תביעות לשון הרע בעולם ללא גבולות - סקירה

חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, קובע כי לשון הרע היא פרסום העלול להשפיל אדם, לעשותו ללעג או שנאה בעיני הבריות, לבזותו בשל מעשים או תכונות, או לפגוע בעיסוקו. לשון הרע היא עוולה נזיקית המזכה את הנפגע מהפרסום בפיצוי. המחוקק ער לקושי לכמת את הנזק, ולכן קבע מנגנון לפיצוי ללא הוכחת נזק, העומד, נכון לשנת 2016, על כ- 75,000 ₪, ויכול להגיע עד ל- 150,000 ₪ לכל פרסום, כשמוכחת כוונה לפגוע. בתי-המשפט מתחשבים במכלול השיקולים בבואם לפסוק פיצויים, וביניהם נסיבות הפרסום, עוצמת הפגיעה, היקף החשיפה, השלכות הפרסום, כוונתו של המפרסם, והסרת הפרסום. 

הודעה בווטסאפ - פרסום?

עו"ד רון לוינטל, בעל משרד עורכי-דין העוסק בעיקר בתביעות לשון הרע, מספר כי בשנים האחרונות, חלו שינויים מהותיים בכלי התקשורת, ונוצרו במות חדשות ולא מוכרות, שבאמצעותן כל אחד יכול לפרסם כל העולה על דעתו. את מקומם של כלי התקשורת המסורתיים תפסו הרשתות החברתיות, הבלוגים, אתרי אינטרנט, ואף קבוצות ווטסאפ, המאפשרים העברת מסרים למספר רב של נמענים ובמגוון רב של דרכים, וביניהן שיתופי תוכן, תגוביות (טוקבקים), רֽשומות (פוסטים), ממים (תמונות הכוללות כיתוב קומי), ועוד. 

מי האחראי לפרסום?

בתי-המשפט מתקשים ליישם את המבחנים המקובלים של בחינת לשון הרע על שלל אפשרויות הפרסום החדשות, וטרם נסללה דרך ברורה לקביעת האחריות לפרסום. אם בעבר, עיתונאי שפרסם כתבה היה אחראי לתוכנה, ביחד עם העיתון שפרסם את דבריו, הרי שכיום, השאלה מי האחראי על פרסום התכנים אינה פשוטה, ונראה כי בכל מקרה, השופטים מפעילים מבחן ערטילאי ומגיעים לתוצאה שונה בכל פעם.  
לדוגמה, פרסום רשומה בקבוצת פייסבוק - האם פייסבוק ישראל אחראית לתוכנה? ומה עם פרסום לשון הרע שהתבצע בקבוצת ווטסאפ פרטית המונה מספר משתתפים? האם על מנהל הקבוצה חלה אחריות לפרסום? הטכנולוגיות החדשות ואפשרויות הפרסום הרבות מאתגרות את בתי-המשפט.

מיהו האדם הסביר?

בהתאם לפסיקה, המבחן שיקבע האם פרסום מהווה לשון הרע, אינו מה חשב או התכוון המפרסם, ואף לא עד כמה נפגעו רגשותיו של מושא הפרסום, אלא מבחן האדם הסביר - מה יחשוב האדם מן הישוב הנחשף לפרסום. למעשה, "האדם הסביר" אינו אלא אותו שופט הדן בתביעה. כל שופט בעל מזג שונה ומגיע מעולם ערכים אחר, ומרביתם אינם בעלי פרופיל בפייסבוק ולא חברים באינסטגרם, ולא תמיד יכולים להבין לעומק את משמעות הפרסום בבמות אלו והשלכותיו. לכן, מסביר עו"ד לוינטל, לא ניתן לנבא מראש את תוצאותיה של תביעה, כאשר משתנה "האדם הסביר" אינו ידוע, ובעוד ששופט אחד יכול להתייחס לפרסום מסויים בחומרה רבה, שופט אחר יכול לבטל לחלוטין את חשיבותו של אותו פרסום. 

פרסום בפייסבוק או באסיפת ועד הבית

לכאורה, תפוצתו של הפרסום ברשת, רחבה ומגיעה להמון אנשים, אך מצד שני, המשמעות שניתנת לו זניחה, והוא נחשב כפרסום אינסטנט, הנדחק לתחתית ההזן (הפיד) במהרה, ואינו מותיר רושם רב על הקוראים. אם ניקח לדוגמה שכן שהעליב את שכנו במהלך ישיבת ועד הבית בנוכחות עשרה דיירים - לפרסום זה לכאורה תתכן השלכה רבה ופגיעה קשה יותר בשכן, מאשר פרסום ארעי ברשת.

