צווי מאסר לחייבי מזונות בהוצאה לפועל - האם ראוי?

תיקון 43 לחוק ההוצאה לפועל

ביום 22.05.2014 התפרסם ונכנס לתוקפו תיקון 43 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק" ו/או "תיקון 43 לחוק", בהתאמה), אשר במסגרתו בוטלה הסמכות שהוקנתה לרשמי ההוצאה לפועל להוציא תחת ידם צווי מאסר כנגד חייבים בעלי חוב שאינו מסוג "מזונות".   

ביטול צווי מאסר כנגד חייבים הגיע לעולם נוכח העובדה, כי בין כל הסנקציות המופעלות כנגד חייב במסגרת תיק ההוצאה לפועל, סנקציית המאסר פוגעת אנושות בחירות ואינה מידתית, כלומר: אין הלימה בין חומרת הסנקציה לבין אותו "מעשה" או "מחדל" בגינם מטילים את הסנקציה. 
זאת ועוד, תכלית הליכי הגביה במסגרת תיק ההוצאה לפועל היא לעולם אכיפתית ולא עונשית. בהינתן, כי אותה תכלית חלה גם בהליכי הוצאת צווי מאסר כנגד חייבים, הרי שמשהתברר כי אין החייב בעל אמצעים המתחמק מחובו ולמעשה, לאחר חקירתו, עוד התברר כי אין לו כל יכולת כלכלית לפרוע חובו, אין כל טעם בהפעלת הליך כה קיצוני כצו מאסר לצורך אכיפה שאינה בת יישום. 

בבג"ץ פר"ח (בג"ץ 5304/92) – שנים רבות טרם ביטול מאסר חייבים והחלת תיקון 43 לחוק - נקבע, בין היתר, כי אין לאסור חייבים מבלי להבטיח שיערך להם שימוע בפני רשם ההוצאה לפועל, כאשר במסגרת אותו שימוע/דיון, תיבחן יכולתם הכלכלית לפרוע חובם; מכאן, שאם יתברר – לאחר חקירה כאמור - כי אין ביכולתם לפרוע החוב, מה תועלת תצמח ממאסרם? 

תיקון 43 לחוק אינו חל על חייבי מזונות

ככלל, אין המחוקק רואה בכפיפה אחת חוב הנובע מפסק דין שניתן כנגד חייב במזונות (קטין או אישה), לבין כל חוב אחר שאינו נובע מפסק דין למזונות (חוב הנובע מפסק דין אזרחי שאינו מזונות: שטר, תובענה לסכום קצוב וכדומה). 

ההבדלים בין חייבים "רגילים" לחייבי "מזונות" בחוק רבים הם, הן פרוצדוראלית והן (ובעיקר) בעוצמתם ובאופן הסנקציות לצד הוראות הדין הרלוונטיות. חרף ההבדלים הרבים שאינם בהכרח פחותים בקיצוניותם, ימוקד הדיון שלהלן אך בהבדל אחד – קיצוני במיוחד: סנקציית המאסר, זו שעדיין עומדת על טילה ובמלוא הדרה כנגד חייבי "מזונות", לעומת בעלי חוב "רגיל" (שאינו מזונות), שלגביהם, סנקציית המאסר בוטלה, כאמור, בתיקון 43 לחוק. 

הוראות ס' 70 ו- 74 לחוק שלאחר כניסתו לתוקף של תיקון 43, מחריגות את חוב המזונות, כך שעל חוב הנובע מפסק דין למזונות (להבדיל מכל חוב אחר), לא יחול תיקון 43; רוצה לומר: ניתן יהיה לאסור חייבי מזונות גם לאחר החלת התיקון. 
מכאן, ניתן לבחון את האפקטיביות, המידתיות והתכלית שבהותרת צווי המאסר על כנם  כסנקציה - קיצונית ככל שתהא - כנגד חייבי מזונות. 

לצורך ההמחשה, להלן מקרה: 

