משה נחמיאס הכיר את אשתו, ניקולט (השמות בדויים, לשמירה על פרטיות בני הזוג) בשנת 2013. על אף שמשה פעל משך שנים מול משרד הפנים, רק בשנת 2018, לאחר פניית עורך דין לערכאה משפטית מוסמכת, ניקולט קיבלה אישור להגיע לישראל. זוהי דוגמה מאירת עיניים להתנהלות הבירוקרטית המתישה של משרד הפנים מול האזרח הפשוט המנסה לציית להוראות ההגירה לישראל.
השפעת הוראות ההגירה לישראל על מהלך הזוגיות של משה וניקולט (בהיות משה אזרח שומר חוק...)
מאחר שלאזרחי ישראל היהודים אין אפשרות להינשא בתחומי ישראל למי שאינה יהודייה, משה וניקולט התחתנו בטקס נישואים אזרחי ברומניה מולדתה, בשנת 2014.
הוראות משרד הפנים דורשות במקרים כאלה, כי בני זוג לאזרחי ישראל יישארו בחו"ל, עד שמשרד הפנים יסכים לאשר את כניסתם לארץ, להתחלת ההליך המדורג לקבלת מעמד שבסופו אזרחות. לפי כללי הנוהל הרלוונטי, ההחלטה בנושא ההזמנה אמורה להתקבל תוך 45 יום מהפנייה. באופן מעשי, ההליך בדרך כלל נמשך מספר חודשים, תלוי בעומס בלשכת האוכלוסין וההגירה אליה פנה המבקש (כל מבקש חייב להגיש את הבקשה בלשכה הקרובה למקום מגוריו, ללא אפשרות לפנות למקום אחר).
ישנם אזרחים ישראליים החוזרים ארצה עם בן הזוג, מבלי להודיע לרשויות כי נישאו בחו"ל, ומתחילים בהליך מדורג לקבלת מעמד, בעזרת עורך דין. לעומת זאת, משה הוא אדם שומר חוק, שלא רצה להסתבך עם רשויות ההגירה. לכן, ניקולט נשארה ברומניה. משה, בעלה, חזר לבדו לישראל, כדי להגיש בקשה להתחיל בהליך ההזמנה לארץ.
מקרה שקרה: מאחר שלאזרחי ישראל היהודים אין אפשרות להינשא בתחומי ישראל למי שאינה יהודייה, משה וניקולט התחתנו בטקס נישואים אזרחי ברומניה מולדתה, בשנת 2014. בני הזוג המתינו זמן רב עד שפקידי משרד הפנים יאפשרו את כניסת האשה לישראל
המתנה ארוכה ומתישה לאישור כניסת ניקולט לישראל
משה חיכה לתוצאות, משך קרוב לשנה, ללא כל התקדמות או עדכון, וללא כל דרך לדעת כי אם ימשיך לחכות או לפנות למשרד הפנים, סוף סוף יסכימו הפקידים להואיל לאפשר את כניסת אשתו לישראל. בלית ברירה, לאחר המתנה ממושכת ללא תשובה, החליט משה כי אם ניקולט אינה באה אליו, הוא יכול לנסוע אליה. בשנת 2015 הוא עבר לחיות ברומניה, מדינה שלמרבה המזל אינה דורשת מבני הזוג הזרים של אזרחיה לחכות חודשים או שנים, לפני שיוכלו להיכנס לשטחה.
ברומניה, ניקולט ומשפחתה קיבלו את משה בזרועות פתוחות. השניים הקימו עסק בו עבדו יחד, קנו בית משותף ליד המשפחה שלה, והביאו את המשפחה והחברים של משה לביקורים. כך, אם לנציגי משרד הפנים היו ספקות לגבי העובדה שהקשר בין השניים הוא קשר שיש בו כנות ואותנטיות, ואינו מבוסס אך ורק על רצון לקבלת אזרחות ישראלית, היה הדבר אמור להרגיע את החששות.
עם זאת, משה מעולם לא הצליח לברר מה בדיוק השתבש בבירוקרטיה הפנימית של משרד הפנים, בין אם מדובר בחשד בנוגע לכנות הקשר ובין אם מדובר בכל בעיה אחרת.
