• תגיות:

טורים ארוכים של אוהלים אשר נושקים וצמודים האחד לשני, ילדים קטנים שרצים ומשחקים בין המון של אנשים- צופה מהצד היה טועה לחשוב, כי מדובר בפסטיבל קיץ בארץ מערבית נטולת דאגות.
מסתבר, שכך אנו הישראלים בוחרים להביע את מחאת העובד, וכך אנו בוחרים לדרוש את זכותנו לתנאי עבודה ראויים, לעלות מחייה סבירה ולמחירי דיור הגיוניים.

הבחנה בין זכות השביתה לזכות המחאה
בבואנו לדון באירועים החברתיים אשר פוקדים אותנו בחודשים האחרונים, חשוב שנעשה הבחנה בין שני מושגים שונים:  זכות השביתה וזכות המחאה.

שביתה - צעד חד צדדי של הפסקת עבודה
שביתה היא צעד חד צדדי של הפסקת עבודה שנוקטים עובדים נגד מעסיקיהם במסגרת סכסוך כלכלי. שביתות בדרך כלל מאורגנות על ידי איגוד מקצועי או על ידי התארגנות עובדים אחרת. בפן החוקי, סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים קובע, ששביתה אינה מהווה הפרה של חוזה העבודה האישי בין העובד למעביד, כאשר סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין מעניק הגנה מיוחדת לשובתים, בקובעו כי "שביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה".

החוק הישראלי מחייב הודעה מראש על סכסוך עבודה וכן הודעה מראש על שביתה, כאשר גם לאחר ההכרזה, אין לפתוח בשביתה במשך תקופה של 14 יום, וזאת בכדי לאפשר משא ומתן וגישור לפני החרפת הסכסוך ופגיעה בצדדים שלישיים. הכרזה כחוק על סכסוך עבודה, היא תנאי לתוקף ההגנות שקובע החוק לעובדים השובתים.

זכות המחאה - זכות נגזרת
זכות המחאה - חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא חוק יסוד שנועד להגן על זכויות האדם העיקריות במדינת ישראל. חוק זה קובע, כי כבוד האדם וחירותו הם ערכי היסוד מהן נגזרות זכויות האדם המוגנות בחוקי היסוד. ישנן מספר זכויות אדם מהותיות כגון: הזכות לשוויון, חופש הביטוי, חופש הדת, ולענייננו חופש המחאה, אשר נעדרות מחוק כבוד האדם וחירותו. על אף שהזכות למחאה אינה מוגנת בחוק יסוד, היא מוקנית מכוח עקרונות כלליים שהתקיימו עוד לפני חקיקת חוקי היסוד. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, ראה בזכויות אשר לא נכללו בחוקי היסוד כנגזרות מהזכות לכבוד.

מחאת הרופאים
מחאת הרופאים היא דוגמא מייצגת למאבקם של כלל העובדים בישראל. ממחאה זו, ניתן ללמוד רבות בדבר זכויות עובדים, תנאי עבודה והזכות לשביתה ומחאה.

על אף שרופאי ישראל מאוגדים במסגרת ההסתדרות הרפואית בישראל  (הר"י), אנו רואים כי גם להם כמגזר מאוגד, קשה מאוד לחולל שינוי ולשפר את תנאי העסקתם. בהקשר זה חשוב לציין, כי עד שנות ה-80 המוקדמות, כ-85% מהעובדים בישראל היו חברים באיגוד מקצועי כלשהו (ההסתדרות הכללית, הסתדרות המורים, הסתדרות עובדים לאומית וכו'). כיום, מדובר על כ-18% מכלל העובדים השכירים בישראל המאוגדים באיגוד מקצועי כלשהו. יש שיטענו כי עובדה זו יכולה להצביע על הסיבה לכך ששכר העובדים במשק נשחק לאורך שלושת העשורים האחרונים, וזאת בזמן שיוקר המחיה רק עולה משנה לשנה.

מאחר שבמשך חודשים ארוכים ההסתדרות הרפואית לא הגיעה להסכמה עם משרד האוצר, ולא הצליחה להביא לשינוי המצופה מבחינת הרופאים, כלומר: שיפור משמעותי בשכר הרופאים והוספתם של תקנים, שונתה גישתם של הרופאים והם פנו אל דרך השביתה.

שביתה חלקית ועיצומים
שלא כמו במגזרים אחרים במשק, שביתה מלאה בה הרופאים אינם באים לעבודה ואינם מטפלים בחולים, אינה אפשרית.
על כן,  הרופאים נקטו ועדיין נוקטים דרך של שביתה חלקית ועיצומים, שביתה בה מגיעים הרופאים למקום עבודתם, אך מבצעים רק פעולות שלא ניתנות לדחיה למועד מאוחר יותר. לדוגמא: מבצעים רק ניתוחים אנקולוגים או פעולות מצילות חיים. דרך נוספת שבה נוקטים הרופאים, היא בהשבתה לסירוגין של בתי חולים שונים ברחבי הארץ. מטרת שביתת הרופאים היא הכבדה על ציבור החולים שבסופו של דבר תוביל ללחץ ציבורי על הממשלה ועל משרד האוצר.

כמו שאר ציבור העובדים בישראל, הרופאים בחרו בדרך של מחאה מגוונת ואף צבעונית. הרופאים צעדו ברחבי ישראל, הפגינו במרכזי הערים, נשאו שלטים אשר קראו לשינוי ושיפור תנאי העסקתם, ואף שבתו רעב.

מחאה ושביתה - דרכים דמוקרטיות ראויות
לסיכום, בבחינה צלולה וריאלית של המציאות בשוק התעסוקה המודרני, ניתן לומר כי לכל עובד ולכל מעסיק ברור, כי לא ניתן יהיה לדרוש פתרון קסם אחד לכל תחלואי המשק. באותה מידה, ברור כי דרך המחאה והשביתה, היא הדרך הדמוקרטית הראויה ביותר בה ניתן לחולל את השינוי לו מצפים עובדי המשק הישראלי.   

• הכותב הוא בעל משרד עורכי דין העוסק בדיני עבודה ומנהל פורום דיני עבודה בפורטל משפטי