לאב גרוש אשר חייב במזונות שני ילדים מכוח פסק דין שיצא תחת ידי בית המשפט לענייני משפחה, הכנסה פנויה מעבודתו במשרה מלאה ויותר (תוך מיצוי כל "פוטנציאל השתכרותו") בסך 7,500 ₪ ("הכנסה פנויה" = לאחר ניכויי חובה בלבד: מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות). פסק הדין הורה לאב לשלם לידי האם בגין מזונותיהם – "צרכיהם ההכרחיים" -  של הילדים סך 3,000 ₪ בכל חודש, בתוספת 40% מדור (בד"כ 40% מדמי השכירות – חלקם של הילדים בבית האם); תרגום צנוע ביותר של אותם אחוזי חיוב במדור לשקלים חדשים, מוביל לתוספת סכום של 1,500 ₪, זאת עוד מבלי להזכיר את רכיב "הוצאות המדור" (חלקם של הילדים בהוצאות השוטפות של בית האם), שלעתים מתווסף לחיוב המדור (ישנן גישות שונות בפסיקה לעניין "הוצאות מדור" – להבדיל מ"מדור", כאשר ע"פ גישה אחת, "הוצאות מדור" כלולות בגדרם של ה"צרכים ההכרחיים" ממילא ואין לחייב בנוסף, ואילו ע"פ הגישה השנייה, יש לחייב האב ב"הוצאות מדור" בנוסף ובנפרד). 

מהאמור לעיל, נמצאנו למדים, כי אב גרוש שלו שני ילדים - מקרה די ממוצע ופופולארי, מחויב בסך 4,500 ₪ בכל חודש, זאת עדיין מבלי להתחשב בעובדה כי הוא מחויב בדרך כלל - בנוסף לאמור לעיל - גם במחצית מהוצאות חינוך, הוצאות בריאות חריגות שאינן כלולות בסל, חוגים וכדומה, שלצורך ההמחשה יועמדו בגובה 500 ₪ נוספים. 

כך יוצא, שאם נפחית את סך חיובו מהכנסתו הפנויה, אותו אב נותר עם פחות מ- 2,500 ₪ כאמצעי יחיד לקיומו. 

ברי, כי בישראל 2016, חיים מהכנסה של 2,500 ₪, פירושם: חרפת רעב, זאת בהתחשב בעובדה כי אותו אב גרוש נאלץ לדאוג לקורת גג משלו, הגם שאותה קורת גג אמורה גם לשרת את ילדיו בזמני השהות שלהם עמו על פי הסדר משפטי כזה או אחר, כך שתהא ראויה לשיכון הילדים, כולל לינתם אצלו, תוך סיפוק צרכיהם. תשלום זה הופך את המצב לבלתי אפשרי, מצב שאינו מאפשר לאב חיים בכבוד, מצב בו הוא נאלץ כאזרח שומר חוק, לבחור בין להפר הוראה חוקית – הפרת פסק הדין למזונות, ובין להמשיך לשלם סכומים שאינם הולמים את הכנסותיו, תוך הותרתו ללא צלם אנוש, וממילא אי יכולתו לקיים קשר בריא וקונסיסטנטי עם ילדיו. 

אם לא די בכך, כנגד אבות נכים, החיים מקצבאות הנכות - הזעומות ממילא, אשר מתקבלות מהמוסד לביטוח לאומי, לצד צווי מאסר, ניתנים צווי עיקול המורים על עיקול כל קצבת הנכות ממנה הם חיים. במקרה כזה (רק למי שיודע הואיל והמוסד לביטוח לאומי לא תמיד מנדב המידע), בו הוכח כי כל קצבת נכותו של אב מעוקלת (עיקול מתחדש מידי חודש, כאשר חוק הגנת השכר אינו חל במקרה זה), אזי קמה לו הזכות לתבוע קצבת הבטחת הכנסה, כאשר גובהה המשוער עומד על פחות מ- 2,000 ₪ בחודש ומצופה ממנו לחיות ממנה.

הטלת מאסר על חייב במזונות, זאת כאשר אין לו כל יכולת לפרוע חוב שהצטבר בתיק המזונות, לא זו בלבד שאינה מגשימה את המטרה לשמה קיימת אותה סנקציה - אכיפה "יעילה", אלא שסנקציית המאסר אף גורעת מהיעילות שבגבייה, מזיקה בהכרח, הן באופן ישיר והן באופן עקיף לילד הנזקק למזונות   

התכלית, המידתיות והאפקטיביות בהטלת צווי מאסר על חייבי מזונות

מחד, הרציונאל העיקרי - אם לא היחיד - העומד למצדדים בעד הותרת סנקציית המאסר כנגד חייבי מזונות הוא, כי "מזונות" - כשמם כן הם: נועדו לזון את הנזקק (בד"כ ילד); כלומר: צבירת חוב הנובע מחיוב במזונות עלול לגרום לחוסר במזון; חברה מתוקנת אינה יכולה להרשות לעצמה הותרת ילדים רעבים ו/או ללא מלבוש ויש לעשות שימוש בכל אמצעי האכיפה על מנת להבטיח מזון לילד.  