בשנת 2017, כשהליך ההזמנה נמשך כבר מספר שנים ללא כל תוצאות או תקשורת מצד משרד הפנים, משה פנה למשרד הח"מ, העוסק בהגירה לישראל, כדי לקדם את הנושא
חזרה לישראל - והמשך המתנה לתשובת משרד הפנים
בשנת 2016, נסגר העסק שהשניים פתחו ברומניה. משה חזר לעבודתו בישראל וניקולט נסעה ללמוד באנגליה, מחכה להזמנת בעלה, כדי להתאחד אתו מחדש בישראל. בשנת 2017, כשהליך ההזמנה נמשך כבר מספר שנים ללא כל תוצאות או תקשורת מצד משרד הפנים, משה פנה למשרד הח"מ, העוסק בהגירה לישראל, כדי לקדם את הנושא.
הובאו עדויות משכנעות מבני הזוג, החברים והמשפחה, כי הקשר בין ניקולט לבין משה הוא קשר אוהב, כן ואמיתי. בנוסף, הובאו תקדימים ופסקי דין התומכים בזכות לחיי משפחה ובחשיבות פעולה סדורה, מהירה ושקופה מצד שלטונות ההגירה בישראל בנושאים אלה
הגשת בקשה למתן תשובה לבית הדין לעררים, על פי חוק הכניסה לישראל
משרד הח"מ אסף מכלול ראיות לתמיכה בערר לבית הדין. כך, הובאו עדויות משכנעות מבני הזוג, החברים והמשפחה, כי הקשר בין ניקולט לבין משה הוא קשר אוהב, כן ואמיתי. בנוסף, הובאו תקדימים ופסקי דין התומכים בזכות לחיי משפחה ובחשיבות פעולה סדורה, מהירה ושקופה מצד שלטונות ההגירה בישראל בנושאים אלה. כאשר בני הזוג חיים בנפרד, הם משלמים מחיר רגשי ופיננסי על חוסר משק הבית המשותף, ומבזבזים לחינם זמן שיכול היה לשמש להקמת וביסוס החיים בישראל.
זמן קצר לאחר הגשת הבקשה לבית הדין, הואיל משרד הפנים לתת לניקולט אישור כניסה לישראל ואשרת עבודה ב-1 שתאפשר את כניסתה לארץ, לתחילת ההליך המדורג של קבלת מעמד כבת זוג לאזרח ישראלי
לאחר פניית עורך דין, משרד הפנים הסכים לתת אשרה
זמן קצר לאחר הגשת הבקשה לבית הדין, הואיל משרד הפנים לתת לניקולט אישור כניסה לישראל ואשרת עבודה ב-1 שתאפשר את כניסתה לארץ, לתחילת ההליך המדורג של קבלת מעמד כבת זוג לאזרח ישראלי.
בהתחשב באיטיות המשוועת, חוסר התקשורת וחוסר התפקוד של משרד הפנים לאורך שנים, הוגשה בקשה להחזר הוצאות משפטיות. הטענה היתה כי אין ספק שרק לאחר שהלקוחות שילמו לעורך דין כדי שיסייע להם לטפל במקרה, הואילו שירותי ההגירה לעשות את עבודתם נאמנה.
פסיקת בית הדין לעררים בנושא זה בהחלט מאכזבת ומלמדת לגבי ההשלמה של מערכת המשפט בישראל עם חוסר התפקוד של משרד הפנים. דיין בית הדין פסק, כי ההסכמה של משרד הפנים לאשר את כניסתה של ניקולט לישראל התקבלה תוך זמן קצר לאחר הפנייה לערכאות משפטיות. לכן, סבירה טענת משרד הפנים כי הדברים אינם קשורים זה לזה.
לסיכום: ידוע כי משרד הפנים אינו יכול לקבל החלטות משמעותיות תוך זמן כה קצר. אילו זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק (גם המילה "מצחיק" אינה לגמרי הולמת - "אירוני" זו כנראה המילה הנכונה).
* משרד עוה"ד כהן, דקר, פקס, ברוש, מתמחה בדיני הגירה, אזרחויות זרות, ויזות ורילוקיישן.
