3.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 1)
מתי לתבוע את הדייר שלא מתפנה?, מה עושים כשסכסוך עם השוכר מסתבך?

 בעלי דירות שמשכירים את דירתם לאנשים שאינם מכירים, לא מצפים למצוא את הנכס שלהם במצב שונה לחלוטין בתום תקופת ההשכרה. תריסים שבורים, רהיטים חסרים, קירות מלוכלכים - כל אלה הם מנת חלקם של משכירי הדירות. לא כל השוכרים מתייחסים לדירה שבה הם גרים כאל דירתם הפרטית. מה בעלי הדירות יכולים לעשות? האם בית המשפט קשוב ונותן להם סעד במקרים המתאימים?

רוצים לשאול שאלה? היכנסו עכשיו לפורום מקרקעין

למציאת עו"ד בתים משותפים באינדקס משפטי
 
לא קיבלו רשות לקחת ארון

אם השכרתם דירה ולמרבה ההפתעה גיליתם כי השוכרים לקחו ממנה ארון או שניים, אתם יכולים להירגע - בית המשפט לא יכשיר מעשה כזה ויחייב את השוכרים לפצות אתכם.

בית המשפט לתביעות קטנות בקריית גת דן בתביעה של משכיר כלפי השוכרים של דירה ברחוב נחל לכיש באשדוד. לבעל הדירה היו ארבע טענות עיקריות כנגד השוכרים. לדבריו, הם פיגרו בפינוי הדירה (תום תקופת השכירות נקבע בחוזה ל-9 בנובמבר 2008), הדירה לא נצבעה בתום תקופת השכירות בניגוד לחוזה, השוכרים לקחו עמם את ארון המטבח העליון ללא רשות וכן, טען התובע, על השוכרים לשלם לו את הוצאותיו לאחר שהתייעץ עם עורך דין.

השופט אינפלד החליט לקבל את התביעה בחלקה. התביעה בעילת הפינוי המאוחר נדחתה, וכך גם התביעה בעניין צביעת הדירה, שכן טענת בעל הדירה כי חובה היה על הנתבעים לצבוע את הדירה בעת עזיבתם – אינה מעוגנת בחוזה.

השופט קיבל את עילת התביעה השלישית, שכן לא הייתה מחלוקת כי השוכרים לקחו איתם את ארונות המטבח העליונים. "אין היגיון כלכלי בפירוק 'סט' של ארונות, כך שחציו יועבר לדירה אחרת וזאת כאשר לא ידוע מראש אם בדירה האחרת בכלל יהיה צורך בארונות מסוג זה", קבע השופט וחייב את הנתבעים לשלם לתובע 1,800 שקל בשל לקיחת הארונות העליונים.
מכיוון שחלק מעילות התביעה נדחו, השופט החליט שלא לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט. (ת"ק 582/08 חזן עמרם נ' דהן אברהם).

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין
 
השוכר ניסה לחזור בו

אם השכרתם דירה לשוכר שמנסה להתחמק מתשלום דמי השכירות, בית המשפט יהיה לצידכם, והשוכר לא יוכל לצאת פטור. בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דן בתביעה של משכיר דירה כלפי שוכר, אשר על פי הטענה לא שילם דמי שכירות במשך 4 חודשים, וגם השאיר חובות של חשמל, מים וארנונה.

