3.8 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 9)
מרוץ הסמכויות וטעויות של מתגרשים/סקירה

הסמכות לדון בכל הכרוך בתביעות גירושין בין בני-זוג יהודים בישראל, למעט מזונות ילדים, מסורה במקביל לבית הדין הרבני ולבית-המשפט לענייני משפחה. הדעה הרווחת היא שבית-הדין הרבני, הדן בהתאם להלכה היהודית, מתאפיין בגישה מסורתית ומיושנת, ונוטה באופן כללי לטובת הגברים. לעומתו, בית-המשפט לענייני משפחה, המסתמך על ערכי שוויון וצדק, ליברלי ומודרני, ופסיקותיו נוטות לטובת הנשים.

כידוע, הערכאה הראשונה אליה מוגשת תביעת הגירושין הכרוכה, היא זו אשר תהיה מוסמכת לדון ובכל תביעה שתצורף לה (כריכה), קרי בנושאי חלוקת הרכוש, דמי מזונות אישה ומשמורת הילדים. ההבדלים בין הערכאות, הן בדינים החלים והן בהלכי הרוח והערכים ואילו בין היתר, ישפיעו על התוצאה אליה תגיע כל ערכאה בכל סוגיה.

מרוץ הסמכויות מעודד רבים למהר להגיש את ואת כל הסוגיות הכרוכות  בתביעת הגירושין כגון: חלוקת רכוש, משמורת ילדים, מזונות אישה וכו', לערכאה שלכאורה מתאימה להם ביותר, גברים לבית-הדין הרבני ונשים לבית-משפט לענייני משפחה, מתוך הנחה כי הם אלו שיקבעו את סדר היום ואת אופי הדיונים בדרך לתוצאה הטובה להם ביותר. גישה זו מביאה רבים להגיש את כל התביעות בכל הנושאים הכרוכים, לערכאה שאינה בהכרח משרתת את טובתם. 

להלן נסקור כמה מהטעויות הנפוצות ביותר, שעושים מתגרשים:

* גברים המגישים תביעה לפירוק שיתוף בדירה לביה"ד הרבני - בעוד שביהמ"ש למשפחה פוסק בהתאם לחוק המקרקעין על בסיס חלוקה שוויונית, בביה"ד הרבני ההליך סבוך ונגרר, והאשה עשויה לתבוע מדור ספציפי כחלק מתביעת מזונות אשה, ולטרפד את מכירת הבית וחלוקתו.

* גברים הכורכים תביעה למזונות אשה בבית הדין הרבני - החיוב במזונות אשה מחושב בהתאם להשתכרות הבעל ופוקע ביום מתן הגט. מבחינת ביה"ד הרבני, אשה אינה חייבת לעבוד, ואין להתיחס לפוטנציאל ההשתכרות שלה, בעוד שביהמ"ש למשפחה יפסוק בהתאם לפוטנציאל ההשתכרות של שני בני הזוג. לכן, כאשר האשה אינה עובדת, בנסיבות מסוימות ביהמ"ש למשפחה יגיע לתוצאה טובה יותר עבור הגבר.

* הגשת תביעה לשלום בית, המוגשת על-ידי גברים, לאחר שהתביעות הרכושיות והמזונות הוגשו על-ידי האישה לביהמ"ש לענייני משפחה. הגשת תביעת שלום בית מקימה מיד את חובת תשלום המזונות לאשה, ולא מסכלת את המשך הדיון בתביעות האשה ואת פסיקת המזונות. תביעה לשלום בית ממניעים לא כנים, לא תדחה את הקץ וזו תיחשב כחוסר תום לב מצד הבעל.

* נשים המגישות את כל תביעותיהן לבימ"ש למשפחה כולל תביעת משמורת על הילדים. בנושא המשמורת על הילדים ישנו פער מהותי בין התפיסה המסורתית של ביה"ד הרבני, לבין התפיסה השוויונית של ביהמ"ש למשפחה. בעוד שביה"ד הרבני שומר באדיקות על קיום חזקת הגיל הרך (לפיה ילד עד גיל 6 ישאר בחזקת אמו), ומעדיף באופן גורף את הותרת הילדים במשמורת האם, ביהמ"ש למשפחה עבר ממודל חלוקת המשמורת למודל של אחריות הורית משותפת, ומעודד ככל הניתן חלוקת זמן שוויונית בין שני ההורים. לאשה אשר לא מעוניינת בחלוקת המשמורת, עדיף לעיתים להגיש את תביעת המשמורת לביה"ד הרבני. בנוסף, ישנה תופעה מוכרת של הגשת תביעות למשמורת משותפת על-ידי הגבר, לא מתוך רצון כן לחלוק באופן שווה זמן איכות עם הילדים, אלא ככלי הפעלת לחץ על האשה להפחתת חיובי מזונות ולהסכמה לתנאים בהסכם. מהלך זה יסוכל מראש אם האשה תגיש את תביעת המשמורת בביה"ד הרבני.

