2.5 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 2)
גירושין ומירוץ סמכויות - היכן? מתי? ומהן הזכויות?

ראשית, מאמר זה מתייחס לזוגות יהודיים שנישאו כדת משה וישראל. כידוע, היהדות מיחסת לשלמות התא המשפחתי ערך בעל חשיבות עליונה, ואולם לפעמים חיי הנישואין עולים על שרטון, כך שתועלתו של הפירוק התא המשפחתי עדיף על פני שימורו בכל מחיר והוא בבחינת הרע במיעוטו. לרוב מדובר בסכסוך נטול שכל ישר והגיון צלול, שתוצאותיו הרות אסון הן לילדים והן לבני הזוג. במאמר זה ננסה לעמוד על הדרך שלדעת הכותב יש לנהוג לפיה, כך שתהליך ההפרדות יהיה רך ככל שניתן, וזאת על מנת למנוע סבל מיותר מכל הגורמים שנוגעים בעניין. בדר"כ, כך גם יחסכו הוצאות כספיות מיותרות.

 מהן הערכאות המטפלות בנושא הגירושין וכיצד?

במדינת ישראל בשונה ממדינות אחרות בעולם, ישנן שתי ערכאות שיפוטיות בעלות סמכות מקבילה לטיפול בכל הקשור במעמד האישי. 

ערכאה אחת היא בית הדין הרבני, שבסמכותו הבלעדית כל נושא הגירושין של יהודים בישראל. הערכאה השנייה היא בית המשפט לענייני משפחה, שלו סמכות מקבילה לטיפול בכל נושא הרכוש, מזונות ומשמורת ילדים. ככלל, בית הדין אינו זה שמפרק את הנישואין כי אם בני הזוג עצמם, רוצה לומר, שכדי להביא לפירוק הנישואין יש צורך בהסכמת הצדדים. 
אין ביכולתו של בית הדין לגרום לפירוק הנישואים על ידי מתן פסק דין שיחייב את הצדדים להתגרש ללא הסכמה. עם זאת, לבית הדין יש אפשרויות לתת פסק דין שיהווה אמצעי לחץ על בן הזוג הסרבן.

בעל סרבן גט

לסירוב הגבר ישנה השפעה משמעותית על האשה, שכן בסירובו הוא חוסם את דרכה לבנות חיי זוגיות חדשים ולהוליד ילדים מבן זוג אחר, שכן אם תעשה כן ילדיה יהיו ממזרים. לכן במקרים אלה התפתחה טקטיקה שלפיה האשה מגישה כנגד הבעל תביעת מזונות ובמקביל מבקשת להרחיקו מהבית, לרוב בטענה שהוא משפיל אותה והופך את חייה לגיהינום, וכל זאת כאמצעי לחץ שיאלצו להסכים לתת גט לאשתו.

לדעת הכותב, טקטיקה זו פסולה והופכת את תהליך הפירוק למכוער, אשר יוצר משקעים שלא ניתנים לגישור. 

מהן ההתחייבויות ע"פ הכתובה?

הסיבה לכך היא, שנושא הגירושין נוהג על פי הדין העברי שעיקרי כלליו מופיעים בכתובת הנישואין, שלפיה בעת הנישואין הבעל לוקח על עצמו עשר התחייבויות ואלו הן: מזונותיה – בכלל זה חייב הבעל לזון את אשתו, כסותה – לדאוג לה למלבוש ראוי, עונתה – לקיים עימה יחסי אישות, עיקר כתובתה – בעת הגירושין על הבעל לשלם לאשתו את סכום ההתחייבות כפי שהתחייב ביום הנישואין, רפואתה – לדאוג לשלמות בריאותה, לפדותה – אם חלילה האשה נופלת בשבי על הבעל חובה לפדותה, קורתה – עליו לדאוג לה לקורת גג, להיות ניזונת מנכסיו – לאשה זכות ליהנות מנכסי בעלה גם לאחר מותו וגם אם הוריש את כל נכסיו לאחר וכל זאת כל עוד האשה נותרת באלמנותה, כך גם בנותיו – לבנותיו ישנה זכות ליהנות מנכסיו עד אשר יינשאו וגם לאחר מותו, וזאת כדי להקטין את הנטל מהאם. 

מהן זכויות הבעל?

מנגד לבעל ארבע זכויות מן האשה, ואלו הן: מעשי ידיה – לבעל זכות ליהנות מיגיעתה האישית של אשתו ובכלל זה עבודותיה בבית, מציאתה – כל מציאה שתזדמן לאשה שייכת לבעלה, פירותיה – כל הפירות שיש לאשה מנכסיה עוברים לידי בעלה, כגון: כספי שכירות וכד', ירושתה – הבעל יורש את אשתו. מכאן, שעל הגירושין להיות בהסכמת שני בני הזוג. במקרים בהם רק אחד מבני הזוג מעוניין להתגרש ואילו השני לא, יתכנו מספר אפשרויות לגרום לבן הזוג הסרבן להסכים לשחרר את בן זוגו. הדעה הרווחת היא שגברים יעדיפו לפתוח בהליך הגירושין בבית הדין הרבני, וזאת משום שישנה תחושה, במידה רבה של צדק, כי בית הדין בנושאים מסוימים לרוב יקל עם הגבר ולעומת זאת נשים יעדיפו את בית המשפט לענייני משפחה הנוטה לבוא לקראת האשה בנושאים מסוימים.