התובע השכיר לנתבע דירה ברחוב עוזיאל בירושלים על פי הסכם שנחתם בין הצדדים בדצמבר 2007. תקופת השכירות שנקבעה בהסכם הייתה מיום חתימת ההסכם ועד ל-23 בדצמבר 2008 כאשר דמי השכירות נקבעו על 620 דולר לחודש.
התובע ביקש מבית המשפט כי יורה לנתבע לשלם לו 13,844 שקלים - דמי שכירות עד ה-22 ביוני 2008 בתוספת ריבית פיגורים של 8,844 שקל ותשלום חשבונות בסך 5,000 שקל.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד נגד משכיר הדירה, במסגרתה טען כי הדירה בעת השכרתה לא הייתה ראויה לשימוש, בשל נזילות בשירותים ובמקלחת. הנתבע דרש פיצויים בשל מצב הדירה שאילץ אותו, לדבריו, לעזוב אותה ולמצוא דירה אחרת.
השופטת אנה שניידר דחתה את התביעה שכנגד, וקבעה כי נראה שלאחר חתימת ההסכם החליט הנתבע כי דמי השכירות עליהם התחייב גבוהים מדי, ולכן ניסה למצוא כל דרך להפסיק את השכירות.

השופטת קיבלה חלקית את תביעת המשכיר וקבעה כי משנשאר הנתבע בדירה עד ה-30 במאי 2008, עליו לשלם את דמי השכירות המגיעים לתובע עבור תקופה זו, וכן את תשלומי המים, החשמל והארנונה עבור אותה תקופה.

בהתאם לכך, חויב הנתבע לשלם לתובע סכום בשקלים חדשים השווה ל-1,860 דולר (620 דולר לחודש עבור שלושה חודשים – מרץ עד מאי 2008), וכן 1,386 שקל עבור חוב חשמל, 990 שקל עבור חוב מים, וארנונה בסך 1,287 שקל. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט של 600 שקל.(ת"ק 3345/08 מלאך אהרון נ' עוג'ר ניסים).

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין
 
השוכר לא רצה לפנות את הדירה? ישלם

בעיה נוספת שאיתה נאלצים להתמודד משכירי דירות, היא אי פינוי של הדירה בזמן על ידי השוכרים. מה קובע בית המשפט במקרה כזה?

במרס 2007 נחתם חוזה שכירות על דירה ולפיו תקופת השכירות היא מה-1 באפריל 2007 עד ה-1 באפריל 2008 ותשלום שכר הדירה הוא 500 דולר בכל חודש. כן נקבע בחוזה, כי סכום זה ישולם אחת לחודש ולא יאוחר מה-15 בכל חודש, וכי השוכר יישא בכל התשלומים הנלווים, לרבות תשלומים לוועד הבית.

בחוזה צוין כי אם השוכר לא יפנה את המושכר במועד, הוא ישלם למשכיר דמי שימוש מוסכמים בסך 50 דולר עבור כל יום של איחור בפינוי הדירה. במסגרת התביעה שהגיש המשכיר לבית המשפט לתביעות קטנות בפ"ת, הוא טען כי השוכר איחר לפנות את הדירה, ועל כן מגיע לו סכום פיצויים מוסכם כפי שקבוע בחוזה, החל ביום 1 באפריל 2008 ועד הפינוי בפועל ב-15 ביוני 2008.

השופטת עינת רון קבעה כי על פי החוזה היה על הנתבע לפנות את הדירה לא יאוחר מיום מה-1 באפריל 2008, והוא לא עשה כן. על כן, עליו לשלם את הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה.
השופטת קיבלה את טענת השוכר כי עזב את הדירה ב-13 ביוני 2008, כך שהאיחור בפינוי הוא 73 ימים. בהתאם לכך, השופטת חייבה את השוכר לשלם למשכיר פיצוי מוסכם של 13,140 שקל.
בנוסף חויב השוכר לשלם לתובע מיסי ועד בית שלא שילם במשך חצי שנה (1,200 שקל) והוצאות משפט של 500 שקל. בסך הכל, חויב הנתבע לשלם לתובע 14,840 שקל. (ת"ק 2775-08 יצחק שושן נ' יצחק קושניר).

הלקח הנלמד מפסק הדין הוא, כי על איחור בפינוי משלמים. על כן, בעל דירה שנפגע מהתנהגות השוכר שלא פינה אותה בזמן, יוכל לתבוע ולקבל פיצוי.