החנות נהרסה לטובת מרכז מסחרי. הפיצוי: 750,000 שקלים

בימ"ש השלום בראשון לציון דן לאחרונה בתביעה שעניינה נזקים שנגרמו לחנות למשקאות חריפים.
ע"פ הטענה, בוצעו ע"י הנתבעים (חב' קבלנית, חב' הנדסית, הועדה לתו"ב ראשון לציון ועיריית ראשון לציון) פעולות הריסה ראשוניות בבניין, ומאוחר יותר החנות נהרסה לחלוטין.
החנות הייתה ממוקמת בקומת קרקע של בניין שבו 3 קומות ברחוב הרצל 72 בראשון לציון.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום מקרקעין

התובע הוא בנם ויורשם של התובעים המקוריים, אשר נפטרו במהלך ההליכים המשפטיים. המנוחים שכרו את החנות לאחר ששילמו דמי מפתח, והיו לדיירים מוגנים בה החל משנת 1961 ועד ל-6 במאי 2007, המועד בו נהרסה החנות כליל.

בעלי החברה הקבלנית (נתבעים 1-2) פנה לרשויות התכנון בראשון לציון וביקש את הריסת הבניין לצורך הקמת מרכז מסחרי ובניין מגורים במקרקעין, לאחר קבלת היתרי בניה. לטענת התובע, לאחר שהנתבע קיבל את ההיתר להריסת הבניין, הוא התחייב בפני המנוחים כי על אף כוונתו לפעול להריסת הבניין, הוא יימנע מפגיעה בחנות עצמה, אולם בסופו של דבר החנות נהרסה.

לטענת התובע, יש להטיל על בעלי החברה הקבלנית את האחריות למלוא הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפעולות ההריסה של החנות.

הנתבע טען מצידו, כי פעל בתום-לב ובזהירות בנסיון למנוע גרימת נזק לחנות.

מעוניינים להגיש תביעה בתחום הנדל"ן? פנו לקבלת ייעוץ משפטי מטעם עורכי דין מקרקעין!

הפרת חובת הזהירות

השופט שאול מנהיים קבע, כי הנתבע והחברה ההנדסית שבצעה את פעולות ההריסה הפרו את חובת הזהירות ונהגו ברשלנות. באשר לחברה שבצעה את פעולות ההריסה נקבע, כי: " כאשר הנתבעת 3 פעלה בדרך שגרמה לנזקי ההריסה הראשונה תוך הפרת חובת הזהירות שלה ואף בניגוד לדרישת המזמין (בנדרי), היה עליה לצפות שהנזק שתגרום יהיה כזה שיביא לאבדן החנות כולה".

לאור האמור, השופט החליט לחייב את הנתבע, הבעלים של החברה הקבלנית, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: עבור אובדן זכויות הדיירות המוגנת סך של 600,000 שקלים, ועבור עגמת נפש סך של 150,000 שקלים. " שני אנשים מבוגרים (שלא לומר קשישים) מוצאים עצמם לפתע, ללא כל הכנה ובניגוד גמור לדין ואף למה שהובטח להם עד אותו רגע, בפני מצב של הרס גמור של העסק שניהלו למעלה מארבעים וחמש שנים(!) באותו מקום, וזאת אף ללא כל פיצוי כספי מצד איש מאז ועד עצם היום הזה. מפעל חייהם הכלכלי של המנוחים ירד כולו, במפתיע ובבת אחת, לטמיון. לא ניתן להמעיט או להקל ראש בעגמת הנפש שנגרמה", כתב השופט בפסק הדין.

כמו כן חויבו הנתבע והחברה ההנדסית לשאת בהוצאות המשפט של התובע, ולשלם לו שכר טרחת עורך-דין בסך 120,000 שקלים. התביעה נגד העירייה והוועדה נדחתה.

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין

(ת"א 4827-07 גולדנברג -ז"ל ואח' נ' בנדרי ואח' )