4.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 2)
שיקולי ועדת השחרורים - פרשת משה קצב

הנשיא לשעבר משה קצב צפוי לעמוד ביום 27.3.16 בפני ועדת השחרורים, שתחליט אם לנכות שליש מתוך שבע שנות המאסר בפועל שהוטלו עליו, לאחר שהורשע בעבירות מין ואונס חמורות, ולהמירם במאסר על תנאי. אם תתקבל הבקשה לשחרור מוקדם, קצב צפוי להשתחרר ממאסר כבר באותו היום.

ש: מהם שיקולי ועדת השחרורים והאם קצב עומד במדדים הקבועים בחוק?
ת: חנינה מהנשיא אינה עומדת כרגע על הפרק. אם בכלל הנושא יתעורר, הוא יעלה רק לאחר שימוצו ההליכים בוועדת השחרורים כולל הערעורים שאפשר להגיש על החלטותיה. גם אם בקשת החנינה תגיע לפתחו של הנשיא ריבלין, סביר להניח שמה שיעמוד על הפרק לא יהיה חנינה מלאה אלא בקשה להקלה בעונשו של קצב בלבד.

בכל מקרה, נדיר מאוד שנשיא המדינה ייתן חנינה או הקלה בעונש אם ועדת השחרורים ובית-המשפט החליטו שאין מקום לשחרור מוקדם. ככלל יש צורך לנמק בקשת חנינה או הקלה בעונש בנימוקים שלא עלו בפני ועדת השחרורים. נשיא המדינה לא אמור לשמש ערכאת ערעור על החלטות הוועדה ובית-המשפט.  
בניגוד לטענות שעלו לאחרונה, הודאת האסיר על מעשיו, הבעת חרטה, התנצלותו ונכונותו לפנות להליך שיקומי, אינם תנאי הכרחי לקיצור העונש על-ידי ועדת השחרורים.

שיקולי ועדת השחרורים 

סעיף 9 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001, מונה את שיקולי ועדת השחרורים בבואה להחליט אם ראוי לשחרר אסיר על-תנאי, כאשר השיקולים המרכזיים הם הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, סיכויי שיקומו של האסיר והתנהגותו בכלא.

בהחלטתה תביא הועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה:

(1)  העבירה, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה;

(2)  תוכנם של כתבי אישום התלויים ועומדים נגד האסיר; סוגי העבירות שבהן הוא מואשם, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן, על פי האישומים;

(3)  הרשעותיו הקודמות של האסיר, מספרן, תכיפותן, סוגי העבירות שבהן הורשע, חומרתן, נסיבות ביצוען, תוצאותיהן, היקפן ותקופות המאסר שנשא בשלהן;

(4)  דיונים קודמים בועדות בענינו של האסיר והחלטות בהם;

(5)  הקלות בעונש שנתן לו נשיא המדינה בשל עונשי מאסר קודמים שהוטלו עליו;

(6)  התנהגות, חיובית או שלילית, של האסיר בבית הסוהר במהלך תקופת מאסרו;

(7)  חוות דעת על האסיר שנתנו שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל או רשויות הביטחון, ובמקרים המתאימים גם חוות דעת מקצועיות, בין השאר בנושא גילוי עריות, אלימות במשפחה ובריאות הנפש;

(8)  חוות דעת של הרשות לשיקום האסיר, אם ניתנה, לענין שחרורו על-תנאי של האסיר, שלה יינתן משקל גדול יותר ככל שהחלק מעונש המאסר שנשא האסיר קטן יותר;

(9)  לענין אסיר שהוטל עליו בצו מבחן לפי פקודת המבחן, לעמוד בפיקוחו של קצין מבחן לאחר שחרורו מהמאסר - חוות דעת של שירות המבחן, אם ניתנה, לענין שחרורו על-תנאי של האסיר;

(10) נתונים אישיים של האסיר, לרבות גילו ומצבו המשפחתי.

בנוסף לשיקולים אלו, למצבו הרפואי והבריאותי של האסיר יש משקל רב בהחלטה להורות על שחרור מוקדם, ובעניינו של קצב, גילו ומצבו הנפשי, בהתאם לחוות דעת מקצועיות, לבטח ילקחו בחשבון.

העניין הציבורי

בית-המשפט העליון דן לא אחת בשאלה האם נכון להביא בחשבון, בין השיקולים "האישיים" של האסיר, גם את העניין הציבורי שבשחרורו, אמון הציבור במערכת המשפט, וההרתעה שעשויה להפגע משחרור המוקדם של האסיר.

בעקבות פסיקת העליון, נחקק סעיף 10 לחוק, הקובע כי בנוסף לרשימת השיקולים, במקרים בעלי חומרה ובנסיבות מיוחדות, בהם סברה הוועדה כי שחרורו של האסיר יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים, משנוצר יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה, נסיבותיה והעונש שנגזר על האסיר לבין תקופת המאסר שיישא האסיר בפועל אם ישוחרר, רשאית הועדה להביא בחשבון גם נתונים אלה בהחלטתה, נוסף על הנתונים המפורטים בסעיף 9.

הודאה במעשים והבעת חרטה - כחלק משיקולי המסוכנות

ניתן לקחת לדוגמה אסיר שנאשם בביצוע עבירות מין, הטוען לאורך כל הדרך כי הקשר המיני עם המתלוננת התרחש בהסכמתה המלאה, זאת לאחר שהוכח מעבר לכל ספק סביר כי המתלוננת התנגדה למעשים המיוחסים לו. במקרה כזה, פרשנותו השגויה של האסיר וחוסר נכונותו להבין כי המתלוננת התנגדה למעשים ולא נפלה בקסמו האישי, יכולים להעיד על מסוכנותו.
סוגיית הודאתו של האסיר במעשיו והבעת חרטה עליהם יכולה להיות רלוונטית להערכת המסוכנות. אסיר המודע למעשיו ומוכן לקחת עליהם אחריות בהחלט יכול במקרים מסוימים להיחשב למסוכן פחות. הועדה תבחן את הבעת החרטה, ותתרשם מכנותה כחלק משיקול מסוכנותו של האסיר, אך הודאה וחרטה אינם תנאי לשחרור, אלא אינדיקציה למסוכנות.

פרופ' אריאל בנדור

פרופ' אריאל בנדור