הרשעה ראשונה בפרשת גניבת מרשם האוכלוסין

ע"פ הנטען בכתב-האישום, ויטמן נטל העתק של מרשם האוכלוסין של כלל אזרחי מדינת ישראל, כולל קטינים ונפטרים, ומכר אותו תמורת סכום שנע בין כמה מאות ש"ח ל-2,000 ₪.
מידיו של ויטמן התגלגל העתק מרשם האוכלוסין בין מספר ידיים, ובשלב מסוים נערך כתוכנת ה"אגרון" והועלה לאינטרנט כך שהפך נגיש לכל משתמשי הרשת בחינם.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום פלילי

הודה והורשע
ע"פ הסדר הטיעון, הודה ויטמן בפני בית-המשפט (השופטת הדסה נאור) במיוחס לו, הורשע והצדדים יטענו לעונש מוסכם של 5 חודשי מאסר עם אפשרות ריצוי בעבודות-שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי של 50,000 ₪. כמו כן, יחולטו כל המחשבים שנתפסו מויטמן וייאסר עליו, באמצעות צו שיפוטי תקדימי, כל שימוש במידע שהשיג באופן בלתי חוקי.

התביעה ציינה בפני ביהמ"ש, כי עמדתה לגבי נאשמים מרכזיים יותר בפרשה, ככל שיורשעו, תהיה למאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח.

תיק מרשם האוכלוסין נחקר על-ידי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו"ט) במשרד המשפטים, ומהווה את תיק החקירה הפלילי הראשון של רמו"ט. זהו התיק הראשון שבו נחקרות עבירות פליליות ביחס למאגרי מידע בסדר גודל כזה. לגניבת מרשם האוכלוסין השלכות כלכליות נרחבות, השלכות ביטחוניות וכמובן גם השלכות כבדות משקל בתחום ההגנה על מידע אישי בישראל.

גניבת מרשם האוכלוסין - השלבים בפרשה

יצויין, כי הפרקליטות מייחסת לנאשמים את גניבת מרשם האוכלוסין והפצתו באינטרנט על פי השלבים הבאים:

1) שלום ביליק, איש מחשבים שעבד במשרד הרווחה במסגרת שירותי מיקור חוץ, תפעל את מאגר מרשם האוכלוסין כפי שנמסר על פי דין ממשרד הפנים למשרד הרווחה (משרד העבודה והרווחה הוגדר כ"לקוח חיצוני" מוכר, כמו עשרות משרדי ממשלה ויחידות סמך, של מרשם האוכלוסין). בשלב מסוים, ביליק החל להעתיק לרשותו את מאגר מרשם האוכלוסין, כמו גם את העדכונים התקופתיים למרשם כפי שקיבל במסגרת תפקידו. במהלך השנים 2005-2006 ביליק יצר בביתו העתק של המאגר אותו תפעל במשרד הרווחה. בשלב מסוים הופסקה העסקתו של ביליק במשרד הרווחה, והוא סיפק עבודות פרטיות בתחום המחשוב.

2) בשלב מסוים, במסגרת הענקת שירותי מחשוב לעמותה חרדית בירושלים, התקין ביליק את מאגר מרשם האוכלוסין כפי שנטל לרשותו במחשבי העמותה. ביליק הציג לאברהם אדם, איש העמותה, את מאגר המרשם, והלה השתמש בו.

3) אברהם אדם העביר העתק של מאגר המרשם ליוסף ויטמן, מתנדב בעמותה.

4) יוסף ויטמן מכר העתק מן המאגר לחיים אהרון, איש מחשבים עצמאי.

5) חיים אהרון, שקיבל לידיו ממקורות שונים עוד מאגרי מידע רבים, מיזג לתוך העתק מרשם האוכלוסין גם את העתק פנקס הבוחרים לכנסת ה-17 מפברואר 2006, וכן מיזג נתונים מעוד כ-11 מאגרי מידע נוספים שהחזיק ברשותו. בכך העשיר את מאגר מרשם האוכלוסין בנתונים נוספים.

6) את המאגר המשופר מכר חיים אהרון למספר אנשים וכן מסר אותו למכרו, משה מושקוביץ, תוכניתן מחשבים. מושקוביץ שכלל את המאגר שקיבל מאהרון בכך שהרכיב עליו תוכנת חיפוש משוכללת, וקרא למוצר שערך – "אגרון". מושקוביץ מכר את ה"אגרון" למכרים שונים שלו.

7) בשלב מסוים הגיעה תוכנת ה"אגרון" לידי מאיר ליוור, צעיר בעל ידע בתחום המחשבים, והלה העלה אותה לאינטרנט במספר אתרים שונים בחו"ל, תחת השם "ארי" (aRi).

בנוסף, מייחסת הפרקליטות לשלום ביליק את גניבת מאגרי הנתונים הקשורים לאימוץ במדינת-ישראל. שלום ביליק, שעבד כאמור במשרד הרווחה, עסק גם בתחזוק מערכות המידע של משרד הרווחה הקשורות לאימוץ. מערכות מידע אלה הוחזקו, בשל רגישותן הטבעית, בהפרדה בין המחוזות השונים של משרד הרווחה, ובסיסי הנתונים לא היו מחוברים זה לזה באמצעי תקשורת בין מחשבים. עם זאת, ביליק, מתוקף עבודתו, נחשף לכל בסיסי הנתונים, כיוון שהיה מופקד על תחזוקם.

במהלך עבודתו על מאגרי הנתונים בנושאי האימוץ נהג ביליק להעתיק לרשותו ולקחת לביתו את המידע אליו נחשף. כך יצר ביליק בביתו העתק של מאגרי המידע הקשורים לאימוץ. בין קבצי האימוץ שגנב ביליק: כלל הפרטים האישיים של ילדים ובגירים המועמדים לאימוץ; פרטים אישיים על אימהות המעוניינות למסור את ילדיהן לאימוץ, כולל פרטי הילד המועמד לאימוץ; כלל הפרטים האישיים על הורים מבקשי אימוץ ועוד.