zap group mishpati logo

האם ביה"ח אחראי לנזקי מטופל שמסרב לשתף פעולה?

ביהמ"ש השיב בשלילה, ואף קבע כי במקרה הנדון הרופאה טפלה בחולה בצורה מסורה וניסתה לשכנע אותו להישאר באשפוז

16.06.13
תאריך עדכון: 30.03.24
3 דק'
האם ביה"ח אחראי לנזקי מטופל שמסרב לשתף פעולה?

פסק דינה האמיץ של כב' השופטת יעל הניג מבית משפט השלום בתל אביב, אשר ניתן לאחרונה, דחה תביעה שהוגשה ע"י עיזבון בשל טענה לרשלנות רפואית בגין פטירתו של המנוח בבית החולים איכילוב.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום רשלנות רפואית בקופות ובתי חולים

העדפת גרסת הרופאה

 פסק הדין עוסק, ללא ספק, במקרה קיצון, וספק אם ניתן להקיש ממנו על התנהלות שבשגרה. יוער כבר כעת, כי רוב פסק הדין התבסס על העדפה ברורה של גרסת הרופאה המטפלת ודחיית גרסת אשתו של המנוח. יחד עם זאת, ניתן וצריך להקיש ממנו כיצד שופטים בתי המשפט תיקי רשלנות רפואית כאשר מדובר בחולים שאינם משתפים פעולה עם הרופאים המטפלים בהם.

כאמור,  בית המשפט לא הסתפק בקביעת הגרסה העובדתית הנכונה, וטרח לנתח את ההתנהגויות "המתנגדות" של המנוח, ואת המשמעות המשפטית שלהן, כדלקמן:
ראשית, המנוח התנגד לשהייה בחדר עם מטופלים שמחוברים למכשור רפואי שכן הדבר העלה אצלו את מפלס החרדה; שנית המנוח "איים" על הרופאה כי יעזוב את בית החולים אם לא יועבר לחדר ללא חולים מנוטרים; שלישית, גם בחדר אליו הועבר (לבקשתו) הוא התנתק מעת לעת ממכשיר המוניטור; ורביעית, גם בנסיבות מצבו הוא ביקש לצאת לטייל ולהתאוורר. אם לא די בכך, נוסיף לכך את העובדה כי גם באשפוזיו הקודמים תועדו התנהגויות של סירוב כמתואר גם באשפוזו זה.

התנהגות מסורה של הרופאה

בנסיבות אלה, הפנה בית המשפט את הזרקור אל התנהגותה המסורה של הרופאה המטפלת והעלה אותה על נס, שכן במקום לוותר למנוח (כלומר לתת לו לעזוב את בית החולים) ולחסוך בזמנה, הרופאה שוחחה עימו, ניסתה לשכנע אותו להישאר באשפוז, יצרה עימו הסכם לפיו יעבור חדר אך יישאר עם ניטור, ואף ניסתה לטפל בחרדותיו עם טיפול תרופתי בתרופת ארגעה.
למרות כל אלה, מקריאת פסק הדין עולה כי המנוח עשה, פחות או יותר, כרצונו.

טיפול הנוגד את רצון החולה

ולכן, בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, בית המשפט שלל את הטענה כאילו הרופא המטפל יכול ו/או צריך לכפות על חולה צלול ומבין, טיפול הנוגד את רצונו, ושלל זאת מכל וכל. בית המשפט גם קבע, כי הדרך לכפיית טיפול היא רק בחולה שמצבו הגופני או הנפשי אינו מאפשר קבלת הסכמה לטיפול או בחולה שנשקפת לו סכנה חמורה וועדת האתיקה אישרה זאת, ושני המקרים לא התקיימו במנוח זה.

בית המשפט גם שלל מכל וכול את טענת התביעה, כי בנסיבות אלה היה צריך להביא פסיכיאטר שייתן זריקת טשטוש, ובכך "יעקוף" את האוטונומיה של המנוח וישלול ממנו, בצורה תרופתית, את הרצון להתנגד.
בנסיבות אלה של חולה צלול ומבין, של רופאה מסורה שהשקיעה זמן רב ולא חסכה ניסיונות שכנוע, וכאשר חובתו של בית המשפט היא גם לשקלל את העובדה כי יש לאותה רופאה עוד חולים אחרים במחלקה, שגם להם "מגיעה" התייחסות, ציין בית המשפט את התנהגותה לשבח ודחה את התביעה.

יצוין, כי בית המשפט לא התעצל ונכנס גם לעובי הקורה הרפואית ואף לחישוב הנזק על אף שכאמור דחה את התביעה.

חולה שלא משתף פעולה לא יוכל להעביר את האחריות

ההיגיון המשפטי שיש ללמוד הוא כי ברפואה הציבורית, חולה צלול לא יוכל, בדיעבד, להשית את נזקיו על הצוות, כל עוד הוא עצמו לא משתף פעולה ומסרב להצעות טיפוליות, וכל עוד רופאיו נהגו בסבירות וניסו לשכנעו ולהעמידו על טעותו.

(ת"א ת.א. 42012/05 פלוני ואח' נגד משרד הבריאות)
ב"כ התובעים: ע"י עו"ד זינגל ועו"ד אזולאי
ב"כ המדינה: עו"ד בוקשטיין

האם מאמר זה עזר לך?

רוצים להתייעץ עם עורך דין?

עורכי דין בתחום

מאמרים נוספים