פיצוי של 300,000 שקלים לנפגעת הטרדה מינית

בית הדין הארצי לעבודה פסק לזכות מתלוננת שהוטרדה מינית על ידי מעסיקה, בעל חנות טקסטיל,  פיצוי בסך של כ – 300,000 ש"ח.

במסגרת התיק נחשפו נסיבות קשות וחריגות של הטרדה מינית, ועלתה שאלה עקרונית לגבי דרך פסיקתו של פיצוי כספי מכוח סעיף 6(א) לחוק למניעת הטרדה מינית.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום זכויות נשים

פלונית היא ילידת שנת 1967, אשר עלתה ארצה מקזחסטן בשנת 1999. לפי דברים שמסרה לפסיכיאטר המטפל בה, נאנסה בילדותה בהיותה בת שמונה, ופעם נוספת בהיותה בת אחת עשרה. לאחר עלייתה ארצה עם משפחתה, הורשע בעלה בהפעלת אתרים ברשת האינטרנט אשר הכילו תמונות וסרטים פורנוגראפיים של קטינים, מביתם המשותף. בחודש מרץ 2002 החלה פלונית לעבוד בחנות הטקסטיל של אלמוני, כתופרת. לא הייתה מחלוקת, כי התקיימו ביניהם יחסי מרות ישירים, משך כל תקופת עבודתה שעמדה על כשלוש שנים וחצי. 
 
בית הדין האזורי: מין אוראלי חד-צדדי

סמוך לאחר תחילת עבודתה של פלונית בחנותו של אלמוני, החלו ביניהם מגעים מיניים, אשר התמצו - בלשונו של בית הדין האזורי - ב"מין אוראלי חד צדדי". אלמוני אישר את קיום המגעים ביניהם, אך טען כי התקיימו מרצונה המלא של פלונית ואף מיוזמתה. אלמוני תיאר, כי סמוך לאחר תחילת עבודתה בחנותו גרמה פלונית, תוך כדי גיהוץ, לנזק בשמלה שהתבקשה לתקן, כאשר חששה מכעסו וכן מכך שתידרש לשלם את הנזק שגרמה.

לאחר שהפיג את חששותיה, יזמה – לטענתו – את המגע המיני ביניהם, וזאת כהכרת תודה על יחסו. המגעים המיניים האמורים נמשכו משך למעלה משנתיים וחצי, בתדירות לא מבוטלת. בסמוך לאחר התפטרותה, הגישה פלונית את תביעתה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת ההוכחות, פסק לפלונית פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 75,000 ש"ח. שני הצדדים הגישו ערעורים על פסק הדין.

בית הדין הארצי: ניצול חריף וציני של העובדת

בית הדין הבהיר, כי החוק למניעת הטרדה מינית נחקק מתוך מודעות משולשת - הן למציאות של הטרדה מינית רווחת, בפרט של נשים; הן לנזקים החמורים הנגרמים כתוצאה מכך לאישה המוטרדת ולשוויון נשים בכלל; והן לצורך החיוני במתן מענה אפקטיבי למיגורה. במקרה זה, לא הייתה מחלוקת עובדתית על המגעים המיניים שהתקיימו בין פלונית לאלמוני, וכי נעשו לשם "גירוי" או "סיפוק" מיניים. עוד עלה, כי המגעים המיניים התרחשו תוך ניצול חריף וציני של פלונית על ידי אלמוני, ושימוש בוטה לרעה ביחסי המרות ביניהם, באופן שהביא לפגיעה ממשית וקשה בכבודה כאדם וכאישה. 

לשאלות בנושא היכנסו עכשיו לפורום דיני עבודה

פערי כוחות קיצוניים

בית הדין הדגיש כי פערי הכוחות והמעמד במקרה זה היו קיצוניים, לא רק מבחינת המעמד במקום העבודה (תופרת המשתכרת שכר מינימום מול "בעל הבית", אשר יש לו שליטה מלאה ביכולת השתכרותה והישארותה במקום העבודה), אלא גם נוכח הפערים במצב המשפחתי (גבר נשוי מול אישה שבעלה הואשם זה עתה בעבירה פלילית חמורה), במצב הנפשי (נוכח הטראומות הקשות שעברה פלונית בילדותה, אליהן הצטרפו מעשיו של בעלה), במצב הסוציו-אקונומי (לא הייתה מחלוקת כי מצבה הכלכלי של פלונית היה בכי רע), ובמעמד החברתי ותחושת השייכות החברתית (פלונית עלתה ארצה רק שלוש שנים טרם תחילת עבודתה).