שיימינג ופרשת סרטון השוקולד

כאמור, האפשרויות החדשות מעלות לא מעט תהיות בנוגע לאחריות לפרסום. תופעת הביוּש (שיימינג) למשל, מעמידה בפני בתי-המשפט שאלות עמוקות של מהי האמת ומי האחראי. ניקח לדוגמה את סרטון השוקולד המפורסם, בו צולמה אחת הנוסעות בטיסת אל-על בחילופי דברים מבישים (לכאורה) עם הדייל. הסרטון הפך ויראלי, והגיע לכותרות. מי שצילם את הסרטון והפיץ אותו לראשונה, לכאורה נהנה מהגנת "אמת דברתי". אך מה עם מי ששיתף את הפרסום והוסיף עוד הערה משלו לרשומה שפרסם? ומה עם כל אלו שהעבירו את הפרסום הלאה? גם להם יש אחריות מסויימת, ואנשים לא תמיד מודעים לאחריותם להפצה. 

בכל תביעה נדרש להבהיר לבתי-המשפט את המשמעות של שיתוף פרסום והפצתו, ולחדד את החומרה של כל מעשה כזה. בתי-המשפט לא תמיד מבינים, כי גם לפעולה יחסית זניחה, כמו לעשות 'like' לרשומה של מישהו, יש השלכה, שכן כל 'like' מקפיץ את הפרסום חזרה לראשית העמוד ולמעשה "תורם" לתפוצתו.

אנדרלמוסיה בפסיקות בתי המשפט

העמימות סביב מושג "האדם הסביר" והקושי להתמודד עם הטכנולוגיות החדשות ועם שלל אפשרויות הפצת המידע, הובילו לחוסר אחידות מובהק בפסיקות בתי-המשפט בתביעות לשון הרע. מספרם האינסופי של הפרסומים והיעדרה של פסיקה מנחה בתחום, מקשה על הערכת סיכויי התביעה. מידי יום עולות שאלות רבות שאין עליהן תשובה ברורה. למשל, מה האחריות של אתר google לתוצאות החיפוש העולות כאשר מבצעים חיפוש דרכו? האם ספק התקשורת אחראי על קישור לאתר משמיץ? מידי יום נפסקים פיצויים וניתנים צווי מניעה להסרת פרסומים, ללא כל קו מנחה ולפי ראות עיניו של השופט הדן בתיק, בהתאם לנסיבות היחודיות. 

סכומי הפיצוי עולים

ממעוף הציפור, מספר עו"ד לוינטל, כי נראה שהנטייה של בתי-המשפט היא לקבל את התביעות המבוססות, ואף נראה כי יש עליה בסכומי הפיצוי. אם בעבר נפסקו אלפי שקלים בודדים, הרי שכיום, בתביעות הכוללות מספר פרסומים או מספר נתבעים, הפיצוי יכול להגיע למאות אלפי שקלים. 

להורדה דוגמאות לפסקי דין בהם נפסק פיצוי גבוה:

להורדה פס"ד לשון הרע (1) >>>

להורדה פס"ד לשון הרע (2) >>>

להורדה פס"ד לשון הרע (3) >>>

כל הזכויות שמורות למערכת בתי המשפט

עו"ד לוינטל מדגיש, כי לא כל הערה שזרק לעברך שכן ממורמר, או תגובית עילגת באתר זניח שנכתבה אודותיכם, מצדיקה ניהול הליך משפטי ארוך ומייגע. כיום, במקרים לא מעטים שמגיעים למשרדו, הוא מייעץ שלא לתבוע, ומבהיר את הקושי לנבא את תוצאות התביעה. יש לזכור, כי אנו חיים בחברה בה חופש הביטוי בשיאו והפרסום נגיש לכל החפץ בו, ולא כולם מתנסחים ברהיטות ובנימוס, בלשון המעטה, וגם לכך יש משקל. יש לקחת את הדברים בפרופורציות המתאימות וגם קצת הומור לא יזיק. מומלץ לשקול היטב, באמצעות עורך-דין המתמחה בתביעות לשון הרע ומכיר את רוח הפסיקה, האם אותו עלבון שנגרם למשך רגע קל, מצדיק ניהול הליך משפטי הכרוך בהתייצבות לדיונים, חקירה נגדית ואי נעימות כללית למשך מספר שנים. 

עו"ד רון לוינטל

  עו"ד רון לוינטל

לאתר הבית של עו"ד לוינטל