מזג האויר הקשה שפקד את המדינה שבוע שעבר העלה בפני מעבידים ועובדים רבים שאלות אודות הזכויות והחובות שיש במסגרת יחסי העבודה נוכח הנסיבות לפיהן עומסי התנועה מנעו בימי הסערה מהעובדים ומעבידים מלהגיע למקום העבודה.

בימים האחרונים, כשנתיבי איילון נחסמו לשני הכיוונים, הורתה המשטרה במפורש באמצעות כלי התקשורת הרבים, כי: "מי שלא צריך לצאת מהבית, שיישאר בבית."
העובדה שמדובר בסערה חריגה למדינתנו, הקשתה על עובדים ומעבידים להבין האם מדובר ב"כוח עליון" שיכול להצדיק היעדרות מהעבודה או שמדובר בהחלטה אישית של כל עובד או של כל מעביד באותו רגע נתון, והאם בכל זאת להגיע לעבודה או האם להיעדר ממנה בעקבות מזג האוויר והשלכותיו על דרכי הגישה למקום העבודה.

ידוע, כי העובד נדרש להעמיד עצמו לרשות המעביד מדי יום בכדי לזכות בתמורה כספית מהמעביד.

המעביד יכול לדרוש לקחת ימי חופש
בהתאם לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951, סעיף 9 (ב), יכול מעביד לדרוש מהעובד לקחת ימי חופש מהיום למחר ובלבד שאינם עוברים על 7 ימי חופשה רצופים שהם בבחינת חופשה שנתית, כי אז יצטרך להודיע לעובד לכל הפחות 14 ימים קודם לכן.

ימי חופשה אלו נלקחים מצבר ימי החופשה השנתית שצבר העובד במהלך שנת העבודה, וישולם לו בעבורם שכר.
עובד אשר בחר להיעדר מרצונו בנסיבות אלו של מזג האוויר הקשה לא יהיה זכאי לשכר אלא אם ההיעדרות היתה בהסכמת המעביד, אשר הסכים לך שיחושב לעובד יום היעדרות זה כיום חופש.

מדיניות רשמית - אין
עד עצם היום הזה למשרד התמ"ת אין מדיניות רשמית לגבי מזג אוויר קשה שאינו מאפשר להגיע לעובדים ולמעבידים כאחד לעבודה.

אם כך, יש לבחון את מצב הדברים, ולמצוא מנגנון פיצוי הולם שיופעל במקרים נדירים בלבד כבמקרה של סערה חריגה במדינה, כדי לא לפגוע במעביד ובעובד כאחד.

יום חופש על חשבון העובד
כך או כך, נקודת המוצא היא שהעובד צריך להגיע לעבודה ואולם בהסכמת המעביד ועל פי רצונו יהיה זה בבחינת יום חופש בעבור העובד. זאת, אם נותרה לו יתרת זכות לימי חופש מצבירת ימי החופשה השנתית במהלך תקופת העבודה אצל המעביד, אם לא- יום החופש יהיה על חשבונו.

* הכותבת עוסקת בדיני עבודה.