גיל פרישה שונה לצורך זכאות לקצבת נכות כללית - האם אפליה?

תביעתה של אשה (להלן: התובעת) לקצבת נכות כללית  ע"פ פרק ט' (ביטוח נכות) בחוק הביטוח הלאומי, נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בלא בדיקה לגופה.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו עכשיו לפורום ביטוח לאומי

במכתב מיום 09.06.09 נימק המל"ל את סיבת הדחייה בכך שבמועד הגשת תביעת התובעת למל"ל הגיעה התובעת, מכבר, לגיל פרישה כמוגדר בחוק.
מכאן, התובעת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בה היא עותרת למתן צו הצהרתי, לפיו היא זכאית להגיש תביעה לקצבה אף שהגיעה זה מכבר לגיל הפרישה.

הטענה: גיל הפרישה השונה שנקבע לאשה לעומת גבר- מפלה

חוק הביטוח הלאומי קובע, כי מבוטח לצורך זכאות לנכות כללית הוא מי שמלאו לו 18 וטרם הגיע לגיל פרישה (סעיף 195 לחוק). גיל הפרישה, כמוגדר בסעיף 1 לחוק, מפנה אל חלק א שבחוק, בו נמצאת טבלה המתייחסת לנשים ולגברים וקובעת את גיל פרישתם, בהתאם לחודש לידתם.

לטענת התובעת, גיל הפרישה השונה שנקבע לאישה עובדת בחוק, לעומת גבר - מפלה. לכן, יש לבטל את ההוראה בחוק, ולהכיר בה כמי שזכאית להגיש תביעה לנכות כללית עד הגיעה לגיל 67, בדומה לגבר עובד בן גילה, וזאת על אף הקביעה המפורשת בחוק, כי גיל פרישתה לנוכח מועד לידתה הוא 60 שנים.

השאלה שעמדה לדיון בפני בית הדין היא, האם גיל הפרישה השונה עולה כדי אפליה מטעמי מגדר אשר "אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה" בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הנשיא רמי כהן דן בתביעה לאור הוראות החוק והפסיקה הרלוונטית. נפסק, כי הקביעה השונה לעניין גיל פרישה, לצורך זכאות לקצבת נכות כללית, אינה בגדר אפליה הדורשת קביעה שיש לבטל את ההוראה בחוק (הביטוח הלאומי) הקובעת כך.

בית הדין סקר בהרחבה את הפסיקה הרלוונטית, ומצא כי השאלה האם גיל הפרישה השונה שנקבע לגברים ולנשים הינו בגדר אפליה הוכרעה זה מכבר. נפסק באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי המדובר באפליה פסולה אשר יש למגרה. כלומר: אכן ישנה פגיעה בשוויון בין המינים. ואולם, פסיקה זו ניתנה עובר לחקיקתו של חוק גיל פרישה. משכך, בחן בית הדין את ההיסטוריה החקיקתית שהובילה לעיגון הפער בגילאים בחוק, חרף העמדה המובהקת שהובעה בפסיקה, ולפיה אפליה כאמור איננה כדין.

השוואת גיל הפרישה תיעשה בהדרגה

בית הדין התייחס לדברי ההסבר להצעת החוק ולהצעות חוק שונות שהוגשו בעניין, ומצא כי המחוקק קבע, כי השוואת גיל הפרישה של גברים ונשים והעמדתו על גיל 67, תיעשה בהדרגה- בקצב של 4 חודשים מדי שנה. זאת, מהטעם שנדרשת הערכות מוקדמת מתאימה אשר תוודא כי לנשים אשר גיל פרישתן הועלה באופן משמעותי (מגיל 60 ל-64, לעומת גברים- מגיל 65 ל-67) תהיה אפשרות ויכולת להמשיך ולעבוד במקצוע שלהן בתקופה שהוספה, וכי חלילה לא תמצאנה ניזקות ומחוסרות עבודה. לכן, קבע המחוקק כי תוקם ועדה ציבורית מכוח החוק שעליה יהא לבחון את סוגית גיל הפרישה של הנשים בטרם ייעשה שינוי נוסף (סעיף 9 לחוק גיל פרישה).

בית הדין מצא, כי המנגנון המדורג שנקבע בחוק להעלאת גיל הפרישה בקרב הנשים,והעובדה כי הסדר חלופי בעניין ייקבע לאחר בחינה מדוקדקת, תוך בחינת השלכותיה הכוללות, עומד לפחות בתנאי המידתיות של הפגיעה האמורה.

בית הדין: יש לבחון את אגד הזכויות כמכלול

לעניין האפליה גופה בחוק הביטוח הלאומי, בית הדין קבע כי יש לבחון את אגד הזכויות המוענקות לאישה או לגבר כמכלול, בעניינים דומים, ולא ניתן להסתכל על הזכות האחת במנותק מן האחרת. כך, הפסקת זכאותה של האישה לקצבת נכות אינה עומדת לעצמה, ולצידה קמה לה זכאות לפרישה בגיל צעיר יותר, כמו גם זכאות לקבלת קצבת זקנה עם הגיעה לגיל הפרישה, בהתקיים תנאים מסוימים (ראו סעיף 245 לחוק), וכן זכאות לקבל פנסיה ממקום עבודתה עם פרישתה; בנוסף אשה תהיה פטורה בגיל צעיר יותר מגבר מתשלום דמי ביטוח (ראו סעיפים, 342 ו-351 לחוק). בית הדין העיר כי אפשר שאגד הזכויות השונה לאישה ולגבר, שהן כולן תלויות גיל פרישה- יוצר ביניהם שונות רלבנטית לצורך זה.

בית הדין: אי-אפשר לאחזו בחבל משני קצותיו

בנוסף, קבע בית הדין כי קיימת בחוק קורלציה מובהקת בין מועד הפסקת זכאותו של מבוטח לקבלת קצבת נכות לבין התחלת זכאותו לקבל קצבת זקנה- כאשר גיל הפרישה הוא הסמן לפיו נגמרת הזכאות האחת ומתחילה הזכאות האחרת- וכי ע"פ מתאם זה יוצאת האישה דווקא נשכרת. שכן, לא זו בלבד שהיא רשאית לפרוש בגיל צעיר יותר, גם אפשר שתקום לה זכאות לקבלת קצבת זקנה מיד עם פרישתה.

זאת, בעוד גבר שתאריך לידתו כשל התובעת אינו זכאי לאותה פרישה מוקדמת ובמידה שיפרוש לא יוכל לקבל קצבת זקנה טרם הגעתו לגיל 67. משכך, פסק בית הדין, לא תוכל התובעת לתפוס את החבל משני קצותיו- מחד גיסא, לשמר את זכותה לפרוש בגיל צעיר יותר ובהתקיים התנאים המתאימים לקבלת קצבת זקנה מיד עם פרישתה בגיל 60. ומאידך גיסא, להאריך את משך זכאותה לקבלת קצבת נכות כללית עד גיל 67.

לאור האמור, בית הדין קבע, כי התובעת לא השכילה להוכיח כי קיימת אפליה בחוק הביטוח הלאומי בעניין גיל פרישה לצורך זכאותה לקצבת נכות כללית, ותביעתה נדחתה.

(בל 7878-05-10 ציטרוננבאום נ' המל"ל).

עוד בנושא:

גיל הפרישה לנשים יעלה ב-2017

קצבת נכות – שאלות ותשובות מהפורום

על קצבת נכות ומבחן ההכנסה