הגדלה משמעותית של פיצוי בשל אלימות בעל והוצאת לשון הרע

ביהמ"ש המחוזי בירושלים דן בערעורים על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. 
המערערת (האשה) משיגה על סכום הפיצויים שנפסקו לטובתה בגין תביעה נזיקית ותביעת לשון הרע שהגישה נגד המערער (האיש), וכן על דחיית תביעתה לקבלת מחצית פיקדון בסך של 332,346 ₪ שהוצא ע"י האיש מהחשבון המשותף של הצדדים בבנק.

התעמרות מרושעת וקשה
הרכב של שלושה שופטים (משה סובל, תמר בזק-רפפורט ודוד מינץ)  קיבל את ערעור האשה בעיקרו, וקבע כי מדובר בהתעמרות מרושעת ומתמשכת של איש באשתו, שנמשכה במשך שנים רבות. נפסק, כי תיאור דברים קשה ומזעזע של התנהגות הבעל כלפי אשתו מחייב העמדת גובה הפיצוי על סכום גבוה בהרבה מהסכום אותו פסק בית המשפט לענייני משפחה.. הודגש, כי הפגיעה הנפשית באישה מתקרבת לכדי הרף העליון של הפיצויים הראויים להיפסק בראש הנזק של כאב וסבל בסוג כזה של מקרים. 
" תיאור דברים קשה ומזעזע זה, מחייב לטעמנו העמדת גובה הפיצוי על סכום גבוה בהרבה מהסכום אותו פסק בית משפט קמא. מדובר בהתעמרות מרושעת ומתמשכת של איש באשתו, שנמשכה במשך שנים רבות .... כתוצאה מכך, הצטברו נזקיה של האישה מידי חודש בחודשו, הלכו והתעצמו, ועל מנת למנוע ממנה לממש את זכויותיה כפה עליה האיש באופן ציני כתיבת מכתב שישמש אותו בשליטתו בה והותרתה, באמצעים של הפחדה וסחיטה, כמי שאינה מסוגלת לעמוד על זכויותיה", נכתב בערעור.

פיצוי סטטוטורי
לפיכך, בית המשפט קבל את ערעורה של האשה, והעמיד את הפיצוי בגין התביעה הנזיקית – בהתאם לאמות המידה המקובלות בפסיקה לפגיעות מכוונות וזדוניות שכאלה ולתכליות המונחות ביסוד דיני הנזיקין – על סך של 500,000 ₪. כמו כן הסבירו השופטים, כי חומרת התנהגותו של האיש, עומק הפגיעה בפרטיותה של האישה, הכפשתה בעיני אביה, והמטרה הפסולה בתכלית שעמדה מאחורי המהלך – כל אלה מחייבים, לכל הפחות, פיצוי בסכום הסטטוטורי ללא הוכחת נזק הקבוע בסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, היינו סך של 50,000 ₪ לכל פרסום ובסך הכל 100,000 ₪. 

בסך הכל נקבע, כי בגין תביעת הנזיקין ותביעת לשון הרע, מחוייב האיש בפיצוי האישה בסך של 600,000 ₪. 
בנוסף, יישא האיש בהוצאות האישה בשני הערעורים בסך של 25,000 ₪.