תביעת אבהות: של מי הילד הזה?

שאלת אבהות? עניין של רישום

כל ילד שנולד בישראל חייב להירשם ברשות האוכלוסין. במסגרת הרישום נכללים גם ההורים. במקרים בהם לא צוין שם האב ברישום עד גיל שלוש, יש צורך בפניה לבית משפט שיורה על רישום כאמור. משמעותו המעשית של היעדר הרישום היא שזהות האב איננה רשמית ואיננה מוגדרת, ולילד אין אב הלכה למעשה. לזהות האב חשיבות רבה: לאב יש חובות כלפי הילד, במרכזן חובת מזונות; ומעמדו זה מוליד לו גם זכויות - הזכות להיות מעורב בחיי הילד, הזכות לראותו והזכות לזכות במשמורת. לולא קביעה חד משמעית בדבר זהות האב, לא ניתן להעניק זכויות וחובות אלה.

כשמדובר בבני זוג נשואים שילדו בבית חולים בישראל ומשלימים בבית החולים את הליך הרישום הנדרש, המוסד הרפואי דואג להעברת בקשת הרישום למשרד הפנים. במקרים מורכבים יותר פעולת הרישום מוטלת על ההורים שנדרשים להשלימה יחדיו, ודאי במקרה שאינם נשואים, או כאשר מי מהם נשוי לאחר/ת. מעבר לקושי הטכני ישנם מקרים של קשיים נוספים אחרים. מקרים בהם הנסיבות מקשות על קביעת זהות האב ואז מתחיל הליך לבירור אבהות.

מהו הליך לבירור אבהות?

זהו הליך משפטי המתקיים בבית המשפט לענייני משפחה אשר מתחיל על פי רוב בתביעת אבהות שיכולה להיות מוגשת על ידי אם שמעוניינת שהאב ישלם מזונות ילדים ו/או ישא בנטל גידול הילד ויקיים כל חובותיו כלפיו. במקרים אחרים התביעה תוגש ע"י האב עצמו שמעוניין להיות חלק מחיי הילד. במקרים בודדים, בשלב כלשהו, הילד בעצמו מגיש תביעת אבהות כדי לבוא חשבון עם אביו או כדי לשלבו בחייו. במקרה שהתובע הוא הילד, אזי בהיותו קטין תוגש תביעתו באמצעות אפוטרופוס שימנה עבורו בית משפט, ואם הוא בגיר הוא יגיש את התביעה בעצמו. הרציונל הניצב בבסיס מוסד תביעה להכרה באבהות הינו התפיסה לפיה לכל ילד יש זכות לדעת את זהות אביו ולכל אב יש זכות להיות מעורב בחיי ילדו שלו. בסיום הבירור המשפטי של התביעה יינתן פסק דין הצהרתי, הקובע כי פלוני הינו אביו של אלמוני, קביעה לה השלכות מרובות ומגוונות.

מהן ההשלכות של הכרה באדם כאב?

הכרעה בשאלת אבהות גורמת להכרעה בסוגיות הבאות:

חובת מזונות: על האב לשאת בתשלום מזונות לבנו.

זכויות משמורת וראיה: לאב יש זכות להיות חלק מחייו ועולמו של ילדיו, ולכן להכרה בו כאב תהיה השפעה מרחיקת לכת על ענייני משמורת והסדרי ראיה.

ירושה: לילד יש זכויות בירושתו של אביו והוא נחשב כיורש על פי דין. 

כיצד מתבררת תביעת אבהות?

במסגרת תביעת אבהות, בית המשפט נדרש להכריע בשאלת זהות אבי הילד. על בית המשפט מוטלת מלאכה לא פשוטה - לקבוע האם האדם שלפניו הוא אכן אביו של הילד. בית המשפט מסתייע באמצעים מדעיים כדי לקבוע האם האב הוא אכן אביו של הילד. כיום קיימים כלים מדעיים מתקדמים שמאפשרים הכרעה כמעט ודאית בשאלת זהותו של האב. בעבר היו מבוצעות בדיקות דם פולשניות. כיום ישנה בדיקה המכונה בדיקת רקמות והיא איננה פולשנית. במהלך הבדיקה שמתבצעת במספר מעבדות ברחבי הארץ, מוסרים הנבדקים דגימת רוק ודגימת שיער. נהוג וניתן גם לאסוף דגימת דם. הדגימות הנלקחות נבדקות ומושוות, ונעשה אבחון של חומצות הגרעין של מולקלות ה-DNA. כאשר נבדקים אב וילד, תוצאות הבדיקה מדויקות ברמה של 80%. בדיקת האם במקביל תורמת לעליית הוודאות לרמה של 100%. 
חוק מידע גנטי קובע, כי לא תיערך בדיקה גנטית להורות אלא לפי צו של בית המשפט לענייני משפחה. כלומר: ללא צו מתאים לא ניתן לערוך בדיקת אבהות. 

