4.3 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 9)
השפעת המשמורת המשותפת על דמי המזונות

בעבר, אצל מרבית הזוגות שהתגרשו, נקבעה האם כמשמורנית יחידה, ולאב נקבעו הסדרי ראיה. לילדים היה בית אחד קבוע, והם נפגשו עם האב מספר פעמים בשבוע. חזקת הגיל הרך, הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962 הקובעת כי ילד עד גיל 6 יהיה בחזקת אמו, היוותה את הבסיס לקביעת המשמורת, למעשה עבור ילדים בכל גיל. חובת תשלום מזונות הילדים הוטלה במלואה, מכח ההלכה היהודית, על האב.

במשך השנים, בתי-המשפט לענייני משפחה פסקו בהתאם לערכי השוויון. ואולם לאור השינויים שחלו בחברה ובחלוקת התפקידים בין המינים, כאשר האב נוטל חלק גדול יותר בטיפול בילדים, והאם יכולה להיות בעלת הכנסה גבוהה יותר, היה מקום לחלק באופן שונה הן את המשמורת על הילדים והן את נשיאת הוצאות גידולם.

בתי-המשפט לענייני משפחה עברו יותר ויותר למודל האחריות ההורית המשותפת, לפיו שני ההורים שותפים בגידול הילדים והמשמורת מתחלקת ביניהם. לחלוקת המשמורת היתה השפעה גם על קביעת המזונות. בשם השוויון צומצמו בהדרגה המזונות ההכרחיים לצרכים הבסיסיים ביותר, כאשר יתר ההוצאות (מדין צדקה) נחלקות בין ההורים. בהמשך, אף הופחתו המזונות בהתאם לחלוקת המשמורת.

בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"מ (חי) 318/05 פלוני נ' פלונית, נקבע כי חובת תשלום המזונות (alimony) מוטלת כולה על האב כאשר הילדים מצויים במשמורת מלאה של האם. אך כאשר הקטינים נמצאים במשמורת משותפת, והאב נושא ישירות בהוצאות, יש מקום להפחית את המזונות, בכל מקרה בהתאם לנסיבות, לרמת ההכנסה של ההורים, לצרכי הקטינים, וליתר השיקולים השייכים לעניין.

כבר אז העלתה כבוד השופטת וילנר את החשש ממתן תמריץ לאב, לבקש משמורת משותפת מתוך מטרה להביא להפחתת דמי המזונות.

תביעות משמורת משיקולי כדאיות כלכלית
אמנם ישנם אבות רבים אשר מסוגלים ורוצים לגדל את ילדיהם, ואף יש חשיבות ליתן בידיהם זכות זו, אך למרבה הצער, ישנם גם לא מעטים המגישים תביעות למשמורת אב או למשמורת משותפת, כצעד אסטרטגי בניהול הליך הגירושין שמטרתו העיקרית הפחתת שיעור המזונות.

על בית-המשפט מוטלת היום, יותר מאי-פעם, החובה לבדוק היטב את המניעים המביאים אבות להגיש תביעות למשמורת. בית-המשפט, בעזרת הכלים שבידיו, כולל תסקיר פקיד סעד ושיחה אישית עם הקטינים, ינסה להתחקות אחר המניעים להגשת תביעת המשמורת, וללמוד האם מדובר בתביעת סרק אשר בבסיסה עומד הרצון להפחתת המזונות, או האם מדובר בתביעה אמיתית וכנה, העושה חסד עם הקטינים. 

כך לדוגמה, בערעורים שהגישו אב ואם כנגד קביעת המזונות, בעמ"ש 54256-09-14 א.כ. (קטין) נ' ב.כ., היה קשה להתעלם מהחשש, כי רצונו של האב במשמורת משותפת נובע בחלקו גם מהרצון להפחית מגובה המזונות. בית-המשפט מציין את החלטת בית-הדין הרבני, שסבר כי: "... כל רצונו ומאודו הוא לקבל את ילדיו וזאת אך ורק בכדי להוריד את סכום המזונות או לבטלם בכלל ואז השמחה היתה שלמה. אין ספק לבית הדין אילו היתה מסכימה האם להורדת המזונות או לביטולם לא היה ממשיך האב להציף את בית הדין בבקשות או לתבוע האשה וגם לא היתה כל תביעה בעניין הסדרי הראייה והילדים יכולים להיות עם האם וללכת עמה לכל מקום שתחפוץ. כל תביעת האב סובבת סביב הכסף... ".

קביעת נורמה בחיוב מזונות ע"י בתי המשפט
פסקי-דין נוספים של בית-המשפט המחוזי מכתיבים קו, לפיו גם אם הילדים נמצאים במשמורת משותפת, וגם אם ההורים משתכרים סכומים זהים או דומים, האב הוא שישלם מזונות לילדיו. פסקי דין אלו של בית המשפט המחוזי קובעים נורמה בחיוב מזונות במשמורת משותפת, ומבהירים כי משמורת משותפת אינה מילה נרדפת להנחה במזונות.

