• תגיות:

בגץ שוב טעה. לאחר עשר שנים של דיונים, אם מעלים טענה כל כך מהותית שענינה שיטת החינוך ולא אפליה - ויש לכך ראיות מבחינת היקף הספרדים ההולכים לכלא - כל מה שבגצ צריך היה לעשות הוא להפסיק את הדיון
ולהעביר לאנשים ניטרליים שיבדקו את הטענה הזו. מה בוער לאחר 10 שנים,ושבועיים לפני סוף השנה.

זאת ועוד: על פי סעיף 2 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים)1924,  "לא יבורר ולא יוחלט על ידי שום בית משפט בישראל כל משפט או עניןהקשורים במקומות הקדושים....או בזכויות או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בישראל".

על פי סעיף 3 של אותו חיקוק כאשר מתעוררת שאלה "אם איזה משפט או ענין נופלים בגדר הסעיף הקודם (סעיף 2) הרי עד שתוקם ועדה שיינתןלה השיפוט בעניינים המפורטים בסעיף הקודם,  תובא השאלה לפני שר הדתות והוא יחליט בשאלה לאחר שיחקור כהלכה בענין" ואם תטען הטענה כי המונח עדות לא מתייחס לעדות בתוך היהדות עצמה.

אין לי אלא להפנות את הטוענים זאת לפסק הדין של בית  משפט עליון ב ע"א 3622/96 א. חכם נ. קופח "מכבי" נב (2) 638. באותו ענין נידונה שאלת ההתיישנות ובית המשפט קבע כי למרות שסעיף 11 לחוק ההתישנות מדבר רק על חולה נפש שאין לו אפוטרופוס ומרוץ ההתישנות לא יחול כלפיו כל עוד לא מונה לו אפוטרטפוס, הרי שבית המשפט הלך בית משפט  והרחיב את הסעיף הזה כחל גם על מפגר למרות שמונח זה אינו מופיע  כלל בחוק. והדרך להחלה: היקשו של הפרשן!! ראה עמוד 650. אם כן, מה מונע לעשות היקש כאן, כאשר מדובר בענין קדוש מבחינת החרדים ובמקום לפסוק  להעביר, על דרך פרשנות  ישירה או  היקשית את הענין לועדה?

אבל זה לא המקרה הראשון. בפסק הדין של מישה חשין  בענין ע"פ 4998/95  מ.י. נ. גומז קרדוסו פדי נ"א (3) 769. באותו ענין טען הסניגורכי אין הוכחה כי החומר שנתפס אצל  הנאשמים הוא סם מסוכן מכיון שלא הוכח הריכוז שלו. באותה עת היתה תקנה שקבעה את הריכוז המינימלי של חומר כדישיחשב כסם מסוכן על פי הפקודה.

חשין דחה את הטענה מכיון שהועלתה לראשונה בערעור ( אז מה? אולי הטענה נכונה?) הוא עוד הוסיף כי יש להניח כי אם הקונים של הסם שילמו הרבה כסף והבריחו החומר לארץ ההגיון מחייב כי זה סם.
 
יופי. עכשיו יש לסוחרי הסם בקולומביה "תעודת הכשר" של בית משפט ישראלי לפיו הם הגונים!! אם הם
אומרים שהחומר הנמכר הוא סם הרי זה סם. לראיה, בית משפט בישראל מכיר בהגינותם...
מה היה קורה לו בית המשפט היה מפסיק את הדיון לשבוע, מעביר את החומר למזפ ,קילומטר אחד מבית המשפט ולאחר שבוע היה יודע  אם מדובר בחומר אם לאו.

העונש באותו ענין, הוחמר בלי שנדע אם מדובר בסם מסוכן אם לאו.
המהירות מהשטן...

יש לגשת אל נשיא המדינה בהקדם בהצעה לועדה כדי שיוכל להציעה מיד כהצעת פשרה ובכך להוציא בינתיים את העצורים מהכלא. אם הנשיא הרצוג חנן את אנשי קו 300. . לפני שהם בכלל הועמדו לדין אין כל רע בכך שהנשיא יציע בכלכובד משקלו להתיר אסורים ולהקים ועדה. הפעם מדובר בועדה על פי חוק ממשולא ועדה שהורתה היא משיכת זמן בלבד. או הצלת מכובדים בדרך לא דרך. כאן יש לנשיא עיגון משפטי מידי ונדמה לי שעם קצת  רצון טוב, שני הצדדים צריכים לחטוף אותה.

הרן פינשטין
שופט בדימ.