בפסק הדין נקבע, כי אלמוני ניצל את מצוקותיה וחולשתה של פלונית כמו גם את פערי הכוחות ביניהם, כדי להשתמש בה משך קרוב לשלוש שנים ככלי לסיפוקו המיני. גם לפי גרסתו של אלמוני, לא הייתה זו "מערכת יחסים זוגית" ואף לא "מערכת יחסים" שהינה מינית גרידא, אלא מגע מיני אוראלי חד צדדי חוזר ונשנה, פעם אחר פעם משך תקופה של קרוב לשלוש שנים, במסגרת שעות העבודה, במקום העבודה, בסתר, ותוך שאלמוני מסרב (לגרסתו) כי יתווסף לכך כל קשר נוסף מעבר לכך. לאור זאת, נדחה ערעורו של אלמוני, ונקבע כי הוא הטריד מינית את פלונית בניגוד לסעיף 3(א)(2) לחוק.

פסיקת הפיצוי המתאים

לאחר קביעה זו, נפנה בית הדין הארצי לקביעת הפיצוי הכספי המתאים. בהקשר זה נחלקו הדעות – הגם שהייתה הסכמה בדבר התוצאה. לפי שיטתו של סגן הנשיאה יגאל פליטמן, לא הובאו בפני בית הדין נתונים מספיקים לצורך קביעת נכותה הנפשית והתפקודית של פלונית שיש קשר סיבתי בינה לבין ההטרדות המיניות, ולכן יש לפסוק את הפיצוי לפי אומדן. לפי חוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, ניתן להגיע למסקנה – על סמך חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה על ידי פלונית – כי נכותה הנפשית אשר קשורה קשר סיבתי להטרדה המינית עומדת על 15%, וזו גם נכותה התפקודית. 

בהתאם,  יש לפסוק לה  הפסד ההשתכרות בעתיד עד גיל פרישה מעבודה, בסך של  145,975 ש"ח, והפסד ההשתכרות בעבר בסך של 56,250 ש"ח. בנוסף לכך יש להגדיל את סכום הפיצוי בגין כאב וסבל, כפי שנפסק על ידי בית הדין האזורי, לסך של 100,000 ש"ח.

בקביעת סכום הפיצוי נלקחו בחשבון פרק הזמן הארוך – קרוב לשלוש שנים – בו נמשכו ההטרדות המיניות, כדבר שבשגרה; הפגיעה הקשה שנגרמה כתוצאה מהן לכבודה של פלונית כאדם וכאישה ולאוטונומיה שלה; החומרה שיש לראות בניצול עמדת הכוח של אלמוני מול חולשתה של פלונית, קל וחומר לאחר ששיתפה אותו בבעיותיה האישיות הקשות; הפגיעה החריפה בשוויון הנגרמת כתוצאה מהתייחסות מעסיק לאישה העובדת עבורו כאל חפץ מיני לשימושו; הטיפול התרופתי והפסיכיאטרי לו נזקקה ונזקקת פלונית כתוצאה מההטרדה המינית; ובנוסף לכך הנכות הנפשית הממשית, אשר גם אם לא נגרמה במלואה כתוצאה מההטרדה - הרי לכל הפחות הוחמרה כתוצאה ממנה.

לסיכום, על דעת כל חברי המותב, נפסקו לזכות פלונית הסכומים הבאים: פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 100,000 ש"ח; פיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות בעתיד בסך של 145,975 ש"ח; פיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות בעבר בסך של 56,250 ש"ח; והוצאות משפט בהליך הערעור בסך של 20,000 ש"ח.

(ע"ע 40496-05-10, ע"ע 51532-05-10  פלונית – אלמוני)

עוד בנושא:

הטרדה מינית בעבודה - שאלות ותשובות מומחים מהפורום