בעמ"ש 50603-01-14 ל.ר. נ' ד.ר., הסוקר לעומק את מקור חיוב המזונות, התקבל ערעורה של האם על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה שקבע חלוקה שווה בהוצאות גידול הילדים. בית-המשפט המחוזי קבע, כי יש לבחון את כלל הפרמטרים וביניהם, הכנסות ההורים, מצבם הכלכלי, צרכי הילדים המוכחים ועוד, ולפסוק את שיעור המזונות בהתאם למלוא השיקולים הרלוונטיים מאחר שעל פי הדין העברי חובתו של האב לזון את ילדיו עדיין מהווה את הבסיס לחיוב במזונות. כאשר שני ההורים משתכרים סכומים דומים והילדים חולקים את זמנם בין שני ההורים, האב עדיין ישא בתשלום המזונות, אולם יופחת ממנו שיעור מסויים.

בתיק בו ייצגה הח"מ, קבעה נשיאת בית המשפט דאז,  כבוד השופטת טובה סיוון ז"ל, כי בית-המשפט אינו יכול להתעלם מהחלת הדין האישי על חיוב האב במזונות הקטינה, וגם כאשר נפסק כי המשמורת על הקטינה תהא משותפת לשני הוריה אין בכך כדי להפחית מחובתו של האב בכיסוי צרכיה ההכרחיים של הקטינה.

ביהמ"ש יבחן מאילו טעמים הוגשה התביעה
בכל מקרה, על בית המשפט לבחון היטב האם התביעה למשמורת משותפת לא הוגשה משיקולי "כדאיות כלכלית" על חשבון הילדים. מודל האחריות ההורית המשותפת, כאשר הוא מיושם בצורה נכונה, יכול להיטיב עם הילדים ולצמצם את הנזקים של פירוק המשפחה. עם זאת, חשוב להבין כי לצד היתרונות הרבים, ישנם גם חסרונות ועל ההורים לתת את דעתם עליהם.

לילדים אשר נמצאים במשמורת משותפת ישנן שתי סביבות מגורים וחפציהם האישיים פזורים בשני הבתים. במקרים (הרבים) בהם קיים סכסוך בין ההורים, הילדים חשופים יותר לסכסוך, ומעורבים בעל כורחם. כמו-כן, המעבר מבית לבית גורם קושי נפשי, ועלול להשפיע על תפקוד הילדים במסגרות החינוכיות. גם אנו המבוגרים זקוקים לבסיס יציב וקבוע, למקום מרכזי בחיינו שהוא הבית. קל וחומר עבור ילדים, אשר זקוקים לבסיס איתן. לכן, יש לוודא בכל מקרה כי תביעת המשמורת המשותפת אכן מוגשת מהמקום הנכון ולמנוע ככל הניתן פגיעה בילדים.

מודל המשמורת המשותפת הוא יציר הפסיקה, והיחס בינו לבין החיוב במזונות אינו מוסדר. לבית- המשפט שיקול דעת רחב והוא פוסק בכל מקרה לגופו, כאשר ישנם הבדלי גישות ברורים בין הערכאות השונות והשופטים השונים. היעדרה של חקיקה ברורה גורם לחוסר ודאות בתחום, ולמעשה, מספר התביעות המוגשות בעניין המשמורת והמזונות הולך ועולה.

חזרה לקביעת משמורת יציבה וחיוב מזונות על האב 
בניגוד לאמור בישראל, המשמורת המשותפת החלה להיעלם בהדרגה במדינות רבות בעולם המערבי, לאחר שמחקרי מעקב אקדמיים, אישרו כי מצבם של ילדים שגדלו במסגרת הורות משותפת כפויה חמור ממצבם של ילדים שגדלו במשפחות אומנה. באוסטרליה שונה החוק, לאחר שמחקרים הוכיחו נזק נפשי לפעוטות שגדלו במשמורת משותפת ובפועל, במרבית המקרים, הילדים חזרו לגור אצל אמם, בעוד האב נהנה מהפחתה בדמי המזונות.

בפסיקות בית-המשפט ניתן להבחין במגמה החוזרת לחלוקת המזונות בהתאם לדין האישי וחלוקת המשמורת בהתאם לחזקת הגיל הרך. ברע"א 4575/00 קבעה כבוד השופטת דורנר, כי חזקת הגיל הרך עודנה שרירה וקיימת גם כשמדובר במשפחה מודרנית. גם במשפחות הכי שוויוניות, בהן האב מעורב בגידול, האם הינה עדיין המטפלת העיקרית, ולילדים, בעיקר הרכים, צורך נפשי בקרבת אמם. החלת מודל שוויוני מידי עשוי לפגוע בכל הצדדים. 

לסיכום, אל לנו בשל אופנה חדשה, אשר נעלמה ממחוזות אחרים בעולם, ליישם באופן גורף מודל שעשוי לפגוע בילדים. עלינו לזכור, כי ילד אינו רכוש. ילד, כמו אדם מבוגר, הוא בעל זכויות, בעל רצונות, והוא זקוק לבית. ניתן להניח כי הורים הרוצים בטובת ילדיהם ישקיעו את מרצם יותר בהגדלת ההכנסה לרווחת הילדים ופחות בסכסוכים כספיים. 

מובן, כי יש לעודד אחריות הורית משותפת, וזאת מרגע הלידה. במקרה של גירושין, יש לבחון כל מקרה לגופו וליתן מענה הולם ביותר לצדדים המעוניינים לגדל את ילדיהם בשיתוף, כל זאת מבלי לפגוע במילוי חובות האב ותוך בחינה מהותית של טובת הילדים. זהו שורש העניין וזו המטרה.