4.7 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 3)
משפט רצח הקטין אורגיל מואטי  - היכן כשלה המשטרה?

הנאשם זוכה מהאישום ברצח לקול מחאה קשה של משפחת המנוח.
מאמר זה ידון בשאלה - מה באמת התרחש במקום? מדוע החליט בית המשפט לזכות מאישום ברצח?

זאת, בניגוד לחקירת המשטרה שטענה לרצח באופן חד משמעי.

כמה עדים לאירוע ומה הם ראו?

איש מהעדים לא טען לדקירה שהתקיימה בעת חזרתו של הנאשם (כולל הנאשם).
כלומר, ההגנה יצאה לקו טיעון שאין ולו עד אחד שטוען לו בעת החקירה במשטרה. (מצד שני, הנאשם הסביר במשטרה שהאירוע התקיים במקום קרוב , אולם גם זה לא נבחן).

עם זאת, יש עד שטוען שהנאשם דקר למוות אחרי שהוא חתך את המנוח. כמו כן יש מעל ל-7 עדים שהיו בתצפית על נקודת הדקירה, וטענו שלא ראו כלל.

מהו המכנה המשותף של העדים?

במקום עדים רבים, אבל יש להם מכנה משותף אחד: לכל העדים יש אינטרס. חלקם מעורבים באירוע כחלק מהחבורה שסבבה את הנאשם.

אחרים, חבריו של המנוח, ניסו להסתיר את הקשר שלהם לחבורה שאותה הם מגדירים כחבורתו של הנאשם. אלו כמובן מנסים ליפות ולהסתיר אירוע שהתקיים ביום קודם, עת חבורתו של המנוח תקפה במוטות ואלות את הנאשם וחבר. (החברים של המנוח טענו שאין להם הכרות עם נאשם).

מהו מצבו של הנאשם?

הנאשם שקע בצער בעקבות האירועים, במיוחד עם התארכות המעצר, ולא ממש זכר חלקים גדולים מההתרחשות. לבטח כאשר לא היו חומרים להציג בפניו בנוגע למה שהתרחש.

אחת הבעיות ה"מוזרות" בתיק היא, מדוע הנאשם וחבריו, שעה שהגיעו למקום, התחילו לשוחח עם חבורתו של המנוח שיחה חברית – כלומר, כיצד משקעי יום האתמול עת הותקפו והוכו קשות נעלמו?

מהם הגילויים הייחודים להגנה ומחדלי החקירה?

משטרת ישראל לא באמת חקרה את התיק – כך, לדוגמא, החוקרים לדוגמא לא עברו על סרטי מצלמות האבטחה מביתו של המנוח שנתפסו, ושם עולה שהמנוח הצטייד לילה קודם לכן בשעה 02:30 במוט – המנוח היה אז יחד עם אחר (עד שלא זכר זאת).

כיצד, אם כן, צויין שהנאשם הותקף בשעה 03:00?

אין דמיון בין הקלטות וידאו לבין הרישום שלהן בתמליל ובטח שלא בחקירות. חסרות חקירות רבות.
דו"חות מעקב נעלמו. אין ממצאי פעולות מודיעין. (וזאת על אף שיש עבודת מודיעין נרחבת, להבנת ההגנה)-(ללא חיסיון).

חבורתו של המנוח וחבריו היו בקשר טלפוני עם הנאשם וחברו - קשר שהיה גם בשעות הלילה המאוחרות - קשר שהתקיים גם זמן קצר לפני המפגש. קשר זה לא נחקר.

הבעיה של ההגנה הייתה, שלא היו גרסאות הגנה שמייצגת את המציאות שהנאשם תאר. בנסיבות אלו ההגנה נברה בפורנזיקה - כלומר, בממצאים שאין דרך לשנות.

האם המשטרה רודפת אחרי תוצאה שאינה בהכרח האמת?

האם המשטרה רצתה להוציא את האמת לאור או לייצר "אמת"? קשה לדעת, אבל הציטוט הנ"ל הוא של ראש הצוות, בחקירה הראשונה בפועל של עד התביעה המרכזי,  אחרי שזה מספר על מעורב נוסף באירועים – ראש הצוות ממש נלחם לשנות את הטענות.  לציין, כי אותו אחר נדון לעבודות שירות.