מהם מזונות אשה?

הפרקטיקה המקובלת כיום ככלל, היא שגבר שאשתו סועדת על שולחנו, חייב במזונותיה, קרי: חלה עליו חובה לזון אותה ובכלל זה לדאוג לה למדור, ריפוי, בילוי וכו'. אשה רשאית לתבוע מבעלה את מזונותיה הן בבית הדין הרבני והן בבית משפט לענייני משפחה, כשרמת החיים אליה התרגלה האשה תבוא בחשבון בזמן קביעת גובה המזונות. זאת, ע"פ הכלל: "עולה עימו ואינה יורדת", קרי: במידה שרמת חייו של הבעל עולה, כך גובה דמי המזונות יעלה, דבר שיאפשר לאשה רמת חיים גבוהה כמו זו של בעלה. אולם, ראוי לזכור שבמקרים בהם האשה עוזבת את בית בעלה מנימוקים שאינם מקובלים על הדין, היא תפסיד את מזונותיה.

כך למשל, אשה שעזבה את הבית לטובת גבר אחר. עם זאת, גם לכך ישנם חריגים שלפיהם אשה העוזבת את בית בעלה לא תאבד את זכותה למזונות. כגון: אשה הסובלת מבעל מכה או המתעלל בה נפשית והופך את חייה עימו לבלתי נסבלים. לעומת זאת, גבר רשאי לתבוע כנגד מזונותיה של אשתו רק בבית המשפט לענייני משפחה, ובכדי שיוכל לעשות זאת בבית הדין הרבני עליו להגיש לבית הדין תביעת גירושין ובה בעת לכרוך את נושא מזונות האשה. 

נטל ההוכחה ומרוץ הסמכויות

אשה העוזבת את הבית משום שהבעל מתייחס אליה בחוסר כבוד ומתעלל בה נפשית ו/או פיזית, לא תאבד את זכותה למזונות, ולעניין זה נטל ההוכחה הינו על האשה, כאשר בבית המשפט לענייני משפחה הנטל הוא קל, ויש האומרים קל כנוצה. לעומת זאת, בבית הדין נטל ההוכחה הרובץ על האשה גבוה מזה של בית המשפט. בעל המגיש תביעתו לבית הדין לפני אשתו חוסם בכך את דרכה להגיש תביעה לבית המשפט, שכן בית הדין קנה סמכות לדון בעניין, ובלבד שהבעל יוכיח שתביעתו לגירושין כנה ונעשתה בתום לב ולא כטקטיקה לחסום את דרכה של האשה. הליך זה נקרא מרוץ סמכויות. 

לדעת רבים, כולל הכותב, מדובר ברעה חולה הגורמת לאינפלציית תביעות המוגשות על ידי בעלים לבית הדין, כאשר במקרים רבים לבן הזוג אין כוונה ממשית לפרק את התא המשפחתי והמהלך נעשה באופן טקטי כדי להשיג יתרון דיוני, דבר המגדיל את הפער בין בני הזוג לגישור ובעצם מתחיל את גלגולו של כדור השלג שהולך ותופס תאוצה עד כדי שלא ניתן לעוצרו.

מזונות ילדים

כידוע על האב רובצת האחריות לזון את ילדיו. על פי הדין העברי, בבסיסם של דמי המזונות עומדים צרכיהם הבסיסים של הילדים להתקיים וזאת מכוח הדין ומעבר לכך מכוח דיני הצדקה. בית המשפט בבואו להכריע בגובה המזונות יבחן מספר פרמטרים. ראשית יבחנו הכנסותיו הפנויות של האב, כלומר: רמת השתכרותו בניכוי צרכיי מחייתו. בית המשפט יבחן גם גם את יכולת ההשתכרות של האב בכוח ולא רק בפועל, ואף יתכנו מצבים בהם ביהמ"ש ידרוש מהאב להגדיל את הכנסותיו גם בכך שידרוש ממנו לעבוד בעבודות נוספות כדי לספק את צרכי ילדיו. עם זאת, ייתכן שביהמ"ש יבחן גם את הכנסותיה של האם, ובמידה שהן גבוהות, ידרוש מהאם ליטול חלק בהיקף המזונות כך שלמעשה יפסוק לבעל תשלום מזונות נמוך בשל הכנסותיה של האם.

הסכם גירושין - אינטרס משותף

לסיכום, כאשר בני זוג מתכוונים להתגרש, חשוב שיזכרו שקיומו של הסכם גירושין טוב שמחד שומר על איזון בין הצדדים ומאידך דואג לעתידם של הילדים לגדול בביטחון כלכלי תוך דאגה לכל צרכיהם במקסימום רווחה, הוא אינטרס משותף של שני בני הזוג ואל להם לעשות שימוש הדדי בילדיהם לניגוח הצד השני בעיקר כשתפקיד גידולם נופל על כתפי האם.

 

* עו"ד זוהר הלוי מתמחה בדין הפלילי, תעבורה ודיני המשפחה