• תגיות:
3.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 2)
התיישנות ושיהוי בתשלום ארנונה

נושא הארנונה הולך ותופס לו חלק מרכזי בתחום המשפט. לכאורה, ההפך היה צריך להיות, שכן המחוקק עשה מהפכה בתחום זה, בתחילת שנות האלפיים, כאשר הסמיך את הרשויות המקומיות לגבות חובות על פי פקודת המסים גביה, ומנע מהן את האפשרות להעלות את תעריפי הארנונה ללא אישורו. אולם, במקום לגדוע את העיסוק בבתי המשפט בתחום הארנונה, נראה בתקופה האחרונה כי ההפך הוא הנכון.

יש לכך מספר סיבות: הסיבה העיקרית היא, כי הכח המנהלי הרב שהצטבר אצל הרשויות המקומיות בכל הקשור להליכי גביה, נתפס, לדעתי, שלא בצדק, ככח שדורש ריסון. נדמה לפעמים, כי קיימת תחרות בין שופטים מסוימים, עד כמה אפשר וניתן לפגוע ברשות המקומית, לטובת הגנה מוגזמת על נישומים מסוימים.

הבעייה: בעלי עסקים נמנעים מתשלום ארנונה
לדעתי, במקום להתרכז במחיקה סיטונאית של חובות לרשויות המקומיות, על בתי המשפט לתת את דעתם על הספורט הלאומי שהתפתח לאחרונה, והוא העדפה ברורה של בעלי עסקים להימנע מתשלום ארנונה. מניסיוני אני למד שעסק בקשיים יעדיף בדרך כלל לא לשלם ארנונה, הרבה לפני חובות אחרים. הסיבה לכך הינה, כי הארנונה הינה המס היחיד שאי תשלומו איננו גורר עיצום פלילי וההוצאה היחידה בעסק אשר השירותים הניתנים תמורתה, אינם מותנים בתשלום.

ייעול הגבייה המנהלית
הדוגמא הברורה ביותר לאמור לעיל הינה מחול השדים שהחל בעקבות קביעתו של בית המשפט העליון, כי החוב המנהלי נתון להתיישנות. כל שעשה בית המשפט העליון היה תיקון עיוות היסטורי. בית המשפט העליון קבע, כי דיני ההתיישנות חלים על החוב המנהלי.
בית המשפט העליון לא קבע, כי יש התיישנות אוטומטית לאחר שבע שנים ממועד היווצרות החוב, וגם לא קבע שאי נקיטת הליכים מנהליים במשך שבע שנים תביא להתיישנות החוב. בית המשפט העליון קבע את הכלל, והוא החלת דיני ההתיישנות על החוב המנהלי. פירוש הדבר הינו כי כל חריג הקיים בדיני ההתיישנות, אשר עוצר את תקופת ההתיישנות, יחול גם על החוב המנהלי. כך למשל, הודאה בחוב, העלמת עובדות וכיו"ב מונעים טענת התיישנות.

במקביל לדיני ההתיישנות, נרתם היועץ המשפטי לממשלה לאחרונה, והוציא הנחיות מיוחדות שעניינן שיהוי. כעיקרון נקבעה תקופת שיהוי של שלוש שנים, אך יש לכך חריגים רבים, לרבות עיכוב הנובע מרצון שלא לנהל הליכי גביה בשל מצב כלכלי או מצב רפואי של הנישום.

לסיכום, יש לברך על מגבלות הגבייה המנהלית כפי שנקבעו ע"י בית המשפט העליון והיועץ המשפטי. מנגד, מוטב לבחון אותן בעיון, ולהבין כי מטרתן הינה ייעול הגביה המנהלית ולא יצירת במה להשתמטות ממס.