גיליון 12 ש' 18: "אני אגיד לך משהו. אני יודע ש...אני אומר לך, אני אומר לך, אני אומר לך, שמי שרץ איתך זה הנאשם. אני לא צריך את זה בשאלה. אבל יש אחד שלא רץ איתכם והוא גם עצור. בחקירה...והבן אדם הזה צריך ללכת הביתה. אתה מבין? אני לא אומר לך, אני אומר לך..."

מהי המציאות הרפואית?

הרופא הפתולוג צידד למעשה בקו הטיעון שהובילה המדינה, היינו:  אין כל בעיה לטעון שהדקירה הייתה אחרי החתכים.  במציאות כזו ההגנה נמצאת בקשיים רבים. 

מהם הגילויים של ההגנה במהלך ניהול התיק?

ההגנה גלתה דברים רבים, כלהלן:

1* יש חקירות של הנאשם שלא תועדו כלל.  (שתי החקירות הראשונות לא נמסרו להגנה, עד לרגע זה). (חקירה נוספת לא הוקלטה).

2* ברור שלכל אחד מהעדים יש חקירות שלא נמסרו להגנה.

3* התמליל אינו חופף את הקלטת.

4* אין חומרי חקירה רבים בתיק.

5* המשטרה פעלה רבות בתחומי המודיעין בלי תעודת חיסיון ובלי חומרים.

6* המשטרה רודפת תוצאה ולא חקרה כלל את התיק בפועל.

דוגמאות לבעיה בחקירת המשטרה:

יש הנחה של ביצוע רצח, ואין חקירה כלל : 997/16: "אני חושב ששלושה שחוברים יחדיו להגיע לפגוש, אהה, פלוני או אלמוני, בנסיבות כאלו או אחרות, מתוך הבנה שכולם מבינים שהולך להיות פה אירוע אלים, - אני לא מוצא לזה הסבר, לפחות הגיוני, כבן אדם נורמטיבי, אלא לכתב אישום בגין רצח".

"...אני יכול להניח שכנראה כוונת החבירה, החמושים, לפגוש את הקורבן, הרצח, שאני ממשיך לקרוא לזה, לא הייתה תמימה".
חשוב להדגיש, כי אישום ברצח אינו מחשבה או הנחה, אלא חקירה. כוונה לא תמימה אינה רצח!  

כיצד מונעים גרסה?

במשטרה חיבקו, מנעו עורך דין ולא הזהירו. כך שתי החקירות הראשונות נעלמו ואינן.
אבל ... חקירה מס' 3 מתחילה בפתיחה של מכשיר ההקלטה , היינו: לא באזהרה, ונשמעת שיחה בתחנה.

חוקר ב': "נמאס לך מהפוזות שלו?"

נחקר: "נמאס לי, כן. אבל לא התכוננתי שזה יסתיים ככה..."

חוקר ב': "הא..."

נחקר: "יענו..."

חוקר ב': "לא רצית להרוג אותו?"

נחקר: "לא רציתי בכלל לדקור אותו"

חוקר ב': "הא, לא רצית לדקור אותו?"

נחקר: "לא רציתי, רציתי יענו..."

חוקר ב': "איפה הסכין?"

מאז לא חזרו לדון בשאלת הרצון בתוצאה.

כיצד נוצר מצב בו לא חוקרים גרסה?

כאשר הנאשם כן דבר, איש לא באמת הקשיב או בדק את הדברים.

1098/19: החוקר:  "אז אני אומר לך שאין מה לשאול את ד"ר זיצב, מכיוון שבלי שום קשר ליכולת של הקורבן לרוץ את המרחק או לא לרוץ את המרחק, העדות היחידה שטוענת את הדבר הזה - זה עדותו של הנאשם".

נשאלת השאלה, האם אין צורך לבדוק את דברי הנאשם?

