ביהמ"ש: התביעה הייתה מיותרת!

אין זה סוד, שהעומס על מערכת בתי המשפט בישראל הוא רב מאוד. שופט בישראל נאלץ להתמודד עם מספר רב מאוד של תיקים מדי שנה, הרבה מעבר לזמן שיש בידו לטפל בהם. רק לאחרונה התבטאה בנושא נשיאת ביהמ"ש העליון, השופטת דורית בייניש, ואמרה כי: "העומס על שופט בישראל יוצא דופן בקנה מידה בינ"ל".

הגשת תביעות "מיותרות" רק מוסיפה לעומס שיש על מערכת בתי המשפט, וגורמת לדיון בתיקים חשובים באמת להידחות, בשל הצורך לדון לגופו של עניין בתביעה שלא היה כל מקום להגישה.

מטבע הדברים, העומס שישנו בבתי המשפט לתביעות קטנות אינו שונה מכל בימ"ש אחר, ולא מוסיפה לכך העובדה, שידם של התובעים על הגשת תביעה, לפעמים פעוטת ערך ושולית ביותר, קלה מאוד.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום צרכנות

לאחרונה, השופט אור אדם מביהמ"ש לתביעות קטנות בבאר-שבע, יצא כנגד התופעה של הגשת תביעות סרק, שמוטב היה שלא היו מוגשות, ודחה את התביעות שהוגשו.

מחלוקת על 11 שקלים? מקומה לא בביהמ"ש!
כך למשל, השופט אדם דן לפני שבועות ספורים בתביעה על סך 5,000 שקלים שהוגשה נגד חנות בשם "מרכז הלבשה". התובעת, אורטל עטיה, רצתה לקנות בחנות מכנסיים. על המכנסיים היה פתק עם מחיר של 45 שקלים, אולם המוכרת אמרה לאורטל שהפתק הודבק בטעות, ושמחיר המכנסיים הוא 70 שקלים, ולאחר הנחה של 20%- , 56 שקלים.

השופט דחה את התביעה, וציין כי מדובר במחלוקת על 11 שקלים בלבד שהתפתחה לריב ולצעקות, כאשר שני הצדדים לא טמנו את ידם בצלחת. "לא כל סכסוך חייב להגיע לבית המשפט", כתב השופט. "המערכת המשפטית עמוסה לעייפה ואנשים שיש בידם עילת תביעה ממשית, של מאות אלפי שקלים ממתינים שנים ארוכות לפסק דין, רק בגלל שהמערכת עמוסה בתביעות שטותיות מעין זו". השופט הוסיף, כי ישנם סכסוכים שמוטב לפתור אותם ברוח טובה מחוץ לכותלי בית המשפט ולא להטריח ולהעמיס על המערכת נטל נוסף. מעבר לכך, תביעה בסך 5,000 שקלים בשל מחלוקת על 11 שקלים היא מופרכת וקשה להצדיקה.  השופט החליט שלא לחייב את התובעת בהוצאות. (ת"ק 1694-09 עטיה אורטל נ' מרכז הלבשה).

תביעה מופרזת על פי 6 מערך הנעליים
במקרה אחר, דן השופט אדם בתביעה על סך 500 שקלים שהוגשה נגד נעלי מרקו בשל זוג נעליים שנרכש ב- 80 שקלים, כאשר לטענת התובעת, חווה טוניק, זוג הנעליים התקלקל לאחר חודש ימים.
השופט דחה את התביעה, וקבע כי מוטב היה שהתביעה לא הייתה מוגשת לביהמ"ש. "בתי המשפט העירו לא פעם על ריבוי התביעות המיותרות, המוגשות שוב ושוב לבית המשפט ומעמיסות את המערכת שלא לצורך", הדגיש השופט.

