5.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 1)

מי האישה המוגדרת מסורבת גט?
אישה יהודיה אשר נישאה לבעל יהודי ואשר מתקיימים לגביה אחד מהתנאים הבאים:
1. הבעל מסרב לתת גט.
2. הבעל מחוייב בגט, אך מתנה את הגט בתנאים.
3. הבעל אינו יכול לתת גט ו/או שהגט איננו אפשרי – אם בכלל נכות, איבוד שפיות וכו'.
4. אישה שמצויה בהליכים משפטיים עם בעלה למעלה משנה.
5. הבעל נפטר והאישה זקוקה לחליצה אשר מתעכבת.
6. קיים פסק דין של בית הדין הרבני הקובע כי הבעל חייב לתת גט לאשתו.

מהפך ע"י חשיבה יצירתית
לאחרונה, פורסם בכלי התקשורת פתרון יצירתי של הרב האמריקאי מתתיהו ברויד, אשר עשוי לחולל מהפך בהסדרי הנישואים והגירושין בישראל. הפתרון מוביל למחשבה לפיה בני זוג לא יהיו עוד בני ערובה לבן הזוג האחר בשם הקידושים.

פתרון זה נולד לאור הבעייתיות של נשים יהודיות הסובלות מבעלים המנצלים את קלף מתן הגט לצורך השגת הישגים רכושיים ואחרים ונוהגים מנהג של סחיטה ממש.

יצויין, כי פתרון זה שנועד להציל נשים עגונות יפה גם, לדעת כותבת שורות אלו, לגברים מסורבי גט – הנסחטים על ידי נשותיהם לצורך השגת הישגים.

שלושה רכיבים לנטרול הכח שיש לבעל
למעשה, מציע הרב שלושה רכיבים הלכתיים אשר עשויים לנטרל, בהסכמת הפוסקים, את הכוח הבלעדי שיש לבעל לשחרר את האישה מנישואיה:

הרכיב הראשון: "קידושים על תנאי"- הרב ברויד מציע כי יוכנסו סעיפי תנאי כמו: "הרי את מקודשת לי ... בתנאי שיתקיימו מגורים משותפים בבית המשפחתי שלנו לפחות אחת ל-15 חודש עד שאת תלכי לעולמך או עד שאני אלך לעולמי. אולם אם אני אעדר מבית המגורים המשפחתי שלנו במשך 15 חודש ברציפות  מכל סיבה שהיא...אזי הקידושין והנישואין שלנו יהיו בטלים ומבוטלים ..." לאמור: החתן מקדש את הכלה בתנאי שיחיו לפחות 15 חודשים ברציפות, שאם לא כן, הנישואים יבוטלו ללא צורך בגט.

הרכיב השני:  "השלשת גט" כבר במועד הקידושים, כלומר: מעין העברה בלתי חוזרת של הזכות לתת את הגט. החתן, ביום חתונתו, ימנה שני עדים לפעול כעדים גט. החתן ימנה את כל מי שרואה את חתימתו על המסמך לפעול כשלוח שלו לקחת את הגט, לאחר שנכתב ונחתם ולהיות שליח שלו ולמסרו לידי אשתו. כאשר הגט יגיע אל האשה, היא תהיה גרושה ומותרת לכל אדם.

הרכיב השלישי: הצדדים יצהירו, כי התנהגותם תהיה למפרע כמו של אנשים שלא נישאו, כי הברכות שנאמרו בטלות למפרע וכן כי הטבעת הינה מתנה ולא טבעת קידושים, שכן אז ייפתרו גם הבעיות ההלכתיות בכל הקשור לחיים המשותפים כזוג. למעשה, הבעל יסכים לביטול הנישואים מראש ואי עמידתו בהוראות ההסכם עליו חתם כמוה כהכרזה על ביטול הנישואים.

העובדה שבהסכם אין נגיעה לא בעניינים הכספיים ולא בעניינים האחרים - למעט פירוק הנישואין - מעידה על כך כי בפועל הכוח אינו בידי מי מהצדדים, ואת כל המחלוקות הכרוכות בנישואין ימשיכו הצדדים לנהל בבית המשפט או בבית הדין - כרצונם.

סוף דבר
אכן מדובר בפתרון יצירתי אשר חייב לעלות על סדר היום - כאשר אין לקפח את מי מהצדדים - את נותן הגט ואת מקבל הגט - ורצוי כי ההסכמה לעניין הסכם זה תינתן על ידי כל הגורמים המוסמכים ועל פי ההלכה במגמה שהעניין יקודם בדרך הראויה.

מאידך, יכולה לעלות השאלה  האם הסכם שכזה אינו מייתר נישואין בפועל, האם מוסד הנישואין הדתיים יהפוך להיות "מוסד על תנאי", וחשוב מכך האם הסכם כזה לא יהיה בגדר "היד קלה על ההדק" כאשר הצד הסוחט יהפוך להיות הצד הנסחט. הסכמים כגון אלה צריך שיופעלו אחר שיקול דעת מעמיק של אנשי מקצוע - ולא רק רבנים - כדי שלא יאבד הכלח על מוסד הנישואין והחיים המשותפים.