979/32 נציג המדינה : "אוקי. אז אני רק רוצה להסביר את ההתנגדות שלי, שהיא נובעת מהטעם שהרי היחיד שמוסר גרסה שונה לגבי האירוע עצמו היה הנאשם..." 

136/17: ראש הצוות השני:  "עורך דין אדטו, מה שאני מתקשה אולי להבין. הלא אנחנו יודעים שהגרסה במשטרה הייתה גרסת הסמטה. אין חולק על זה, נכון?" 

אם כך, ההגנה חלקה על הגרסה, אבל יותר מכל ברור: החוקרים לא הכירו את הטענות של ההגנה.

ההיבט הפורנזי:

בתיק של אלפי עמודים שמורכבים מעשרות רבות של עדים, אפשרי לדון בדרכים רבות. אחד הנושאים שהכריעו את התיק היה, ההבנה שהפתולוג של המדינה מסר גרסה שקשה לאדם הסביר לקבל.

ויוסבר: העד שטען שהנאשם דקר את המנוח, טען שהוא עצמו חתך קודם לכן את המנוח. עליו התבססה המדינה.

מה היו הבעיות בעדות?

א. העד את 'אמץ' פגיעות של אירוע שברור לחלוטין שהיה בזמן אחר.

ב. אין דם בחתכים. היינו: אותו אחד חתך חתכים חמורים את המנוח, והבגד אפילו לא הוכתם.

מהו ההסבר של המדינה?

המומחה מטעם המדינה הסביר, שכן ירד דם מהחתכים בכמות גדולה, אבל אין לגלות את הכמות.

מהו הסבר ראש המכון לרפואה משפטית?

בנסיבות אלו הובא ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, כמומחה ההגנה להסביר את הממצאים.
עם כניסתו של ד"ר חן קוגל לתיק, "התגלו" חומרי חקירה במכון שלמרות צילום (גם על ידי ההגנה וגם על ידי המדינה) התיק ולמרות בקשות רבות לקבל את אותם החומרים,  לא היו עד אז בידי ההגנה.
מדובר בחומרים קריטיים לתיק.

החשיבות והחדשנות בהבאת מומחה ההגנה

עד היום המכון דבר תמיד בשפה אחת, כלומר, חוות דעת אחת.
הבאת ראש המכון לעדות היא אירוע נדיר ביותר שהתאפשר, בין היתר, לאור היותו נוכח בנתיחה בזמן עבר (לא כאיש המכון).
מיותר לציין , להבנת ההגנה אותו חוזה ממשלתי שאוסר על אנשי המכון לתת חוות דעת שניה אינו חוקי.

כתוצאה מאותה חוות דעת של ד"ר חן קוגל נקבעו הדברים הבאים:

69: ..."יש בתיק זה ראיות מכריעות ושיקולים ראייתיים נוספים, שתומכים באופן מובהק בגרסת הנאשם, ומאפשרים לקבוע פוזיטיבית ממצאים לעניין המקום והזמן של הדקירה הקטלנית – בדשא, לפני הסמטה, ולפני ש-ד' חתך את המנוח בזרועו ובגבו".

כלומר, גרסתו של הנאשם שאין לנו חקירה שטוענת אותה למעשה, התקבלה.

 

לסיכום:

לא פשוט להוכיח גרסה של נאשם, כאשר אין חקירה במשטרה שטוענת אותה במדויק.

אבל, מצד שני גם כשהנאשם הציב גרסה, התרחשו אחת משתיים:

א. זו לא נבדקה כלל.

ב. החקירה לא הגיעה להגנה.

תיק פלילי זה מוכיח שגם במקום בו יש עדים לרוב לתיאור אירוע, וגרסת ההגנה בעייתית, גם אז אפשרי להוכיח את הקו.

ההגנה, בעבודת נמלים של אלפי עמודים, ו- 700 עמודי סיכומים, הצליחה לצייר את המציאות של מה שהיה במקום בפועל – תוך שהיא ממחישה שהחקירה הפלילית במשטרה אינה הכלי היחידי לגילוי האמת.

למשרד של עו"ד מוטי אדאטו