3.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 2)
החלטת הממשלה להוסיף מיליארד ₪ לניצולי השואה - דעה

הממשלה אישרה אתמול (27.4.2014) את התוכנית הלאומית לסיוע לניצולי השואה, אשר יזמו שר האוצר יאיר לפיד ושר הרווחה  מאיר כהן, המקצה תוספת תקציבית של מיליארד שקל בשנה לטובת ניצולי השואה. המדובר בתוכנית נרחבת עליה יש לברך בכל פה. יוזמי התוכנית ראויים למחמאות רבות על פועלם זה. בכתבה זו יפורטו עיקרי התוכנית ותובע ביקורת לגבי מה שחסר בה.

מה כוללת התוכנית?
התוכנית כוללת מספר סעיפים: העלאת הקצבה החודשית והשוואה בין מקבלי התגמולים מכוח החוקים השונים, הגדלת התשלום עבור תרופות, מענק שנתי מוגדל, סיוע לניצולי שואה נזקקים, תגבור שירותי רווחה, סיוע נפשי ופסיכולוגי מוגבר ועוד.

התוכנית הינה מבורכת וראויה, היא מתייחסת לאוכלוסייה מוחלשת וחסרת ישע, ניצולי שואה קשישים וחולים, אשר קולם אינו נשמע. התוכנית משווה את זכויות ניצולי השואה יוצאי מחנות וגטאות מוכרים שעלו לאחר 1953, לזכויות הניצולים המוכרים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז – 1957. 

יחד עם זאת כאשר בוחנים את התוכנית מקרוב ניתן לראות כי התוכנית משפרת את מצבם של ניצולי השואה אשר נמצאים כבר עתה במעגל הזכאים. התוכנית אינה מרחיבה את מעגל הזכאים ומותירה ניצולים רבים ללא זכויות. 

המשמעות הינה, כי ניצול שואה אשר עלה ארצה אחרי שנת 1953 והוכר כניצול שואה שהינו יוצא מחנות וגטאות, ע"י הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר או הוכר כמי ששהה במחנה או גטו מוכר בפסק דין באחת מערכאות בתי המשפט, יוכל להיכנס בגדרה של התוכנית המבורכת. 

לעומתו, ניצול שואה אשר לא שפר עליו מזלו, והוא עלה ארצה לאחר שנת 1953, מסיבות שונות, הן בשל היותו אסיר ציון, הן בשל השלטון הקומוניסטי שאסר עליו לעלות ארצה, הן מסיבות בריאותיות וכיוצ"ב, לא יוכל להיכנס בגדרו של החוק, גם לאחר תיקונו, במידה שלא שהה במחנה עבודה או בגטו מוכרים. התוצאה היא כי ניצול שואה כזה אינו זכאי כמעט לשום תגמול (למעט המענק השנתי האמור עס' 3,600 ₪), הוא אינו זכאי לקצבה חודשית, וזאת על אף שסבל כחבריו.

הבחנה לא ראויה בין ניצול לניצול
המצב הקיים היום, ואותו לצערנו התוכנית הנ"ל איננה מתקנת, משאיר בתוקפו עיוות. ניצול שואה שעלה ארצה אחרי שנת 1953 ולא שהה בגטו או במחנה, ועבר חוויות מזוויעות זהות לניצול שואה אחר, שעלה לפני 1953, לעיתים אף בן משפחתו או חברו, לעיתים הם חוו את החוויות הנוראיות הללו בצוותא חדא, האחד יוכר כזכאי לזכויות בגין אותן חוויות מזוויעות והאחר לאו. כך נוצר מצב בו ניצולים אשר חוו מקרי אלימות מחרידים, מכות קשות כלפיהם או כלפי בני משפחתם, אונס נוראי, רישום כמיועד לעלייה ברכבות המוות ועוד, ועדיין לא תינתן להם כל הכרה, ודלתו של החוק סגורה בפניהם. 

מכח אילו חוקים ניצול שואה זכאי לתגמולים?
חשוב להבין, במדינת ישראל קיימים שני חוקים על פיהם יכול ניצול שואה לקבל את תגמוליו ממשרד האוצר: חוק אחד הינו חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (מקור מימונו בכספי התשלומים מגרמניה) והחוק השני הינו חוק ההטבות לניצולי השואה, התשס"ז-2007, הכולל תיקון שנעשה בשנת 2008 (מקור מימונו הוא ישראלי לגמרי). במידה שניצול השואה אינו נכנס בגדר אחד מהחוקים, דהיינו ,עלה ארצה אחרי שנת 1953 ולא שהה במחנה או בגטו מוכרים, הוא נופל בין הכיסאות, ולא יוכל לקבל קצבה חודשית ממשרד האוצר ובוודאי שלא ייהנה מהתוכנית המבורכת הנ"ל. 

