הליכי תביעה לאחר הרשעה פלילית - מה ניתן לעשות?

קורבנות עבירה רבים אינם מודעים להליכי תביעה אזרחיים אשר ניתן לנקוט כנגד מבצעי העבירה כלפיהם.
בעקבות עבירות שונות שבוצעו כלפיהם, אנשים נקלעים לסיטואציות אשר גורמות להם לנזקים, בין אם רכושיים, בין אם גופניים ונפשיים ובין אם שניהם כאחד.
לדוגמא, אשה שנאנסת באכזריות על ידי אנס, סובלת לעיתים קרובות מנזקים גופניים ונפשיים גדולים מאוד, אשר יכולים להגיע למאות אלפי שקלים ואף הרבה מעבר לכך.

במסגרת זו, גם קורבנות עבירה כגון: שוטרים, פקחים ועובדי ציבור שונים, אשר אינם קורבנות העבירה "השגרתיים", יכולים גם הם להיפרע מנזקיהם במסגרת הגשתן של תביעות אזרחיות, כפי שיפורט להלן.
למרבה הצער, בתי המשפט ביושבם בערכאות הפליליות השונות, אינם נוטים לפסוק פיצוי לקורבנות העבירה, וגם כאשר בסופו של יום נפסק פיצוי שכזה, הרי שהוא בטל בשישים לעומת הנזק האמיתי שנגרם לקורבן העבירה.

פיצוי נמוך אם בכלל

במרבית המכרעת של המקרים, הפיצוי אשר נפסק על ידי בתי המשפט, הינו נמוך ביותר. לשם הדוגמא, במקרה של שבר בידו של קורבן, קבע בית המשפט בערכאה הפלילית, כי יש לפצותו בסכום של 2,500 ₪ בלבד.
מעבר לכך, הפיצוי הפלילי מוגבל מלכתחילה בסכום ובמקרים רבים, במיוחד במקרים של תקיפות קשות ופגיעות מיניות אשר מותירות נכות משמעותית, אין בו בכדי להוות פיצוי מלא וממשי לקורבנות העבירה.

המרכז לגביית קנסות

מאידך, היתרון אשר קיים בפיצוי פלילי הינו העובדה, שמי שגובה את הפיצוי מהעבריין הינה המדינה, במסגרת המרכז לגביית קנסות, אשר בידיו קיימות סנקציות דרקוניות יחסית לאלו הקיימות בפני לשכות ההוצאה לפועל, אשר באמצעותן גובים אזרחים חובות, לרבות חובות של פסקי דין שנפסקו לטובתם.

את מי ואיך יכול קרבן למעשה עבירה פלילי לתבוע?

להלן סקירה קצרה של אפשרויות התביעה השונות העומדות בפני קורבן למעשה עבירה פלילי והשלכותיהן:

תביעה אזרחית רגילה - מטבע הדברים, עומדת בפני קורבן עבירה, האופציה לתבוע את נזקיו במישור האזרחי, מבלי שיש לכך כל קשר להליך הפלילי המתנהל נגד החשוד.
חשוב לציין לעניין זה, כי תביעה כזו יכולה להיות מוגשת אף אם לא נפתח הליך כלשהו נגד הפוגע, ואפילו אם לא הוגשה כנגדו כל תלונה.

במקרה כזה, התובע יצטרך להוכיח את נזקיו ע"פ נטל ההוכחה הקיים במשפט האזרחי, שהוא עמידה במאזן ההסתברויות (דהיינו: 51% לטובתו).
תביעות כאלו טובות למקרה בו לא ניתן לנקוט הליכים פליליים כנגד הפוגע ולא משנה מהי הסיבה לכך.
מדובר בתביעה אזרחית רגילה, לכל דבר ועניין.

תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים - הסדר מיוחד זה, אשר מעוגן בסעיף 77(א) לחוק בתי המשפט, מאפשר לקורבן העבירה להגיש תביעה אזרחית כנגד מבצע העבירה, וזאת במסגרת ההליך הפלילי.
הבעיה בהליך מיוחד זה היא, כי מסגרת הזמן בה ניתן להגיש תביעה אזרחית הנגררת להרשעה פלילית הוא צר ביותר. מדובר בפרק זמן של 90 יום לאחר שפסק הדין כנגד מבצע העבירה נעשה חלוט, קרי, לאחר 45 יום מיום מתן פסק הדין כנגדו.

