3.2 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 6)
זכויות החשוד לפני חקירה משטרתית ובמהלכה

החקירה המשטרתית, המעצר וההליך הפלילי מהווים, לרוב, את החוויה המטלטלת ביותר בחייו של אדם.

העיכוב בתחנת המשטרה, המעצר, הבידוד, החקירות, החשדות, תרגילי החקירה, המרחק מהבית, הניתוק מהמשפחה, ותחושת האשם הסובייקטיבי, שמפתח החשוד, תוך כדי חקירה, אף אם אינו אשם אובייקטיבית, או שאינו מבין המשמעות המשפטית של חלקו במעשה או בעבירה - מביאים את החשוד או העצור למצוקות ומצבים נפשיים בלתי רגילים.

מצב נפשי לא פשוט זה, יכול לגרום לעיתים לאותו חשוד לומר דברים שלא היה אומר במצב רגיל, אף אם אין לו יד ורגל בקשר לאותם חשדות שמטיחים בו בחקירה.

האדם מן הישוב לרוב אינו מבין משמעותם המשפטית של דבריו והסבריו, ועלול לספק למשטרה, לכל הפחות, אמצעי ואמתלה לבקשה להארכת ימי מעצרו אף אם בסופו של יום ישתחרר והתיק ייסגר מחוסר אשמה.
הסיפורים והאיומים ששומע החשוד/עצור מחוקריו, המעשיות ועצות האחיתופל ששומע משותפיו הזמניים לתא המעצר - כל אלה מלחיצים אותו יותר, מבלבלים אותו ועלולים לגרום לו נזק בל יתואר.

תרגילי חקירה - מהם?

כך אף תרגילי חקירה - הקלטות, מדובבים, עוברי אורח מקריים כביכול, "שוטר רע" - "שוטר טוב", תשאולים כאילו לא רשמיים, וכהנה וכהנה - תרגילים שאדם נורמטיבי אינו רגיל ובקי בהם ועלולים לשמש להארכת מעצר או אפילו להחלטה לפתוח בהליך פלילי ולשמש כראיה.

דילמת החשוד

החשוד נמצא בדילמות שונות - האם לספר את כל האמת,  ובעצם מה משמעותה, האם להודות במעשים, והאם הדבר עולה כדי מעשה עבירה, האם להסכים להיבדק במכונת אמת (פוליגרף), או אפילו להציע ביוזמתו בדיקה, האם לשתף פעולה או שמא לשמור על זכות השתיקה, האם לספר רק חלקים מהסיפור ולהימנע מלהשיב על שאלות שהתשובות עליהן עלולות לסבך וליצור בעיה, האם לספר הכל תוך  "עיגול" פינות או שמא להמציא הכל מהתחלה, האם למסור שמות של אחרים הקשורים או לקחת הכל על עצמו.

החשוד נמצא בהתמודדות חזיתית, בלתי מאוזנת וכמעט בלתי אפשרית, בתנאי חוסר ודאות וחוסר שליטה - אין לו מושג מה החוקר יודע, ומה בכלל יש בידי המשטרה. הוא אינו יודע מה אמר המתלונן ואם האחרים שתפו פעולה.
כל אלה משבשים את שיקול דעתו, וככל שמדובר באדם נורמטיבי, שאינו מורגל בענייני מעצר וחקירה - עלולים לגרום לו נזק בלתי הפיך, שהוא אינו יודע מה יהיו השלכותיו בעתיד.

מהן תוצאות הטעויות במהלך חקירת החשוד/העצור?

תוצאות הטעויות במהלך החקירה הן, כאמור, שתיים: האחת - הארכת ימי מעצר, אם כי לעיתים, וניתן אף לומר לעיתים קרובות, עדיף "לשלם" בימי  מעצר (זאת, לרוב בעקבות שמירה על זכות השתיקה) על פני הסיכון שבהגשת כתב אישום, בקשה למעצר עד תום ההליכים, וניהול הליך פלילי ארוך ומסוכן.

