ניכור הורי הוא תסמונת בה ילד מתנכר לאחד מהוריו ללא הצדקה. בדרך כלל הדבר קורה על רקע הליך גירושין.
ניכור אקטיבי ופסיבי
הילד יכול לפתח ניכור הורי, בין אם הצד המנכר אקטיבי בגרימת תחושות אלה, כמו: הסתה מכוונת של הילד, דבר בגנותו של ההורה אחר, ובין אם היה פסיבי. לדוגמא: אדישות יתרה של הילד כלפי ההורה האחר.
נכון להיום, בתי המשפט למשפחה מתקדמים לעבר המודרניזציה, לפיה אבות דורשים מעורבות בחיי ילדיהם, ואמהות מבקשות את החופש שלהן או מעוניינות לפתח קריירה.
ולכן, יותר מבעבר, ניתן לראות פסקי דין המורים על זמני שהות שווים לאב ולאם ולא כבעבר, כאשר באופן כמעט אוטומטי, הילדים נשארו במשמורת האם וקיימו עם אביהם הסדרי ראייה מצומצמים.
על פניו, יש באמור להפחית את תופעת הניכור ההורי, אך לא כך הדבר, שכן לא תמיד רצון שני הצדדים זהה, ולפעמים יצר הנקמנות גובר, או שמדובר בצד שמנסה להשיג סעדים שלא מגיעים לו כדין.
יש לפנות לערכאות משפטיות, אשר תפקידן לבחון את טובת הקטין, ולעשות זאת ע"י בקשות וצווים מתאימים, כמו: הדרכה הורית, טיפול פסיכולוגי, אכיפת קיום זמני שהות ע"י הטלת סנקציות כספיות ועוד
איך מתגברים על ניכור הורי?
ישנן מספר דרכים להתגבר על ניכור הורי.
יש לפנות לערכאות משפטיות, אשר תפקידן לבחון את טובת הקטין, ולעשות זאת ע"י בקשות וצווים מתאימים, כמו: הדרכה הורית, טיפול פסיכולוגי, אכיפת קיום זמני שהות ע"י הטלת סנקציות כספיות ואף להרחיק לכת ולהורות כי המשמרות תהיה להורה המנוכר.
יש לראות בהורה המנכר כמי שמבצע פגיעה חמורה בקטין.
חשוב להיוועץ בעו"ד שעוסק בדיני משפחה, מייד כאשר חווים ניכור.
