2.5 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 2)
המחוזי: הוכחה כוונת שיתוף בין בנות זוג ידועות בציבור

ביהמ"ש המחוזי בת"א קבל לאחרונה ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש למשפחה בת"א, וקבע חלוקת רכוש שוויונית בין בנות זוג ידועות בציבור.

השופטת רות לבהר שרון קבעה, כי בנסיבות העניין היתה כוונת שיתוף לגבי מקרקעין, שנרכשו במהלך הקשר הזוגי ונרשמו רק על שם אחת מבנות הזוג, וזאת מהסיבות הבאות:
• משך תקופת החיים המשותפים (20 שנה);
• הנשים גידלו יחד את בנה של המשיבה וניהלו עסק משותף;
• מניעות דתית וחוקית למיסוד הקשר.

בקשה להצהיר על בעלות במחצית מהזכויות ברכוש המשותף
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את רוב תביעת המערערת להצהיר כי היא בעלת מחצית הזכויות ברכוש משותף שהצטבר במהלך החיים המשותפים של המערערת והמשיבה, וכן נדחתה תביעה כספית שהגישה המשיבה כנגד המערערת. כמו כן בית המשפט חייב את המשיבה בהוצאות משפט בסך 12,000 ₪.
המערערת והמשיבה... הכירו בשנת 1983, כאשר המשיבה עבדה בתפקיד בכיר בחברת ...., בעוד המערערת הייתה עובדת חדשה. בשנת 1984 עברו השתיים להתגורר יחד, כאשר בנה של המשיבה, שהתגרשה בסמוך להיכרותה עם המערערת, שהיה אז בן כ-7 שנים, התגורר עימן.
המערערת והמשיבה התגוררו יחד קרוב לעשרים שנה, כאשר בית הדין לעבודה (בהליך שהתנהל בין הצדדים) קבע, כי התקיים בין השתיים קשר של ידועות בציבור.

במהלך השנים, המערערת והמשיבה הקימו שתי סוכנויות רכב, אשר נסגרו בסופו של דבר.
ביום 1.12.02 נפרדה המערערת מהמשיבה ועזבה את הדירה בתל אביב בה גרו עד אז השתיים יחד.

בפני ביהמ"ש למשפחה עמדו שתי תביעות: האחת, תמ"ש 13030/05 שהגישה המערערת, בשנת 2005, לפירוק שיתוף בכלל נכסי הצדדים שנצברו במהלך החיים המשותפים, לרבות בדירות שנרכשו, בחברת ג', בזכויות הצדדים במיטלטלין ובכספים שנצברו. בתוך כך עתרה המערערת להשבת מחצית שווי העסקאות שבוצעו בחברת ג' מאז חודש אוקטובר 2002 שתמורתן הועלמה והועברה לחברה החדשה שהקימה המשיבה, ובכלל זאת מחצית כספי התמורה שהתקבלה ממכירת שתי מכוניות שהיו שייכות לחברה.

הטענה: הייתה כוונה לשיתוף שוויוני
לטענת המערערת, כל הרכוש של הצדדים נרכש ומומן מכספים שנצברו במהלך החיים המשותפים, ועל כן שייך לצדדים בחלקים שווים, כשלטענתה לא רישום הבעלויות בדירות ולא חלוקת המניות בחברות משקף את הכוונה בפועל, שהייתה כוונה לשיתוף שוויוני.  מנגד, טענה המשיבה, כי בין הצדדים שררה הפרדה רכושית מוחלטת.
כאמור, בית משפט קמא דחה הן את תביעת המערערת לשיתוף, והן את תביעת המשיבה להשבת כספים.

ביהמ"ש לענייני משפחה: אין להחיל את חזקת השיתוף
בית המשפט קבע, כי הוכח שבין הצדדים היה שיתוף כלכלי בניהול העסק והוצאות משק הבית, ואולם קבע כי במקרה זה אין להחיל את חזקת השיתוף. בית המשפט קבע כי הצדדים חלקו באחריות ובהוצאות ניהול משק הבית המשותף, אך הוסיף וקבע כי על אף שהיה שיתוף כלכלי "הן לא ראו עצמן כיחידה כלכלית אחת", וכי הייתה להן הפרדה בחשבונות הבנק ובחסכונות, החפצים שבכספת המשותפת נשמרו בשקיות נפרדות, המשיבה נשאה לבדה בהוצאות גידול בנה, ולא הוכח שיתוף בזכויות סוציאליות וזכויות אחרות ממקום העבודה.
באשר לשיתוף בדירות, קבע ביהמ"ש כי המערערת לא הוכיחה כי הרישום אינו משקף, ונעשה משיקולים כלכליים ומיסויים בלבד, ודחה את תביעתה לשיתוף בדירה בתל אביב ובדירה ברמת גן.

הטענה בערעור: שיתוף כלכלי מלא
בערעור, המערערת שבה וטענה כי היא והמשיבה חיו חיים משותפים כידועות בציבור, ניהלו משק בית משותף, והיה ביניהן שיתוף כלכלי מלא, כשהרכוש נשוא המחלוקת נרכש במהלך החיים המשותפים ומכספים שנצברו ביחד.
השופטת לבהר שרון דנה במשמעות של ידועים בציבור, וקבעה כי המערערת והמשיבה חיו במועדים הרלוונטיים – כלומר: במועדים בהם נרכשו הנכסים נשוא הדיון - כידועות בציבור.
לאחר מכן השופטת דנה בשאלה האם הורם הנטל להוכחת כוונת שיתוף, והשיבה בחיוב.

המחוזי: יש להחיל את חזקת השיתוף
" אומנם, אין די בעצם המגורים המשותפים, ואולם במקרה זה משך הזמן הממושך שחיו הצדדים יחד, כעשרים שנה, כמעט שנות דור, הוא פרק זמן משמעותי ביותר, בעל משקל נכבד, שיש בו לטעמי כדי להוות גורם המצביע על כוונת שיתוף.  בנוסף, כפי שפורט לעיל, אין חולק כי במקרה זה, הצדדים לא מיסדו את הקשר ביניהן, וזאת לא מבחירה חופשית, אלא בשל קיומה של מניעות חברתית, משפטית ודתית למיסוד הקשר בברית נישואין כדת וכדין, דבר שיש לו משקל מכריע במכלול השיקולים", כתבה השופטת בפסק הדין.

" פרמטר נוסף שיש להביאו בחשבון הוא העובדה שבמקרה דנן בנה של המשיבה גדל כל השנים, מאז היותו כבן 7, במשק הבית המשותף, כאשר שתי בנות הזוג היו שותפות בגידולו ובדאגה לצרכיו", הוסיפה השופטת.
בסיכום נקבע, כי לאור כל השיקולים, הייתה לבנות הזוג שהיו ידועות בציבור במשך 20 שנה כוונת שיתוף, ועל כן יש להחיל במקרה זה את חזקת השיתוף.
לפיכך, הערעור התקבל, ונקבע כי שלוש הדירות שבמחלוקת הן בבעלות משותפת,  ויש לחייב את המשיבה לשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ.
(עמ"ש 2219-06-12 ר. ב. ח. נ' ק.ג)

עו"ד אורנית אבני-גורטלר בגוגל פלוס