בית הדין האזורי לעבודה בת"א דן בשאלה האם התובעת זכאית להלוואה עומדת בהתאם להסכם גמלת ניידות שנערך בין מדינת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי, משנת 1977, או לא (להלן: "הסכם הניידות").
רוצים לשאול שאלה? היכנסו עכשיו לפורום ביטוח לאומי
שאלה זו נוגעת למעשה לפרשנותם ולאופן יישומם של אותם סעיפים שבהסכם הניידות, המזכים מוגבל בניידות כמשמעותו בהסכם, בהטבה של הלוואה עומדת לצורך רכישת רכב, וליתר דיוק – להגדרה של "קרוב משפחה", כמשמעותו בסע' 2 להסכם הניידות, כמי שיכול לשמש "כמורשה נהיגה" עבור מוגבל בניידות שאין בידו רשיון נהיגה.
התובעת ילידת 1978 סובלת מעיוורון ושיתוק מלידה עקב מחסור בחמצן ומשכך נבצר ממנה לקבל רשיון נהיגה. התובעת הוכרה על-פי התנאים שבהסכם הניידות כמוגבלת בניידות ובהתאם לכך ביקשה לממש את זכאותה לקבלת הלוואה עומדת לרכישת רכב מכוח הסכם זה באופן שיאפשר לה להתנייד, תוך הסתייעות "במורשה נהיגה", כך שתוכל לבקר, בהתאם לצרכיה, במוסדות רפואיים ובמוסדות להשכלה וכן להשתתף באירועים חברתיים.
האם גיס יכול להיחשב כ"מורשה נהיגה"?
בהתאם לכך התובעת הגישה תביעה לפי הסכם הניידות לקבלת הלוואה עומדת לשם רכישת רכב שישמש אותה לצרכיה כאמור, תוך הסתייעות בגיסה "כמורשה נהיגה" ברכב.
תביעתה של התובעת נדחתה מהטעם האחד והיחיד לפיו אין לה "מורשה נהיגה" העונה על הקריטריונים הנדרשים בסע' 2 להסכם הניידות, מכיון שגיס לא נכלל בהגדרה של "קרוב משפחה" על-פי סע' 2 להסכם הניידות היכול להחשב "כמורשה נהיגה".
המחלוקת שבין הצדדים נגעה אפוא לשאלה: האם יש לראות בגיס "קרוב משפחה" וכפועל יוצא מכך "כמורשה נהיגה" של התובעת כהגדרתם בהסכם הניידות?
במקרה זה טען המל"ל, כי מורשה נהיגה יכול להחשב רק בן משפחה שמצויין באופן מפורש בהסכם ומשכך דחה את תביעת המבוטחת שביקשה להסתייע בגיס בעל רישיון נהיגה בהעדר בן משפחה אחר כשיר.
השופטת נטע רות קבעה, כי אין חולק כי במקרה זה, גיסה של התובעת עונה לסיפא של הגדרת "קרוב משפחה" – שכן, יש בידו רשיון נהיגה בר תוקף, והוא מתגורר בבנין המרוחק פחות מ-500 מ' מביתה של התובעת.
הקושי נעוץ בכך שהוא לא כלול ברשימת קרובי המשפחה המופיעה ברישא להגדרת "קרוב משפחה", וזהו הטעם היחיד לדחייתה של תביעת התובעת.
תכלית ההסכם ועקרונות השוויון
לדברי השופטת, הפרשנות המצמצמת בה מצדד המל"ל, הרואה ברשימת בני המשפחה המפורטים בסעיף 2 להסכם רשימה סגורה וממצה - איננה הפרשנות היחידה המתחייבת על-פי כללי הפרשנות, לאור תכלית ההסכם ועקרונות השוויון.
"לעניות דעתנו אף אין היא הפרשנות הסבירה העולה בקנה אחד עם תכלית ההסכם ועם החתירה להשגתו של שוויון מהותי", כתבה השופטת בפסק הדין.
השופטת הוסיפה, כי: " בנסיבות אלה, ככל שתדחה תביעתה של התובעת מהטעם היחיד שהגיס איננו נכלל ברשימת קרוב המשפחה שבסעיף 2 להסכם הניידות, יווצר מצב שבו דווקא מי שנמצאת בקבוצת "המוגבלים יותר" מבין "המוגבלים יותר" (בניידות) לא תוכל לממש את זכותה מטעמים הנעוצים במגבלותיה דווקא ובחזקות עובדתיות גורפות הנוגעות לשיקולי אכיפה ויישום. זאת, חרף העובדה שניתנן להבטיח אכיפה יעילה באמצעים פוגעניים פחות העולים בקנה אחד עם תכלית ההסכם ועם עיקרון השוויון המהותי" .
לאור האמור, נפסק כי יש לראות בגיסה של התובעת בגדר "קרוב משפחה" כמשמעו בהסכם הניידות ומשכך יש לקבל את תביעתה של התובעת להלוואה עומדת על פי הסכם זה.
המ"ל חוייב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 שקלים.
(ב"ל 28462-10-11 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי)
