אושר סופית: מהפכה בענישה הפלילית בישראל - הבניית שיקול דעת בימ"ש בגזירת עונשים

מליאת הכנסת אישרה בקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2011.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום פלילי

העיקרון המנחה בענישה: עיקרון הגמול
הצעת החוק קובעת כי העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה או הגמול, לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת העבירה שביצע הנאשם ומידת אשמו, בצד אחד של המשוואה, ובין סוג ומידת העונש שמוטל עליו, בצד השני.
נוכח הקביעה, כי עיקרון ההלימה הוא העיקרון המנחה, נקבע כי בית המשפט יקבע בכל תיק "מתחם עונש הולם" למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון ההלימה.
מתחם זה יתבסס על נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ונסיבות אשר מצביעות על אשמו של הנאשם, אשר מנויות ברשימה פתוחה בהצעת החוק, וכן בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה. כך למשל, אם מדובר במעשה המצדיק מאסר, מתחם העונש ההולם יהיה טווח סביר של שנות מאסר - בהתחשב במעשה. כאן עדיין לא מביא בית המשפט בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם.

לשאלות בנושא, היכנסו לפורום מעצרים וזכויות חשודים ונחקרים

חריגה ממתחם העונש
לאחר שהשופט קובע את המתחם ההולם, מוצע כי השופט יהיה רשאי לחרוג מהמתחם שקבע, אם מצא כי יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, או כי השתקם. 
בכך בא לידי ביטוי החשיבות של שיקום אמיתי, ואולם עדיין נקבע כי במקרים חמורים במיוחד, שיקול זה ייסוג, בדרך כלל, מפני שיקול ההלימה.

כמו כן, נקבע כי אם בית המשפט מצא כי יש צורך בהחמרת העונש כדי להגן על שלום הציבור, הוא יוכל לחרוג ממתחם ההולם ולהחמיר בעונשו, ובלבד שלא יהיה בעונש החמרה ניכרת מעבר למתחם ההולם שקבע השופט. החמרה בשל שיקול זה תתאפשר רק אם יש לנאשם עבר פלילי משמעותי או אם הוצגה חוות דעת מקצועית.

אם השופט אינו מבקש לחרוג מהמתחם בשל שיקולי השיקום או הגנה על שלום הציבור, נקבע כי השופט יגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחם ההולם שקבע. כדי לקבוע את גזר הדין הסופי בתוך גבולות המתחם ההולם, רשאי השופט להתחשב בשיקולי הרתעה, הן הרתעה אישית והן הרתעה כללית, וכן בנסיבות אישיות של הנאשם, שגם הן קבועות ברשימה פתוחה בהצעת החוק.

אחד הנושאים שבהם עסקה ועדת חוקה, חוק ומשפט היה נטל הראיה ושלב הראיה של נסיבות שהן חלק מ"סיפור" העבירה. יש אי אחידות בפסיקה בעניין זה, והוועדה סברה שצריך לקבוע הוראות ברורות בחוק בעניין. הנסיבות שבהן בית המשפט יתחשב בקביעת המתחם ההולם יובאו בפני בית המשפט בשלב בירור האשמה, לפני הכרעת הדין, אולם הנאשם רשאי להביא ראיות מטעמו לעניין הנסיבות גם לאחר הכרעת הדין, אם הן אינן סותרות את גרסתו לפני הרשעתו. בנוסף, ייקבע מהו רף ההוכחה להוכחת נסיבות לחומרה ולקולא – התביעה תוכיח נסיבה שיש בה כדי להחמיר המתחם ההולם מעבר לכל ספק סביר, ושהנאשם יוכיח נסיבה שיש בה להקל את המתחם ההולם ברמת ההוכחה של מאזן הסתברויות.

חובת הנמקה
החוק שהתקבל קובע גם חובת הנמקה, כך שבית המשפט יפרט וינמק את קביעת המתחם ההולם, חריגה מהמתחם, ככל שהייתה, ואת גזירת העונש הסופי בתוך המתחם. כך הנאשם, הציבור, וערכאת הערעור יוכלו להבין על מה מבוסס גזר הדין.

החוק הקיים קובע הוראות פרטניות נוספות בעניין עונש קנס, מקרים של ריבוי אישומים ועבירות בדיון אחד ובעניין ענישת קטינים. בעניין זה, נקבע  כי ימשיך לחול חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, אולם בית המשפט יהיה רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולי הענישה כפי שפורטו בחוק זה.
לפי בקשת הוועדה, נדחתה תחילתו של החוק בשישה חודשים, כדי לאפשר זמן התארגנות לגורמים שעוסקים במלאכה.

14 ח"כים תמכו בהצעה בקריאה השנייה, שעברה ללא מתנגדים.
13 ח"כים תמכו בהצעה בקריאה השלישית, שעברה ללא מתנגדים.

לידיעה קודמת בנושא, לחצו כאן