקשה, ישנם שילקו בהפרעה אחרי תאונת דרכים קלה, וישנם שיפתחו אותה לאחר פיגוע, התרסקות מטוס ואירועים קשים אחרים. מקובל להחשיב, כאחד מתת-הסוגים של ההפרעה את התגובה לאירועים הקשים, להם נחשפים חיילים במלחמה. תת-סוג זה נקרא "הלם קרב" או "תגובת קרב")), וכי: "לא סביר שהארוע הטראומתי היווה הטריגר או הגורם הישיר למחלה האפקטיבית פסיכוטית בה אובחן".

ג' נשלח מייד לבדיקה אצל מומחה נוסף מטעם המשרד אשר התעקש להתרשם מהנפגע פעמיים בכדי לבסס ולהעמיק אבחנתו. מומחה זה הפריך מן היסוד את חוות דעתו של מומחה משרד הביטחון, תוך שהוא עומד בשיטתיות על שלל אי הדיוקים העובדתיים בחוות דעתו, ומעלה ספקות רבים בנוגע לנכונות ממצאיו ומסקנותיו שאינם מתיישבים עם המציאות הקיימת

חוות דעת מומחה נוסף

ג' ומשפחתו שחשו, כי חוות דעתו של המומחה אינה משקפת את מצבו הקשה של ג', פנו לקבלת ייעוץ משפטי במשרד הח"מ כדי להבין מה האופציות העומדות בפניהם.

ג' נשלח מייד לבדיקה אצל מומחה נוסף מטעם המשרד אשר התעקש להתרשם מהנפגע פעמיים בכדי לבסס ולהעמיק אבחנתו. מומחה זה הפריך מן היסוד את חוות דעתו של מומחה משרד הביטחון, תוך שהוא עומד בשיטתיות על שלל אי הדיוקים העובדתיים בחוות דעתו, ומעלה ספקות רבים בנוגע לנכונות ממצאיו ומסקנותיו שאינם מתיישבים עם המציאות הקיימת.

לשיטתו תופעות החרדה התחילו אחרי פרשת הרימון, בניגוד לקביעותיו של המומחה הראשון. הוא הסביר, כי סימני החרדה החלו תוך זמן קצר, וכי תופעות חרדתיות אלו מקדימות התפתחות PTSD.  

 

מחלה ביפולארית לצד תסמונת פוסט טראומתית

לבסוף אבחן המומחה את ג' כסובל ממחלה ביפולארית לצד תסמונת פוסט טראומתית, והסביר כי: "אפילו והמתלונן היה רוצה לשכוח הוא לא יכול לשכוח מה שאירע לו בעופרת יצוקה. כאילו שקיים בו קולנוע פנימי פרטי המחזיר אותו כל הזמן למצב הטראומתי".
בהמשך, נשלח ג' לבדיקה אצל מומחה שלישי אף הוא מטעם משרד הביטחון אשר קבע, כי ג' אינו סובל מ-PTSD מאחר שמצבו לא עונה על הקריטריונים הקבועים בספרות ואשר מגדירים התקיימותה של תסמונת זו.

מצד אחד, טענו ג' ומשפחתו לנכות בעקבות "עופרת יצוקה", בהסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעמם שקבע, כי לאחר האירועים הטראומתיים בשירותו הצבאי, לקה ג' בתסמונת פוסט טראומתית שהביאה לבסוף להתפתחות המחלה הבי-פולארית.

ומצד שני, משרד הביטחון שלגלג על מסקנה זו, וטען כי התובע לא סובל מPTSD וגם לו היה סובל מ-PTSD, תסמונת זו לעולם לא יכול להיות הגורם להפרעה הנפשית ממנה סובל ג', וכי זו הייתה מתפרצת בין כה וכה בשלב כזה או אחר בחייו מאחר והינה הפרעה המבוססת על מטען גנטי ולא על אירוע טראומתי. 

ביהמ"ש: יש קשר בין האירוע לבין המחלה הנפשית

לאחר דיונים ארוכים של חקירות טובי המומחים לפסיכיאטריה בארץ, קבע לבסוף ביהמ"ש, כי יש להכיר בהפרעה הנפשית של ג' ככזו שהתפתחה או היוותה המשך לתסמונת פוסט-טראומה שנגרמה מאירוע טראומתי, אירוע זריקת הרימון.

מדובר בקביעה מהפכנית, שהותירה את המייצגים והמומחים מטעמו של משרד הביטחון פעורי פה, והציתה ניצוץ קטן של תקווה בביתם של ג' ומשפחתו אשר רוו נחת בעקבות קבלת ערעורם כנגד משרד הביטחון, והקביעה בפסק הדין האמור, כי קיים קשר של גרימה בין האירוע הטראומתי שחווה ג' בעופרת יצוקה לבין מחלתו הנפשית והתסמונת פוסט-טראומתית.

הצדק יצא לאור.