בחוק הישראלי לא קיימת הוראה מפורשת לגבי הטיפול בנוער עבריין מין. הטיפול בנוער כזה נעשה תחת מסגרת החקיקה לקטינים ונוער: חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, וחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א -1971.
רוצים לשאול שאלה? היכנסו עכשיו לפורום עבריינות נוער
על פי חוק העונשין, תשל"ז-1977, האחריות הפלילית המוטלת על קטינים הינה מגיל 12 והלאה. מתחת לגיל 12, על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, ניתן להכריז על קטין או הקטינה אשר עברו עבירה פלילית כ"קטין נזקק".
במקרה כזה, רשאי בית המשפט לתת לאחראי על הקטין כל הוראה הדרושה לטיפול בקטין או הקטינה או להשגחה עליו ובכלל זה הוראות הנוגעות ללימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי של הקטין. לחילופין, במידה שראה בית המשפט שאין דרך להבטיח את הטיפול וההשגחה, רשאי בית המשפט להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, ולמסור אותו למשמורתה של רשות הסעד, אשר תקבע את מקום חסותו, או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול. בנוסף, רשאי בית המשפט הדן בעניינו של קטין, להורות על טיפול נפשי בקטין, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר, או פסיכולוג מומחה, שבדק את הקטין.
חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, קובע כי במקרה של פתיחה בהליך פלילי כנגד קטין או קטינה, ייערך הדיון בבית משפט לנוער (להוציא חריגים).
נערים או נערות החשודים בביצוע עבירת מין, מופנים לשירות המבחן לנוער עוד בטרם הגשת כתב אישום.
המלצת שירות המבחן
ההפנייה לשירות המבחן, נובעת מן התפישה כי קטין הנחשד בפלילים הוא בגדר "קטין נזקק", ועל כן ההתערבות מתחילה עוד בטרם הוכחה אשמתו. קצין מבחן לנוער (קצין מבחן בעל התמחות בנוער) מתחיל בחקירה פסיכו-סוציאלית, על מנת להרכיב תמונה מקיפה ככל שניתן על הנער.
סמכות קצין המבחן לעניין איסוף מידע, זהה לסמכותו של פקיד סעד לחוק נוער. שירות המבחן ממליץ למשטרה אם להמשיך בהליכים או לסגור את התיק. התערבות טיפולית בשלב זה (בין אם באמצעות טיפול פרטני, קבוצתי, הפנייה לגורם מטפל בקהילה או הוצאה מהבית) היא על בסיס וולנטרי (על פי הסכמתו של הקטין), ולא על פי חוק.
במידה שהוחלט במשטרה ובפרקליטות על הגשת כתב אישום, ובית המשפט קבע כי הנער או הנערה אכן ביצעו את העבירה המיוחסת לו, מגיש שירות המבחן תסקיר לבית המשפט, ובו המלצות לעניין דרכי טיפול וענישה. נראה, כי בעבירות מין של קטינים, הפרקליטות בוחנת כל מקרה לגופו, ומתחשבת במספר שיקולים לעניין הטיפול והעונש, ביניהם: חומרת העבירה, והנסיבות האישיות של הנער העבריין.
לרוב, יבחר בית המשפט במיצוי דרכי הטיפול הכלולות בחוק נוער (טיפול ודרכי ענישה): צו מבחן, צו מבחן בתנאי מגורים, צו מעון, צו מעון נעול ועוד, בטרם יפסוק גזר דין מאסר. במקרים חמורים, יטיל בית המשפט עונש מאסר על תנאי, או מאסר בפועל. שירות המבחן נשאר מעורב במקרה, כל עוד הצו בתוקף, גם לאחר שהקטין או הקטינה התבגרו.
