גירושין ותשלום דמי שכירות לקיבוץ

שאלה: אני חבר בקיבוץ מתחדש אשר בוצע בו שיוך פנימי של הדירות. יש דירה המשוייכת עבורי ועבור אשתי דאז וטרם בוצע השיוך בממ"י. לצערי התגרשתי לאחרונה (לאחר המועד הקובע) ועברתי לגור בדירה המשוייכת לקיבוץ הדורש ממני שכ"ד עבור המגורים. האם עלי לשלם שכ"ד?

תשובה: הליך של גירושין הינו מורכב וממושך דיו, באופן המאפשר בדיקה מראש של צרכים ואפשרויות, לרבות בנושא בסיסי וחיוני כמגורים. אך מי שסמך כאן על קיום פתרון במסגרת הקיבוץ – יתכן שהיה יסוד כלשהו לתקוותו; למשל: מצאי של דירות פנויות בקיבוץ, נוהג תקדימי מהעבר, עצה או הערכה אופטימית מדי וכד'.
תשלום מופחת של דמי שכירות

במצב המתואר בשאלה, עדיף איתור פתרון בהסכמה, בבדיקה משותפת של מכלול הנסיבות, התקנונים, התקנות והמסמכים – ככל שהם נוגעים לעניין (גם אם תתעורר מחלוקת כלשהי בשאלה מקדמית זו של רלבנטיות, לגבי חלק מחומר הרקע). פתרון מוסכם עשוי להיות גם בתשלום מופחת, ואף סמלי של דמי-שכירות – לפחות בפרק הזמן בו הקיבוץ מחזיק בדירה פנויה, ללא צורך בשיוכה, במכירתה או בהשכרתה.

בהעדר פתרון כאמור – כמה קווי-עזר מוצעים, לחשיבה ולהתחשבות:
א. על-פי "תקנות האגודות השיתופיות ( סוגי אגודות ), תשנ"ו-1995", מוגדר "קיבוץ מתחדש", בין היתר, כאגודה "המאורגנת על יסודות של שיתוף הכלל בקניין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך", כאשר אגודה זו גם "מקיימת ערבות הדדית בעבור חבריה, בהתאם לתקנות" האמורות להלן, "ואשר בתקנונה קיימת הוראה באחד או יותר מהעניינים האלה": שיוך דירות, שיוך באמצעי ייצור לחברים, וכן – "חלוקת תקציבים לחברים בהתאם למידת תרומתם, תפקידיהם או לוותקם בקיבוץ."

פרט לשיוך דירות מקיים הקיבוץ גם "ערבות הדדית" לפי "תקנות האגודות השיתופיות ( ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש ), תשס"ו-2006", עם הוראות לגבי תמיכה בצורכי החברים, כמפורט חלקית להלן; ברם, במיוחד אם בתקנון הקיבוץ הוסדר, בנוסף, נושא או שניים משלשת העניינים "המחדשים" דלעיל – תיבחן תמונת המצב עם כלל המחויבויות והיכולות של הקיבוץ.

ערבות הדדית
ב. על-פי תקנה 2 לתקנות הנ"ל בדבר "ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש", חבר שאיננו "כחבר בעצמאות כלכלית", והוא בגיל עבודה - זכאי למכלול התנאים המפורטים באותה תקנה, אשר הוראת המוצא שלה מורה, בכפוף למפורט בנוסף בתקנה כולה:
"הקיבוץ ישלים את הספקת צורכי חבריו שבגיל העבודה באופן הוגן, לפי קריטריונים שוויוניים, בשים לב ליכולת הקיבוץ אך תוך מתן עדיפות לצרכים אלה " – הם צורכי החברים; "ובכל מקרה - באופן שערכם הכולל לא יפחת משכר המינימום."

ג. דאגתו של קיבוץ למגורים ראויים לשני בני-זוג מחבריו, אשר התגרשו ונותרו בו כחברים – אמורה להימשך עקרונית, ולכאורה גם מעשית. ברם, ככל שהשינויים בתהליך ה"התחדשות" של הקיבוץ היו והינם רחבים ומעמיקים יותר – כך תיבחן הצדקת התאמתם של נוהגי העבר, אשר היו נחלת המציאות הקודמת.