הרשעה בעבירה של העסקת עובדים זרים שלא כדין

בית הדין הארצי לעבודה דן בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בת"א, אשר הרשיע את המערער בעבירה של העסקה שלא כדין של שני עובדים זרים.

בית הדין הארצי דחה את הערעור, ואישר את פסק דינו של בית הדין האזורי, לפיו הורשע המערער בעבירה של העסקה שלא כדין של שני עובדים זרים בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים.
בפסק הדין, דחה בית הדין הארצי בין היתר, את טענת המערער לגבי התשתית העובדתית, לפיה לא דובר בהעסקה של עובדים זרים, אלא בעבודת ניסיון בלבד.
זאת, בין היתר בהתבסס על הודאת המערער מיום האירוע, ועל יסוד ממצאי המהימנות של בית הדין האזורי ביחס לסתירות שנמצאו בגרסת המערער ובנו.
כמו כן צוין בפסק הדין, כי גם אם דובר בעבודת ניסיון, הרי שגם עבודת ניסיון היא העסקה לכל דבר ועניין.

יסוד נפשי - "עצימת עיניים"
בית הדין הארצי חזר על ההלכה, לפיה היסוד הנפשי הנדרש בעבירות מסוג זה הוא מסוג מודעות, אשר יכול להתקיים גם בדרך של "עצימת עיניים" כמו במקרה דנן.
"המערער הסכים במקרה דנא להעסיק את העובדים בפועל, בטרם בירר את זהותם, והאם יש להם רשיון העסקה כדין, על אף שהיה ידוע למערער, כי קיים איסור העסקה של עובדים זרים ללא היתר כדין. בנסיבות אלה, "עצם את עיניו", מפני ההכרה באפשרות שמדובר בהעסקה שלא כדין. בנסיבות אלה, ניתן לומר שהתקיים במערער היסוד הנפשי הדרוש להרשעתו בעבירה המיוחסת לו, שהיא רמת כוונה פלילית של "מודעות" באופן של "עצימת עיניים", נכתב בפסק הדין.

על כן אישר בית הדין הארצי את גזר דינו של בית הדין האזורי, לפיו נקנס המערער בסכום של 35,000 ש"ח לתשלום ב-10 תשלומים חודשיים.
בית הדין הארצי התערב רק באופן פרישת תשלום הקנס נוכח הנסיבות הכלכליות של המערער, כך שתשלום הקנס יהיה ב-25 תשלומים חודשיים.

(ע"פ 24932-12-11 מחמוד ברהום - מדינת ישראל)