האם צו של בית משפט לביצוע בדיקת רקמות מחייב את המעורבים לעבור את הבדיקה?

התשובה היא שלילית. לאב ולאם יש זכות לסרב לעבור את הבדיקה. אולם לאחרונה בתי המשפט מקשים על מי שבוחר לעשות כן, אלא אם יש לסירוב הצדקה. בית המשפט בוחר פעמים רבות להטיל סנקציות מגוונות על מי שמסרב לעבור את הבדיקה, והוא גם מבהיר שייקח בחשבון את הסירוב לבצעה וייתן לו משקל מכריע בעת הכרעתו. סירוב שכזה לרוב יפעל לרעת הצד המסרב. 

בעבר בתי המשפט היו סלחניים יותר כלפי צד שמסרב לעבור בדיקה אבל כיום, מאחר שמדובר בבדיקה פשוטה ולא פולשנית, קשה לבית המשפט לקבל סירוב שכזה והוא גורר אחריו תוצאות.

בתי המשפט קבעו, שכאשר האב מסרב להבדק, על אף שיש לו זכות לסרב לעבור בדיקת רקמות, זכות הנובעת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, היא בטלה, וזאת משום שהיא מתנגשת עם זכותו של הילד לדעת מיהו אביו

מה קורה כאשר צד מסרב לעבור בדיקת רקמות למרות צו בית משפט המורה על ביצועה?

בתי המשפט קבעו, שכאשר האב מסרב להבדק, על אף שיש לו זכות לסרב לעבור בדיקת רקמות, זכות הנובעת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, היא בטלה, וזאת משום שהיא מתנגשת עם זכותו של הילד לדעת מיהו אביו וכפועל יוצא גם לזכות בזכויות קנייניות מגוונות (מזונות וירושה). במקרים של התנגשות בין זכות האב לזכות הילד, בית המשפט לרוב פוסק שזכות הילד גוברת, ושואף לאלץ את האב לבצע את הבדיקה בדרכים שונות, למשל, הוצאת צו המאלץ את האב להתלוות לכוחות אכיפה ולעבור הבדיקה, או קביעה לפיה סירובו של האב יהווה ראיה מכרעת לכך שהוא אביו של הילד, אלא אם סירובו מוצדק ונובע מנימוק סביר.

גם אם שמסרבת לעבור בעצמה בדיקת רקמות כדי להגביר את ודאות תוצאות הבדיקה (מ%-80 ל100%) עלולה להיפגע מעצם סירובה שיקבל גם הוא משקל, אלא אם יש נימוק סביר להתנגדותה שבשלו היא תיחשב מוצדקת.

אב ובנו מחזיקים ידיים

מה יכול להיחשב לנימוק סביר שיצדיק סירוב לבצע בדיקה?

ישנו מקרה קיצוני שנסיבותיו ימנעו מתן צו לביצוע בדיקת רקמות לשם בירור אבהות: כשקיים חשש ממזרות. בית משפט לענייני משפחה בכל ההליכים המתקיימים בין כתליו מציב את טובת הילד כערך עליון ומקודש, ולכן במידה שימצא כי הבדיקה תפגע בילד באופן כלשהו, הוא ימנע מלהורות על ביצועה. פגיעה כזו צפויה במקרה בו ההורים הם יהודים והאם הרתה לגבר שאיננו בעלה. במקרה כזה הוכחת האבהות של אותו גבר, או שלילת האבהות של הבעל, יגררו פגיעה קשה בילד שייחשב ממזר, מעמד שגורר פגיעה קשה בילד לדורי דורות. לפי הדין העברי ממזר ינודה מהקהילה, אסור לו לשאת יהודייה (למעט ממזרה בעצמה או גיורת) וצאצאיו ייחשבו בעצמם ממזרים, מאחר ש"תואר כבוד" זה עובר בירושה.

בשל המשמעות הקשה של מעמד זה, בית משפט קבע לא פעם, כי אין לבצע בדיקת רקמות לקטין לצורך בירור אבהות אם הבדיקה עלולה להביא להכרזתו כממזר. בנוסף, חוק מידע גנטי קובע, כי במקרה של חשש ממזרות אין לערוך בדיקת רקמות אלא אם כן יש צורך ממשי בבדיקה, ואותו צורך עולה על הפגיעה שתיגרם לנבדק. צורך כזה הוא רק צורך קיצוני דוגמת מצב בו יש צורך בעריכת הבדיקה לשם מניעת סכנה לחיי אדם, או נכות חמורה בלתי הפיכה לאדם. 

 

* השתתפה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת משפטי