3.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 2)
סלקום הפרה את "חוק הספאם", ותפצה את מחזיק הסלולרי

ביהמ"ש לתביעות קטנות בחדרה חייב את חברת סלקום לפצות תובע ב- 2,100 שקלים והוצאות משפט של 400 שקלים בשל הפרתה את חוק התקשורת (להלן: החוק) בכך ששלחה למכשיר הסלולארי שהוא מחזיק 3 פעמים מסרונים בעלי אופי פרסומי ולא כיבדה בקשתו שלא לקבלם.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו עכשיו לפורום צרכנות

השופט יוסי טורס, קבע כי פרשנות המונח "נמען" בתיקון לחוק התקשורת, האוסר משלוח פרסומות ב-SMS או במייל ללא אישור מראש, כוללת גם את המחזיק במכשיר ולאו דוקא בעל הקו.

התובע (עובד עיתון ידיעות אחרונות)   קיבל את המכשיר ממעבידו (העיתון ) לצרכי עבודתו והחזיק בו באופן קבוע. המסר הפרסומי שנשלח אל התובע היה של סלקום עצמה, כלכומר: היא פעלה כמפרסם לכל דבר ועניין ולא כמפעילת רשת סלולרית.

סלקום טענה, כי לא מילאה את בקשתו של התובע להפסיק לשלוח את המסרונים, בשל העובדה שבעל הקו – המעביד – לא אישר בקשה זו, וכי בהתאם להסכם עם ידיעות אחרונות, רק איש קשר מטעמה יכול לבצע שינויים בקו.

הנמען הוא המחזיק במכשיר

השופט טורס קבע, כי אין מחלוקת שסלקום שלחה לתובע שלושה מסרוני פרסום, לאחר שביקש לחדול מכך. המחלוקת היא האם התובע היה רשאי לבקש להפסיק את משלוח ההודעות, ובתרגום משפטי: מיהו "הנמען" הנזכר בחוק, אשר רשאי לבקש זאת. האם הוא בעל הקו, כטענת סלקום, או שמא המחזיק – המשתמש, כטענת התובע. השופט קבע, כי הן פרשנות מילולית והן פרשנות תכליתית של המונח "נמען" מוליכות למסקנה, שהנמען הוא המחזיק במכשיר ולאו דווקא בעל הזכות הקניינית בו – כמו המעביד למשל.

השופט ציין, בין היתר, כי סעיף 30 א בחוק נחקק על רקע התגברות התופעה של שליחת מסר פרסומי לציבור מבלי הסכמתו, תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת, כגון אינטרנט, הודעות SMS ועוד. מחקרים גילו כי נפח התעבורה העולמי של פרסום מסוג זה (המכונה SPAM) מגיע לכדי 50% מנפח התעבורה הכללי. על רקע נתונים אלו התעורר הצורך להגן על הציבור מפני הפיכתם לקהל שבוי של מפרסמים, אשר לא קיבל את הסכמתו של האדם אליו ממוענים מסרים אלו.

סלקום ניצלה את מעמדה הכפול

עוד הבהיר השופט, כי נראה כי במקרה זה, סלקום אף ניצלה את מעמדה הכפול, הן כבעלת הרשת הסלולרית והן כמפרסם. ברגיל, אדם המחזיק במכשיר טלפון סלולרי, המבקש לחדול ממשלוח הודעות פרסום למספר פלוני, אינו מתבקש להציג בעלות על המספר ובדין אינו מתבקש, שכן החוק אינו מעניק למפרסם זכות זו. כך, אם היה התובע פונה למפרסם פלוני, בקשתו להפסיק את משלוח הפרסום לטלפון שבידו הייתה נענית. ואולם, סלקום, אשר הינה מפרסם "מיוחד" אשר יודע מיהו הבעלים בקו, עושה שימוש בנתונים שבידה ויוצרת לעצמה מעמד שונה מיתר המפרסמים ברשת הסלולרית. "לא ייתכן לפרש את החוק באופן שהחברות הסלולריות יהנו ממעמד מיוחד ועדיף", פסק השופט.

השופט ציין, כי החוק מעניק לצרכן אפשרות לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור של עד 1,000 שקלים עבור כל הודעת פרסום שנשלחה בניגוד לחוק, וכי יש לראות בחומרה את העובדה שהתובע ביקש שיופסק משלוח הודעות הפרסום למכשירו, אך סלקום לא עשתה כן. לקולא הביא השופט בחשבון את העובדה שסלקום שגתה בפרשנותה את החוק, כאשר עמדה על כך שרק בעל הקו יורה על הפסקה כאמור, והניח לזכותה כי טעות בתום לב עמדה בבסיס התנהגותה.

לאור האמור פסק השופט לתובע פיצויים בסך 700 שקלים בגין כל הפרה (שלוש במספר) ובסה"כ 2,100 ₪ בצרוף ההוצאות הנ"ל.

(ת"ק 19084-12-11 גלזנר נ' סלקום ישראל בע"מ)