היתרון המרכזי שקיים בהליך התביעה הנגררת הינו בכך שקורבן העבירה אינו צריך להוכיח את עצם ביצוע העבירה, מאחר שכתב התביעה מוגש עקרונית לאותה ערכאה שקבעה כי מבצע העבירה אשם בדין הפלילי ועל כן מדובר בראיה חלוטה, שלא ניתן לסתור אותה.  בית המשפט כבר דן בשאלת אשמתו או חפותו של הפוגע, וקבע כי הוא אשם בביצוע המעשים כנגד הקורבן.
בפועל, אותה תביעה מנותבת לשופט אשר עוסק בתחום הנזיקין, כך שמדובר בשופט שמכיר, יודע ויכול לפסוק פיצוי ריאלי לקורבנות העבירה. מאידך, אותו שופט לא דן בהליך העיקרי אשר התנהל כנגד הפוגע, וניזון אך ורק מהחומר המובא בפניו.

תביעה אזרחית תוך שימוש בפסק הדין הפלילי כראיה - המדובר בהסדר ייחודי, אשר מחריג את הכלל הפוסל עדות מפי השמועה. הליך זה מעוגן בסעיף 42 א לפקודת הראיות.
באופן כללי, כל מסמך אשר מובא בפני בית המשפט מהווה עדות מפי השמועה. כדי שנוכל לשמוע את הדברים כהווייתם, עלינו להעיד את מי שמסר את הדברים שמובאים במשפט.

מן הסתם, לא נזמן את השופט שהרשיע את הפוגע לצורך מתן עדות על כך בבית המשפט, אלא נשתמש בפרוטוקול הדיון וההכרעה, אשר מהווים ראיה כאמור.

בהליך תביעה זה, מביא קורבן העבירה את פסק הדין שניתן כנגד מבצע העבירה, ומשתמש בו בכדי להוכיח את העבירה שעבר כלפיו מבצע העבירה.

היתרון המרכזי בהליך הוא שניתן להשתמש בפסק הדין שניתן בערכאה אחרת, במסגרת תביעה אזרחית, והראיה נחשבת לראיה לכאורה לאשמתו של מבצע העבירה.

הלכה למעשה, מבצע העבירה לא יכול לסתור את הקביעות שנקבעו כנגדו בגזר הדין הפלילי, אלא ברשות בית המשפט. רשות שכזו ניתנת במשורה במקרים חריגים ולרוב, בצדק רב, בית המשפט מאמץ בהליך האזרחי, את אותן קביעות אשר נקבעו בהליך הפלילי.

היתרון המרכזי בהליך כזה אל מול התביעה הנגררת הוא, שניתן להשתמש בו בכל עת בכפוף לכללי ההתיישנות הרגילים. לעומת זאת, החיסרון המרכזי של ההליך הוא בכך שעקרונית, ניתן לסתור את הראיות שהובאו במשפט הפלילי, דבר שלא ניתן לעשות בתביעה נגררת.
יחד עם זאת, פרקטית, במרבית המקרים, בשל העובדה שקורבן העבירה לא מקבל אינפורמציה בזמן אמת, למעט במקרים של קורבנות עבירות מין, הרי שמוגש סוג זה של תביעות, מאחר שטווח הזמנים בתביעה נגררת להרשעה בפלילים, הינו צר ביותר, כאמור לעיל.

מודעות נמוכה לזכות לקבל פיצוי

יצוין, כי המודעות לאפשרויות התביעה העומדות לזכותו של קורבן העבירה הינה נמוכה עד כדי אפסית ובעיקר נכונים הדברים כלפי אנשי משטרה, אשר חדשות לבקרים מותקפים ונפגעים בגופם, בנפשם ולעיתים אף בכבודם, ולא עומדים על זכותם לנקוט הליכי פיצוי כנגד תוקפיהם.

*אין במאמר זה בכדי להוות תחליף לפניה לייעוץ משפטי.