מאידך, בדיוק לשם הבטחת מזונותיו של ילד, חוקק חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972, שתכליתו כשמו: להבטיח תשלום מזונותיו של ילד כאשר החייב על פי פסק דין אינו משלם או אינו עומד בתשלומים שהושתו עליו בכוח אותו פסק דין; רוצה לומר: הזוכה (בד"כ האם) פונה למוסד לביטוח לאומי, ומשעמדה בקריטריון הכלכלי הדרוש, ישלם לה המוסד במקום החייב, כאשר המוסד מחייב את האב והופך לזוכה בעצמו בתיק הוצאה לפועל כנגד החייב. 

הטלת מאסר על חייב במזונות, זאת כאשר אין לו כל יכולת לפרוע חוב שהצטבר בתיק המזונות, לא זו בלבד שאינה מגשימה את המטרה לשמה קיימת אותה סנקציה - אכיפה "יעילה", אלא שסנקציית המאסר אף גורעת מהיעילות שבגבייה, מזיקה בהכרח, הן באופן ישיר והן באופן עקיף לילד הנזקק למזונות: פעם אחת, ישירות, הואיל וכשאב במאסר, אין הסדרי הקשר מתקיימים; פעם שנייה, באופן עקיף, כאשר האב נאלץ להעדר מעבודתו, מה שגורע מהכנסותיו הזעומות ממילא לאותו חודש, ובכך נפגע גם הילד. 

בפסה"ד רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו (19.03.2001) נקבע: "כבודו של האדם כולל בחובו, כפי שראינו, הגנה על מינימום הקיום האנושי (...) אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים הוא אדם שכבודו כאדם נפגע (...) כך כבודו של כל אדם; כך כבודו של חייב שאין בידו לשלם חוב פסוק במועדו, וכך כבודו של חייב על פי חוב פסוק ממזונות."  (ס' 20 לחוות דעתו של הנשיא א.ברק).

אם נחזור למקרה הדוגמא לעיל, אותו אב שאינו יכול להתקיים בכבוד מכ - 2,500 ₪ שנותרים לו לחודש, סביר כי יצבור חוב מזונות (שיכונה להלן: "חוב עבר"), הואיל ולא יעמוד בתשלומים החודשיים שהושתו עליו. בנוסף למגוון אמצעי האכיפה שיופעלו כנגדו, רשאי הזוכה לבקש גם מאסר, כזכור: לצורכי אכיפה בלבד, להבדיל מענישה.

הליך המאסר הננקט כנגד אבות - רובם נורמטיביים שאינם מסוגלים לעמוד בנטל גובה המזונות שהושתו עליהם, כבדוגמא הפופולארית לעיל - פוגע בעצם העסקתם כשכירים המפסיקים עבודתם אצל מעסיקם, המסתמך על עבודתם, ובכך, חושף אותם לסכנת פיטורים; מקל וחומר פוגע בעצמאים שנעדרים בדרך כלל באופן בלתי מתוכנן מעסקם; פוגע באותם אבות שאינם מתראים עם ילדיהם בתקופת המאסר. 

העצה הגורפת הטובה ביותר שניתן לעוץ במקרים בהם הוצא צו מאסר כנגד חייב בגין חוב עבר (בד"כ חלק ממנו כנגד מס' ימי מאסר) נחלקת לשניים: 

• אם אין יכולת כלכלית לפרוע את חוב העבר שהצטבר (כאשר יש לזכור, כי הרציונאל בהליך המאסר אכיפתי ולא עונשי), לא לחשוש מלהופיע בפני רשם ההוצאה לפועל על מנת שיתרשם באופן בלתי אמצעי כי החייב אינו מתחמק מחוב פסוק, אלא שאינו מסוגל לפרוע את אותו סכום. אם זו התמונה הנגלית בפני רשם ההוצאה לפועל, רוב הסיכויים כי יופחת משמעותית אותו סכום שכנגדו הוצא צו המאסר, והחייב ישוחרר תמורת תשלום אותו סכום מופחת. 

• באותו מעמד, מומלץ להגיש בקשה לפריסת חוב העבר לשעורים (תשלומים חודשיים שווים שיתווספו לחיוב השוטף), בקשה במסגרתה אין לרשם ההוצאה לפועל הסמכות לקבוע השיעורים עצמם - להבדיל מחוב שאינו מזונות -  אלא סמכות ושיקול הדעת אם להעביר דיון בקביעת אותם שיעורים לבית המשפט המוסמך, זאת כאשר תנאי סף בשיקולים האמורים הוא כי החייב עומד בתשלומים החודשיים השוטפים.