* סרבנות גט - לא רק גברים - מעשה הגט מתבצע רק בביה"ד הרבני, ומכניס לתוקף את הגירושין והחיובים העולים מהם. טעות לסבור, כי רק גברים מעכבים את מתן הגט כדי לדחות חיובים או אף כדי להשיג הסכמות מהאשה בתמורה לגט. כיום גם נשים מעכבות את הגט, מסיבות שונות, למשל כתרגיל להארכת תשלום מזונות אשה ו/או לשפר את זכויותיהן במסגרת הליכי הגירושין.  

* לנוח בצילו של הליך הגישור - רבים סוברים בטעות, כי קיומו של הליך גישור מונע מבן הזוג השני להגיש תביעות. בני-זוג  בהליך גישור נוטים לחשוב כי עצם קיומו של הגישור מגן עליהם והם אינם חשופים לתביעות, ומופתעים לגלות כי בן הזוג אץ רץ להגיש את תביעותיו, בזמן שבן-הזוג השני 'רדום'.  

* רוחות חדשות בשתי הערכאות - כיום גם בביה"ד הרבני וגם בביהמ"ש למשפחה בוחנים היטב כל תיק ותיק ופוסקים בהתאם למה שנכון עבור אותו זוג העומד בפני הדיינים. אנו ערים ליותר ויותר פסיקות של ביה"ד הרבני, מהן עולה רוח מודרנית ובת זמננו ולטובת נשים, בעוד שרוחות השוויון בביהמ"ש למשפחה, מובילות לפסיקות פרו גברים, בעיקר בנושאי חלוקת המזונות והמשמורת. כמו כן, בתי-הדין הרבניים המעוניינים להשאר רלוונטיים ולמשוך אליהם תביעות, הבינו כי הם חייבים להתאים עצמם לערכי התקופה. יתרה מכך, קיימים הבדלים בין שופט לשופט ובין דיין לדיין בכל ערכאה, שינויים בחוק ופסיקות חדשות ועל כן, מעבר למומחיות, הידע והנסיון הנדרשים, יש להכיר את ההרכבים השונים ולהשאר תמיד מעודכנים. 

הפתרון: לא להתעצל - לפצל (תביעות)!
מובן כי דרך המלך היא להגיע להסכם גירושין המקובל על שני בני-הזוג, תוך הסכמה וכבוד הדדי, ושמירה על טובת הילדים, וזאת בכמות מזערית של זמן, עוגמת נפש והוצאות. אולם, למרבה הצער מרבית בני הזוג המתגרשים לא מצליחים להתגרש בצורה נעימה, ומספרם של תיקי הגירושין והכרוכים  בהם שתי הערכאות רק עולה.

הטעות המרכזית שעושים בני-זוג המתגרשים, פעמים רבות בלווי עורכי-דין אשר אינם בקיאים בתחום, היא הגשת תביעת הגירושין  כרוכה לערכאה "הנכונה" לכאורה, וצירוף כל התביעות הנגזרות, זאת כאשר החוק מאפשר להגיש את תביעת הגירושין ותביעות נוספות בערכאה אחת ואת התביעות האחרות בערכאה אחרת.

לכן, בטרם היציאה לדרך יש לתכנן אסטרטגיה ארוכת טווח מראש, בליווי עורך-דין מקצועי ומנוסה, ולהגיש כל תביעה לערכאה המשרתת אותנו.

יחד עם זאת, אין כלל אצבע אשר לפיו ניתן לקבוע לאן כדאי להגיש כל תביעה, והדבר נקבע בהתאם לנתונים היחודיים של כל מקרה ובהתאם למטרות ולרצונות של הצדדים. למשל, הערכאה הנכונה להגשת תביעת משמורת תלויה בתוצאה אליה ישאף כל צד להגיע והערכאה להגשת תביעת מזונות, תלויה ברמת ההכנסה ובכושר ההשתכרות, ברמת המעורבות של הגבר בגידול הילדים ובעוד משתנים, אשר יכולים להוביל לתוצאה הפוכה בין ערכאה לערכאה.
בטרם נקיטת הצעד הראשון ממנו קשה  יהא לחזור, יש לבחון לעומק את הנסיבות ואת המטרות, ולבחור לאיזו ערכאה תוגש כל תביעה.

לצעד הראשון תהיה השפעה מכרעת על המשך ההליכים, וכמובן, על המשך החיים והיחסים עם הילדים. לכן, בתחום הגירושין הסבוך והמשתנה מידי יום ישנה חשיבות רבה ללווי מקצועי כבר מהרגע הראשון, על-ידי עורך-דין אשר זהו תחום התמחותו.