הטעות השנייה הינה מסירת גרסה אשר עלולה לסבך החשוד -  להביא להגשת כתב אישום כנגדו וכובלת אותו לגרסה מסוימת, אשר מאלצת אותו לקו הגנה מסוים, ולעיתים מוטעה.
זאת, משום שכל שינוי חזית בעתיד עשוי להיזקף לחובתו, ואף לקבל משקל אפסי משיקבע כי מדובר בגרסה כבושה.

על כן, כל מערכת השיקולים, ההשלכות וקווי ההגנה האפשריים העתידיים חייבים להילקח בחשבון כבר בשלב, לכאורה ראשוני, של החקירה.
האדם מן הישוב אינו בקי, אינו מיומן ואינו מסוגל בנסיבות המתוארות לשקלל ולשלוט במהלך החקירה, ומשכך נחוץ לו עורך דין מיומן, המתמחה בפלילים, וככל שניתן עוד טרם התייצבותו לחקירה הראשונה.

תחילת חקירה הלכה למעשה

ישנן שלוש אפשרויות מוכרות להגעה לחקירה:

1* עיכוב או מעצר תוך כדי ביצוע עבירה או בשל חשד לביצוע עבירה

2* עיכוב או מעצר מאוחר למועד ביצוע העבירה

3* זימון (בדואר, במסירה או טלפוני) להתייצב לחקירה בתחנת במשטרה

מי שעוכב או נעצר, בין אם תוך כדי ביצוע העבירה ובין אם בשלב מאוחר יותר, מוצא עצמו ממתין בתחנת המשטרה לחקירה ראשונה, לעיתים אזוק (ככל שנעצר) ולעיתים לאחר שנלקח ממנו מכשיר הטלפון שברשותו, לעיתים ממתין בחברת אנשים נוספים ולעיתים בהפרדה.
כך או כך, הוא אינו יכול להתייעץ/להיוועץ ואינו יכול להתארגן בטרם כניסתו לחקירה.

מה חייב החוקר להודיע למעוכב/לעצור?

ואולם, עם תחילת חקירתו חייב החוקר להודיע למעוכב/עצור אם נחקר תחת אזהרה, קרי, האם הוא חשוד בביצוע עבירה, וככל שזה מצב הדברים – ישנה חובה להודיע לו בחשד לאיזו עבירה הוא מעוכב/עצור.

בשתי הודעות נוספות מחויב החוקר לעדכן החשוד:

זכות ההיוועצות - קרי: זכות החשוד להיוועץ בעורך דין בטרם חקירה.

זכות השתיקה ומשמעות מסירת גרסה - אשר עשויה לשמש נגדו בעתיד כראיה.

כיצד המשטרה "מדלגת" לעיתים על זכות ההיוועצות?

שתי שיטות לחוקרי משטרה "לעגל פינות" ו"לדלג קלות" על אותה זכות ההיוועצות, שלעיתים רבות, לשיטת החוקרים, מסכלת או לכל הפחות מקשה על החקירה:
הראשונה הינה עריכת מעין תשאול כאילו לא פורמלי בטרם חקירה.

החשוד לא יודע שמדובר בעצם בתשאול, שכן כל פרט שהוא מוסר, בין פורמלית ובין שלא פורמלית, נרשם ומתועד ונכנס בסופו של יום לתיק החקירה. כך, בין אם מדובר  בשיחה עם שוטר הסיור שהגיע לאספו מביתו, בין אם מדובר בשיחה עם נהג הניידת בדרך לתחנת המשטרה ובין אם מדובר בשיחה עם עובר אורח כאילו "מזדמן" במסדרון תחנת המשטרה.  

השיטה השנייה נשענת על הסכמת החוקר להמתין לעורך הדין, אך בדרך אגבית להמשיך ולשאול שאלות, כאילו כלליות ולא בהכרח קשורות קשר ישיר לביצוע העבירה. גם במקרה זה - דברים אשר מתועדים ונכנסים לתיק החקירה, ומהווים ראיה.

לסיכום, התמודדות עם חקירה משטרתית היא מלאכת מחשבת, שיש להיערך אליה נכון.