4.6 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 13)
סעד זמני של הגבלת שימוש בנכסים - האם מוצדק לבטלו?

סעד זמני - מהו?

סעד זמני הוא המכשיר שמעמיד המשפט לתובע המבקש להתגבר על שינויים העשויים להתרחש בתקופת הביניים מהגשת כתב התביעה לבית המשפט ועד מתן פסק הדין. כסעדים זמניים מוכרים ציווי זמני (צו מניעה/עשה זמני), עיקול זמני, הגבלת שימוש בנכס, עיכוב יציאה מהארץ, כונס נכסים זמני ותופס נכסים זמני. הדין מונה שורה של תנאי סף כדי שבית המשפט ייעתר לבקשת סעד זמני כבר בראשית ההתדיינות, עוד בטרם הוכרעה במלואה שאלת הזכויות בין בעלי הדין.

 

בעולם הנעשה יותר ויותר גלובלי, בו ניוד נכסים בין מדינות הופך קל מיום ליום, ועסקאות חובקות תבל יכולות להיסגר בלחיצת כפתור או באבחת שיחת טלפון/וידאו טרנס-אטלנטית - סעד זמני כדוגמת סעד המרווה נעשה אקטואלי מתמיד

סעד זמני של הגבלת שימוש בנכס - יעדים ותכליות

אחד הסעדים הזמניים, פרי פיתוחו של המשפט המקובל האנגלי, הוא סעד המרווה האקסטריטוריאלי (או בכינויו האנגלי: WordWide Mareva Injunction). באמצעות סעד זמני מיוחד זה יכול תובע לשים את ידו על נכסי נתבע המצויים מחוץ לתחום השיפוט של המדינה בה תלוי ועומד ההליך המשפטי. אפשרות זו נסללה על ידי בתי המשפט באנגליה, כשפסק הדין הראשון שבהם (שהכיר לראשונה דווקא בסעד של עיקול זמני) ניתן בעניין שעל שמו קרוי סעד זמני זה עד עצם היום הזה. כדי להתגבר על עקרון הריבונות הטריטוריאלית של המדינה הזרה, בה מצויים לפי הנטען נכסים השייכים לנתבע, הסתייע בית המשפט לערעורים באנגליה בהבחנה בין סעד זמני אישי (in personam) ובין סעד זמני בזיקה לנכס (in rem), באופן שסעד המרווה יופנה אך ורק כלפי הנתבע אישית, כמי שבית המשפט המקומי קנה סמכות כלפיו. הצו מופנה אפוא כלפי הנתבע, ומורה לו להימנע מעשיית כל דיספוזיציה (עסקה או העברה) בנכסיו המצויים בתחומיה של המדינה הזרה, וזאת עד לתום בירור ההליך. אם הנתבע מפר את הצו, קמה סמכות לבית המשפט לכפות ציות באמצעות הליכי בזיון בית משפט, אותם יזום התובע. המשפט האנגלי אף מסמיך את בתי המשפט של הממלכה לתת צו המחייב את הנתבע לגלות לתובע היכן בדיוק ממוקמים נכסיו מחוץ לתחום השיפוט, כדי לסייע לתובע לבחון האם אמנם צו המרווה מבוצע כנדרש, וכן לנסות ולהיפרע מאותם נכסים היה וזכה בפסק הדין בסיום ההליך.

קונסטרוקציה משפטית זו - מתן סעד אישי חוצה גבולות כלפי נתבע - נקלטה בשיטת המשפט הישראלי בשנות התשעים של המאה הקודמת, על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיא וינוגרד), כשהקולר המשפטי בו נתלה היה סמכותם הכללית של בתי המשפט בישראל הדנים בהליך אזרחי לתת כל סעד שימצאו לנכון (סעיף 75 לחוק בתי המשפט). לימים, במסגרת תיקון מס' 6 לתקנות סדר הדין האזרחי (בשנת 2001), הוספה תקנה 383, בה עוגן במפורש סעד זמני של "הגבלת שימוש בנכס", אותו מוסמך בית המשפט לתת גם על נכסים שמחוץ לתחום מדינת ישראל. לסעד זה יתרונות חשובים, וכמו לכל יצירה אנושית - יש לו גם חסרונות הנוגעים בעיקרם לקשיים שבהוצאתו לפועל ובפוטנציאל להתנגשות בין שיטות משפט שונות. יחד עם זאת, בעולם הנעשה יותר ויותר גלובלי, בו ניוד נכסים בין מדינות הופך קל מיום ליום, ועסקאות חובקות תבל יכולות להיסגר בלחיצת כפתור או באבחת שיחת טלפון/וידאו טרנס-אטלנטית - סעד זמני כדוגמת סעד המרווה נעשה אקטואלי מתמיד.

תארו לעצמכם את המצבים הלא דמיוניים הבאים: סכסוך בין בני זוג ישראליים, שאחד מהם מעביר את תכולת חשבון הבנק המשותף הישראלי לחשבון במדינה אחרת עוד בטרם נותר סיפק בידי בן הזוג האחר לעקלו; שותפים, שאחד מהם העביר מכספי השותפות לחשבונו הפרטי במדינה אחרת כאמור; בעל חוב שהנכס היחיד שלו, ושממנו ניתן להיפרע, הוא מקרקעין המצויים מחוץ לתחום השיפוט.  

הצעת הרפורמה בסדר הדין האזרחי

על רקע זה, מעניין להיווכח כי בהצעת הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי (שפורסמה להערות הציבור ביום 26.11.14), נפקד מקומו של סעד המרווה (הגבלת שימוש בנכס), ולא נמצא בה סעד זמני תחת שם אחר שבאמצעותו ניתן להגשים את תכליותיו כסעד זמני אישי. לכך לא נמצא טעם בדברי ההסבר, ולא הובא נימוק מניח את הדעת להצעה להיפרדות שיטת המשפט הישראלי מסעד זמני חיוני זה. הדבר עשוי לבשר "הסדר שלילי" לקיומו במשפטנו, כשהאפשרות להסיקו מהפסיקה שקדמה לתקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי, באמצעות סעיף 75 לחוק בתי המשפט, נראית מוקשית. אם לא בהיסח הדעת נעשה הדבר, הרי שנדרשת חשיבה מחדש על הצעה זו, שעה שעם השנים הפך סעד המרווה להרבה יותר נוכח בהליכי המשפט, וזאת ביחס ישר לתהליכי הגלובליזציה שעולמנו חווה.

 

*הכותב הוא דוקטור למשפטים ועורך דין בתחום הליטיגציה האזרחית-מסחרית (ייצוג בבתי משפט), משמש כחוקר ומרצה בתחומי סדר הדין האזרחי ודיני חיובים, פרסם ספרים ומאמרים משפטיים ובעל משרד עצמאי לעריכת דין. לאחרונה ראה אור ספרו השלישי, בנושא: "סעדים זמניים: עיקול זמני".

 

(*) הבהרה: המאמר נכון למועד פרסומו, מוצג כחומר לעיון כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.