בית הדין: אין מקום לתשלום הפרשי שכר

בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע דן בתביעה שהוגשה נגד משרד יחסי ציבור, במסגרתה עתר התובע לחייב את המשרד לשלם לו כספים בגין הפרשי  שכר, פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופיצויים בשל הפרת הסכם עבודה ועוגמת נפש.
התביעה הוגשה לאחר שהתובע התפטר מעבודתו, ולטענתו יש לראותו כמתפטר בדין מפוטר.

רוצים לשאול שאלה? הכנסו לפורום דיני עבודה

התובע התפטר מעבודתו במשרד יחסי ציבור, וטען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולכספים נוספים, מאחר שהתפטר עקב הפרת התחייבות להעלות את שכרו.
משרד יחסי הציבור טען מנגד, כי לא הובטח לתובע השכר הנטען, ומעולם לא הובטח לו כי שכרו יועלה תוך  השוואה להצעה אחרת שקיבל.
כל שהובטח לתובע הוא לשקול את שיפור שכרו, ככל שיגדלו הכנסות התובע ויתווספו לחברה לקוחות  נוספים.

מותב בראשות השופט יוסף יוספי דחה את התביעה ברובה המכריע (מלבד סכום מזערי בגין הפרש דמי הבראה); השופט יוספי קבע, כי לתובע לא  הובטח ששכרו יעלה, וממילא לא הופרה הבטחה זו. השופט יוספי קבע עוד, כי אין הגיון בטענת התובע; לפיה הובטחה לו העלאת שכר חודשית בגובה 2,000 ₪ בגין כל לקוח חדש שיתווסף למשרד, מבלי קשר להכנסות מאותו לקוח  לאורך זמן, ומבלי קשר להכנסות הכוללות של הנתבעת.

בית הדין: לא מדובר במתפטר בדין מפוטר
וכדברי בית הדין: " לסיכום האמור לעיל; התובע שאף לקבל משכורת גבוהה יותר, מעבידו הודיע כי לא יוכל  להגדיל את שכרו, התובע מצא מקום עבודה אחר ובו משכורת גבוהה יותר, ואז התפטר  מעבודתו ועבר לעבוד במקום העבודה האחר. לפיכך, אין עסקינן במתפטר בדין מפוטר, אלא  בעובד ששאף לשפר את הכנסתו, ולפיכך עבר לעבוד במקום אחר".

בנוסף, נפסק כי אין להטיל חיוב אישי על מנהל החברה, ואין מקום להרמת מסך ההתאגדות; מאחר שטענות אלה נטענו באורח כללי וסתמי ולא הוכחו. כמו כן, נקבע כי מנהל החברה נהג בהגינות ובאורח סביר, ולא נפל דופי בהתנהלותו.
בית הדין קבע, כי התובע ישלם לנתבעים הוצאות בסך 5,000 ₪.

(ס"ע 48027-09-11 אריאל פלר נ. נאור זיסוביץ קוזניץ תקשורת בע"מ)