עתירה לבג"צ

שלום רב, אחי ז”ל הינו מחללי הקישון. הוא הוכר כשאר הלוחמים כנכה שנפטר מנכותו וככזה משפחתו (אשתו וילדיו) זכאים לכל הזכויות הכלכליות של משפחות החללים. הבעיה היא שלמרות ההכרה חללים שנפטרו מנכותם, ובכללם חללי הקישון אינם מונצחים באופן שווה לכלל חללי צה”ל. אינני יודע לומר לגבי כלל החללים שנפטרו מנכותם ומה הרף להגדרה זו, ולכן אינני עוסק בזכות להנצחה של כלל הנכים שהוגדרו ככאלה שנפטרו מנכותם. ברור לי עם זאת, שלוחמים אשר נשלחו לצלול במימי הקישור המזוהמים והוכרו לאחר חקירת ועדת שמגר כחללים, ראויים שחיל הים ינציח אותם ביחד עם כלל חללי החיל, יזמין את משפחותיהם לטקס ההתייחדות עם החללים ושהחללים יונצחו באופן שווה באתר יזכור של משרד הביטחון/ צה”ל. במשך 8-9 השנים האחרונות אני מנהל מאבק מתמשך למען הנצחתם של חללי הקישון. במהלך השנים נפגשתי מספר פעמים עם רמ"ח נפגעים של צה"ל יאיר בן שלום ולאחר מכן יפה מור, שניהם גילו סימפטיה, אבל בפועל לא קידמו את הנושא. יפה מור לאחר ששוחחה איתי בלשכתה הבטיחה להעביר את דבריי לראש אכ”א אולם מאז לא שמעתי דבר. בשנה האחרונה נפגשתי גם עם ראש מספן כוח אדם סא"ל מיכל תשובה ורס"ן לורן שמואל קצינת הנפגעים של חיל הים, גם הן הבטיחו לבדוק ולקדם את הנושא אולם דבר לא השתנה. לכולם הצגתי את האבסורד שבאי הנצחת חללי הקישון ודחיקת משפחותיהם ממשפחת החללים של חיל הים. זאת, למרות עצומה עליה חתמו רבים ממשפחות חללי חיל הים הקוראים לצה"ל, חיל הים ועמותת החיל להפסיק את מחדל אי ההנצחה. מסרתי פרטים של חללים המונצחים על אנדרטאות של חילות שונים שנפטרו לאחר ששוחררו מצה"ל, לא הוכרו כחללי צה"ל ומשפחותיהם אינם מקבלים קצבאות. במשך שנים מבטיחים לי כי המועצה הציבורית להנצחת החייל עומדת לדון בנושא. ביקשתי להיות נוכח בדיון אולם הדיון איננו מתקיים. בכל מקרה, כך נאמר לי, לא אהיה זכאי להשתתף או אפילו להיות נוכח בדיון בשל רגישותו. פניתי ושוחחתי גם עם מר אלי בן שם, יו”ר יד לבנים החבר בשל תפקידו במועצה הציבורית להנצחת החייל. מר בן שם הבטיח לקדם את הזמנתי לדיון, אולם זה, ככל הידוע לי לא התקיים. במשך 9 שנים אני מגיע לטקס ההתייחדות עם חללי חיל הים בגן אלישבע באשדוד להפגת יחיד הקוראת להנצחה שווה. משפחות החללים מחבקות אותי אליהם, ותומכות במאבקי. המוזמנים “המכובדים” מפקדי חיל הים, שרים ואחרים מתעלמים ממני לחלוטין ומחפשים כל דרך לעקוף אותי כדי שלא לעמוד מולי ולהסתכל לי בעיניים. בשנה שעברה אף הוצבו קצין עם מספר חיילים אשר ליוו אותי לכל מקום בניסיון למנוע ממני להציג את השלט היחיד שאני מביא איתי, הקורא כאמור להנצחה שווה. השאלה היא האם יש להגיש עתירה מנהלית או לבג"צ, והאם יש גופים שיכולים לסייע בהגשת עתירה שכזו.