לגופו של עניין נקבע, כי כאשר זוג נעליים עולה 80 שקלים ולא עושים בהם שום שימוש ומייד הן מתקלקלות, מובן שמדובר באובדן תמורה מלא ויש לקבל פיצוי את מלוא הסכום. אולם,  שונה המצב לאחר שנעשה בנעליים שימוש כלשהו. השופט ציין, כי הוא בחן את הנעליים, וקשה לו להאמין שנעשה בהן שימוש רגיל, שכן הן שחוקות לחלוטין.

בהתאם לכך נקבע, כי לא היה שום מקום לתביעה מופרזת זו, על סכום שהוא פי ששה ורבע מערך הנעליים, וחבל שהתובעת התעקשה על הגשת התביעה ולא קיבלה את ההצעה הנדיבה שהחנות הציעה לה לפנים משורת הדין.
השופט פסק, כי אפשר לפצות את התובעת, אך רק בסכום יחסי לעלות הנעליים, כלומר: בכמה עשרות שקלים, אך ממילא סכום זה יקוזז עם הוצאות שיוטלו עליה בשל הגשת התביעה המופרזת. על כן, התביעה נדחתה והתובעת לא חויבה בהוצאות. (ת"ק 1566-09 טוניק חווה נ' נעלי מרקו)

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין

קראו לך "זבל"? לא בטוח שכדאי לתבוע
לא רק תביעות בעניין מחיר לא נכון או פגם במוצר נדחו לאחרונה ע"י השופט אדם, תוך הבעת ביקורת חריפה על עצם הגשת התביעה. מסתבר, כי גידופים וכינויי גנאי- גם הם לא תמיד מצדיקים הגשת תביעה.

לביהמ"ש לתביעות קטנות בבאר-שבע הוגשה תביעה על סך 5,000 שקלים של נוסעת במונית אשר טענה, כי נהג המונית כינה אותה בכינוי "זבל". מדובר היה בסכסוך לגבי השאלה אם יש צורך בתשלום נוסף עבור כלב, או לא, ולטענת נהג המונית גם התובעת גידפה אותו וכינתה אותו בכינוי גנאי.

השופט אור אדם דחה את התביעה, וקבע כי: " סכסוך זה מוטב שהיה נפתר בין הצדדים מבלי להטריח לשווא את בית המשפט ולבזבז את זמנו של בית המשפט, אשר טרוד בסכסוכים ובזכויות בתיקים בהם אנשים ממתינים זמן רב לקביעת דיונים ולכתיבת פסקי דין בגלל העומס בבית המשפט, הנוצר בין היתר בגלל תביעות מעין אלו שעיקרן איננו משפטי".
השופט הוסיף, כי הוא התרשם מעדויות הצדדים שמדובר היה בסכסוך שעלה לטונים גבוהים של שני הצדדים, שלא לצורך ולשני הצדדים יש חלק באותו סכסוך. מעבר לכך, התובעת גם לא הוכיחה נזק ממשי שנגרם לה. השופט החליט שלא להטיל על התובעת הוצאות.

סיכום
נראה כי פסקי הדין הללו משקפים מגמה שהחלה לאחרונה, ואשר באה לידי ביטוי ביתר שאת בביהמ"ש לתביעות קטנות בבאר-שבע. לא עוד דחיית תביעה "מיותרת" ומעבר לתביעה הבאה, אלא הבעת ביקורת נוקבת וטרוניה על הצורך לדון בתביעה שולית/חסרת ערך ואף "שטותית" כדברי השופט אדם.

סביר להניח, כי התובע, אשר כעס על מעשה צרכני כזה או אחר ורצה לתבוע את עלבונו/המגיע לו מהנתבע/בית העסק/החברה לא חשב שתביעתו מיותרת, ולא ציפה כי ביהמ"ש ידחה אותה בצורה כה גורפת ויבקר את עצם הגשתה, אולם, ייתכן כי יש מקרים שמוטב לתובע לעצור ולחשוב האם יש צורך בהגשת התביעה, שכן במקרה הטוב תביעתו תידחה, אך אם המגמה תמשיך ותתחזק, ייתכן כי אף יחויב בהוצאות.