3.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 1)

ביולי 2012 פורסם מטעם משרד המשפטים תזכיר חוק לתיקון סדר הדין הפלילי, לפיו מוצע ליצור הסדר אחיד ועדכני ומחמיר יותר להסדר חילוט תקבולי עבירה.

חילוט הוא למעשה החרמה על ידי המדינה של כספים ונכסים שהם פירות העבירה. זאת בדרך כלל בעקבות הרשעה של העבריין בפלילים. הרציונל הוא, שרכוש שמקורו בביצוע מעשי העבירה שביצע הגזלן, לא שייך לו, ויש להחזירו לציבור. 

התפיסה העקרונית המסיטה את נקודת המשקל מעונש המאסר כרכיב מרכזי ולעתים בלעדי בענישה אל עבר אכיפה משולבת שיש בה גם רכיב כלכלי משמעותי - אינה ייחודית למשפט הישראלי. היא חלק ממגמה בינלאומית שהחלה להתפתח עוד בשנות התשעים של המאה העשרים.

לפי מגמת האכיפה הכלכלית המשולבת - יסוד הרווח הוא המניע לרוב הפשעים המערבים תכנון מוקדם, ולפיכך מחייב טיפול עצמאי ומשמעותי מצד רשויות החוק. הרעיון הוא לעקוב אחר הכסף ("Follow the money" ) ובכך לעקר את התמריץ לעבירה באמצעות נטילת פירותיה. סמכויות החילוט אינן מוגבלות לעבריין שהורשע, אלא מאפשרות לכידת רכוש שהוברח או נרשם מלכתחילה אצל אנשים המקורבים לו כדי למלט את נכסיו מרשויות החוק.

על התזכיר
תזכיר החוק החדש עושה צעד נוסף בכיוון זה ולפיו מוצע להרחיב את סמכויות החילוט הקשות והייחודיות לחקיקה האגרסיבית כנגד הלבנת הון, סחר בסמים וארגוני פשיעה אל עבר תפיסה כוללת של חילוט תקבולי כל עבירה בעקבות הרשעה בפלילים וזאת כחילוט חובה.

התזכיר קובע בנוסף הסדרים לחילוט אזרחי, קובע כי נטל ההוכחה יהיה כבמשפט האזרחי, ולא מעבר לספק סביר ועוד. כן מציע התזכיר לאפשר לבית המשפט לקבוע לבקשת תובע, כי נאשם שהורשע בעבירות חמורות (כגון: סחר בסמים, הלבנת הון, סחר בבני אדם ועוד) וניהל "אורח חיים עברייני", המבוסס על שימוש בתקבולי עבירה וכן בנסיבות נוספות- במקרה כזה תקום חזקה כי כל רכוש שהיה מצוי בידיו במשך 8 השנים שלפני מתן הצו הוא רכוש שהושג בעבירה. הנטל להוכיח אחרת על הנאשם כאשר חזקה זו חלה גם על רכוש של בן זוגו וילדיו עד גיל 21, או אדם אחר הסמוך על שולחנו המוחזק על ידו ממועד ביצוע העבירה.

חשש מפני החמרה יתרה
שני החוקים כנגד הלבנת הון וארגוני פשיעה נתקלו בביקורת בשל היקפם הרחב והגישה העונשית המחמירה הנהוגה בהם, לעתים ללא זהירות וסייגים, כמו גם כלי האכיפה הדרקוניים לעתים שהם מציידים בהם את הרשויות.
על אף הביקורת, בתי המשפט נוטים לפרש חוקים אלה בהרחבה בשנים האחרונות. התוצאה היא הפיכת המשפט הפלילי למחמיר ופוגעני יותר ולשינוי מסוים של פניו בעיקר בהיבטים של פשיעה כלכלית.
לכך יש לצרף בהיבט המעשי תנופה רבה יותר בשנים האחרונות של גורמי אכיפת החוק - למשל בדמות יחידת להב 433 של המשטרה שהוקמה למאבק בעבריינות כלכלית, שילוב גורמי פרקליטות מיסוי וכלכלה בפרקליטויות המחוז הכלליות ועוד. 

לאינטרס הציבורי של מיגור פשיעה מודרנית יש בצדו תו מחיר ולעתים כבד, גם אם זה אינו נשקל לעתים במשקל הפופולאריות. בצד הצלחות במיגור עבריינות קשה שהחקיקה המחמירה מכוונת כנגדה ובצדק, יש להיזהר מפני אכיפת יתר או החמרה שלא לצורך בגישה לסוגי התנהגויות שניתן לטפל בהן באמצעים הקיימים בחוק העונשין.
יש לזכור, כי חקיקה מחמירה אינה רק שיקוף ניטראלי של האובייקט - התופעה העבריינית - אלא לעתים תורמת בעצמה לניסוחה ודימויה ביתר חומרה. בארצות הברית מוכרת ביקורת על תופעה המכונה "פליליות יתר", שמשמעה ריבוי חוקים וענישה מחמירה, ודומה שישראל צועדת בעקבותיה.

חקיקה פלילית מחמירה ובלתי מידתית פוגעת בזכויותיהם של חשודים, נאשמים וצדדים שלישיים תמי לב, ויש לאזנה לבל תפגע בעקרונות יסוד חיוניים בהליך הפלילי כדוגמת עקרון האשמה האישית, חזקת החפות, נטל ההוכחה מעבר לספק סביר ועוד. למול המטרה של ענישת עבריינים אשמים, אין להניח כי חשוד או נאשם שנעצרו במסגרת חקירה הם כאלה בטרם הוכח הדבר מעבר לכל ספק בהליך ראוי.

תזכיר החוק ראוי לדיון ולביקורת מעמיקה במסגרות מקצועיות ואקדמיות ולזהירות מפני השלכות רוחב בעייתיות. הרחבת סמכות החילוט והפיכתה לחובה לכל העבירות ללא הבחנה, נחזית על פניה גסה. היא נוטלת שיקול דעת מבתי המשפט אשר מוקנית להם סמכות מימים ימימה להורות על קנסות ופיצויים לקורבנות העבירה. אין ערך עצמאי להסדרת נושא החילוט בהסדר כללי, זולת ערך אסתטי, אלא אם יש הצדקה עניינית לכך, ודומה כי מוטב לטפל בכך אד-הוק ובחקיקה המיוחדת לכך.