המחוזי: עורך הדין יפצה את השומר

ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה ערעור וערעור שכנגד על פסק דין שניתן ע"י שופטת בימ"ש השלום בחיפה, במסגרתו דחתה השופטת אילת דגן את תביעת עו"ד איל מנחם מחיפה נגד מר שפיגלר שומר וקצין בטחון בחברת ניהול הבניין, (בו לעוה"ד משרד בבעלותו ), קיבלה את תביעת השומר וקצין הבטחון בגין עוולת לשון הרע,  וחייבה את עוה"ד מנחם לשלם לשומר פיצוי של 130,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד של 17,400 ₪ והשבת האגרה ששילם השומר.

סגנית הנשיאה השופטת וסרקרוג חייבה בהליך הערעור בביהמ"ש המחוזי את עו"ד מנחם לשלם למר שפיגלר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

בהליך האזרחי בבימ"ש השלום תבע עו"ד מנחם פיצוי ממר שפיגלר בשל היותו מסייע לאחר (אביו של עוה"ד מנחם) שביצע עוולת לשון הרע בשל אירוע אחד, וכן בשל ביצוע ישיר של עוולת לשון הרע באירוע נוסף. בתביעה שכנגד תבע מר שפיגלר מאת עו"ד מנחם פיצוי בגין עוולת לשון הרע עקב שני ארועים.

האירוע שעומד בבסיס התביעות האזרחיות הוא הגעת אביו של עו"ד מנחם ועמידתו בפתח בניין בו נמצא משרדו כשהוא אוחז בידו שלט שלשונו :" אני אבא של עו"ד מנחם... עו"ד אייל גנב את כל כספי ורכושי והשאיר אותי בחוסר כל. אמת דברתי". על השלט הודבקה גם תמונתו.

המחוזי אישר את קביעות בימ"ש השלום
השופטת וסרקרוג אישרה את קביעות בימ"ש השלום לפיהן: "תחת לטפל במי ובמה שטעון טיפול, העדיף עו"ד מנחם לפרוק את זעמו ותסכולו על החוליה החלשה, אדם מבוגר וחולני, המבקש להוציא לחמו ביושר כשומר בבניין ואב בית, תוך שפתח נגדו במסע הקנטות, התעמרות והוצאת לשון הרע מרושעת ...".

במסגרת פסה"ד התייחסה השופטת וסרקרוג להליך הפלילי שנוהל נגד עוה"ד מנחם ובמסגרתו זוכה, וציינה בין היתר כי המסקנות אליהן הגיע בית משפט בהליך הפלילי אינן נובעות בהכרח מתוכן הראיות שהובאו בפניו, אלא הן נסמכות על קביעות מהימנות על סמך התרשמותו של בית המשפט מכל אחד מן העדים.

בהליך האזרחי לעומת זאת, ישנה התייחסות לתוכן העדות, והשוואה בין עדותם של העדים השונים, גם ביחס לתוכן עדותם של העדים שהובאו מטעמו של עו"ד מנחם. תוך מתיחת בקורת על פסה"ד הפלילי הבהירה השופטת כי ככלל , ראוי להיזהר מקביעת מהימנות על סמך התרשמות בלבד מאופן מסירת העדות ויש מקום לבחון תוכן העדות ומידת התאמתה לעדויות האחרות.

ביהמ"ש: לא ניתן להגיע למסקנה שונה
השופטת וסרקרוג הוסיפה, כי בנסיבות אלה ראוי להבהיר מדוע פסק הדין הפלילי אינו יכול בשום מקרה לשמש מקור למסקנה שונה מזו אליה הגיע בית המשפט בהליך האזרחי (נשוא הערעור) ; ויותר מכך, תוכן העדויות בהליך הפלילי – שלא נפסל על ידי בית המשפט בהליך הפלילי, הגם שלא היה בו כדי לבסס הרשעה – יש בו דווקא כדי לבסס את פסק הדין האזרחי, הבהיר, המפורט והמבוסס היטב על סמך הראיות שהוצגו בפניו.
השופטת וסרקרוג חזרה ואישרה את ממצאי החלטתו של בית משפט השלום כי יש לדחות את תביעת עוה"ד המערער, כמו גם את ערעורו בנוגע לאירוע האמור.

השופטת וסרקרוג ציינה, כי שיעור הפיצוי בגין עוולת לשון הרע מגמתו כפולה: האחת, להביא לידי סיפוק מסוים בידי הנפגע שיוכל לדעת כי מכירים בעוולה הנגרמת לו, ללא הצדקה ופגיעה בשמו הטוב, על דרך של קביעת פיצוי ראוי, אשר יהיה בו להביא לשיפור ולו במידה מסוימת, במצבו של הנפגע ולקרבו, למצב בו נתון היה קודם להתרחשות העוולה. המגמה הנוספת היא להבהיר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, ולהחדיר לתודעת הציבור - לרבות המעוול - כי שמו הטוב של האחר, גם אם מדובר באדם פרטי העובד כקב"ט ו/או כשומר בניין, אינו הפקר. מגמה כזאת יכול שתוגשם אם אכן שיעור הפיצוי יהיה בו גם מרכיב עונשי.

לאור האמור ובהתייחס לערעורו של מר שפיגלר על גובה הפיצוי שנפסק לו בבימ"ש השלום (130,000 ₪ בגין שני ארועים) ציינה השופטת (ביחס למקרה שבגינו נפסק פצוי בסך 30,000 ₪ מתוך השניים ) כי אכן היה מקום לקבל את ערעורו ולהוסיף סכום של 20,000 ₪ לפחות. ואולם, לאור פסק הדין השקול של הערכאה הדיונית, ומאחר שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם המעוול - ומטעם זה בלבד - הורתה גם על דחיית הערעור שכנגד.

 (ע"א 29013-01-12 מנחם ואח' נ' שפיגלר ואח')