ניצולי שואה שלא נכנסים בגדר החוק
למרבה הצער, גם היום, אנו נתקלים באופן יומיומי בניצולי שואה רבים אשר אינם נכנסים בגדרו של מי מהחוקים. אלפי ניצולי שואה אלו מופלים. ניצולי שואה אלו, אשר עלו למדינת ישראל מגלויות שונות: רומניה, בולגריה, לוב, תוניסיה ועוד. כמו רבים אחרים הם, ילדיהם ונכדיהם שירתו בצבא, הקימו משפחות לתפארת על ערכי מורשת ישראל ותרמו תרומה עצומה להקמת המדינה ולפיתוחה במישורים רבים. בפני ניצולי שואה אלה הדלת לקבלת זכויות בגין רדיפותיהם- נעולה. 

התכנית לא מגדילה את מעגל הזכאים
התוכנית הלאומית לסיוע לניצולי שואה מביאה יותר רווחה לאותם ניצולי שואה אשר כבר מוכרים ומקבלים תגמולים מסוימים. אותה התוכנית אינה מגדילה את מעגל הזכאים, כך שגם אותו ציבור של ניצולי שואה אשר אינם מוכרים עתה, יזכו לתגמול כלשהו. דוגמא קיצונית לנושא זה מצויה עתה בבית המשפט המחוזי בחיפה. אשה יוצאת רומניה, אשר עבדה במחנה ככובסת, הוכרה על ידי וועדת הערר בחיפה, בראשות כבוד השופט אהרון שדה, בפסק דין מנומק בן ששה עשר עמודים. הרשות לזכויות ניצולי השואה הגישה על פסק הדין ערעור בן 80 עמודים בו השקיעה כספים רבים בחוות דעת, מחקרים ועוד, והכל כדי להפוך את ההחלטה המשפטית המיטיבה עם אותה אשה ועם הדומים לה. במקרה אחר, העוסק ביהודים אשר שהו במחנות ברומניה, המדינה הודיעה כי אחד מנימוקי ההתנגדות להכרה הינו, שעלות ההכרה הצפויה בקהילה זו, עומדת על כ-144 מיליון ₪. הכותבים סבורים, כי ראוי היה להקדיש מתוך אותם מיליארד שקלים חדשים, את הסכום הנדרש להוספת אלו אשר היום אינם מקבלים כל גמול או הכרה בגין הזוועות שעברו בעת השואה. 

ביקורת והצעות לשיפור
הכותבים סבורים, שבהנחה שתקציב התוכנית מוגבל ולא יגדל, עדיין עדיף היה להפנות חלק חשוב מהסכום להוספת רבים מאילו שאינם מקבלים כל זכות כיום אל מעגל הזכאים. ראוי היה שהרשות לזכויות ניצולי השואה תאמץ את הכלל מהמשפט האנגלי לפיו אין הרשות מערערת על פסק דין מזכה. בענייננו, ראוי היה, כי הרשות תכבד פסיקות של פורום משפטי יאה, ולא תנהג בבחינת ייקוב הדין את ההר, כנגד ניצולי שואה אלו. 

לאור כל האמור לעיל, יש לחזק את ידי שרי האוצר והרווחה ולרשות לזכויות ניצולי השואה ולברך על השקת התוכנית, אך הכותבים מוחים על המשך הדרתם של ניצולים רבים, יחידים ועדות שלמות, ממעגל הזכאים.  עולה צורך מיידי בתיקון החוק והתוכנית ויחד עמם תיקון העוול האמיתי, ארוך הימים, של אותם ניצולי שואה אשר כל חטאם הוא שעלו ארצה אחרי שנת 1953 (במקרים רבים מבלי שהדבר היה בשליטתם), ואשר חוו את קורות השואה הנוראית, אך אינם זוכים כמעט לפיצוי . 

 

* עו"ד ונוטריון דוד ידיד ועו"ד טלי שמואל, עוסקים במימוש זכויותיהם של ניצולי שואה.