האם בן/בת יכולים לטעון לשיתוף בין הוריהם?

כידוע, הכירה שיטת המשפט הישראלית באפשרות קיומו של שיתוף בין בני זוג, גם אם לא נרשמו נכסיהם על שם שניהם במשותף. בעניין זה פותחה בפסיקת בית המשפט העליון "חזקת השיתוף" החלה על בני זוג שנישאו לפני שנת 1974. חזקה זו קובעת, כי באופן עקרוני ובהעדר ראיה לסתור הרי שחזקה על בני זוג החיים בשלום כי נכסיהם, שנצברו במהלך הנישואין, הנם פרי מאמץ משותף ועל כן הינם משותפים. את החזקה יש להפעיל באמצעות עתירה לבית המשפט להצהיר על שיתוף בנכסים.

החזקה באה לעשות צדק עם בן הזוג א' אשר השקיע את מאמציו במהלך שנות הנישואין, במשותף עם בן זוגו ב', אולם הנכסים שנצברו במהלך הנישואין נרשמו כולם על שמו של ב' בלבד. יישום החזקה לעת פירוד בין הצדדים מאפשר חלוקה הוגנת ומאוזנת של הרכוש המשפחתי.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום משפחה

השאלה המתעוררת היא מה קורה כאשר בן הזוג א' הולך לעולמו תוך כדי הנישואין, מבלי שתבע ליישם את חזקת השיתוף כך שהנכסים שנצברו במהלך הנישואין יירשמו גם על שמו. האם עלינו לאפשר לצד ג' (בד"כ צאצא ו/או יורש של בן הזוג א') להעלות במקומו טענה לתחולת חזקת השיתוף, או שמא עלינו להניח כי אם בן הזוג א' לא העלה טענה שכזו בימי חייו, הרי שהוא ויתר עליה והסכים הנכסים שייכים אכן לבן הזוג ב' בלבד.

העלאת טענה לשיתוף מצד יורש
פסיקת בתי המשפט בנושא זה קבעה, כי באופן עקרוני אין למנוע מצאצא / יורש להעלות טענה לשיתוף בשם אחד מבני הזוג שהלך לעולמו, אולם בד בבד הציבה הפסיקה תנאים שנועדו למנוע שימוש לרעה בזכות זו. לאחרונה ניתן בבית המשפט לענייני משפחה פסק דין ארוך ומקיף העוסק בנושא זה וחוזר ומבהיר את גבולותיו.
המדובר בעתירה שהגיש בן כנגד אמו (הסובלת מדמנציה, הוכרזה כבלתי כשירה ומונה לה אפוטרופוס) ואחיותיו ובמסגרתה ביקש מבית המשפט להצהיר כי בין הוריו חל שיתוף בהתאם לחזקת השיתוף.

האב נפטר לפני מספר שנים. בצוואתו פירט נכסים שהיו רשומים על שמו בלבד והורישם לבנו בלבד.
הבן טען, כי חזקת השיתוף והעובדה כי הוריו היו נשואים במשך כחמישים שנה, בלא שהיה ביניהם קרע, מחייבת הצהרה על חלקו השווה של האב המנוח ברכושה של האם ועל כן יש לקבוע כי מחצית נכסיה של האם (הכוללים דירות רבות) שייכים לאב המנוח ובפועל להעבירם אליו מכח הצוואה המעניקה לו את מלוא רכוש האב.

מנגד טענו האפוטרופוס והאחיות, כי ההורים נהגו בהפרדה מוחלטת ביניהם לאורך כל השנים וכי האב המנוח ידע שאין לו חלק ברכושה של האם. עוד טענו כי הבן חיכה עד לאחר שהאם הוכרזה חסויה, על מנת שלא תוכל להתנגד באופן ישיר ויעיל לטענותיו.

בדיקה זהירה של בית המשפט
בפסק הדין הדגיש בית המשפט, כי טענה לשיתוף המועלית לראשונה בידי צאצא או יורש מחייבת בדיקה זהירה של הנסיבות.
תחילה יש לבדוק האם לאב המנוח היו הזדמנויות בהן יכול היה לטעון לשיתוף בנכסים עם האם. בית המשפט קבע, כי אכן היו הזדמנויות כאלו ומהעובדה שהאב לא טען דבר, ניתן להסיק שהוא לא ראה עצמו כשותף בנכסיה של האם.

שנית, יש לבדוק נסיבות נוספות כמו למשל את הצוואה שכתב האב המנוח. בית המשפט ציין, כי לשון צוואתו של האב המנוח מוכיחה כי לא זו בלבד שהוא לא ראה עצמו כשותף בנכסיה של האם, אלא שהוא גם לא ראה אותה כשותפה בנכסיו.

שלישית, יש לבדוק את עיתוי הגשת התביעה. צאצא / יורש המבקשים להעלות טענות לתחולת חזקת השיתוף בשם בן זוג שכבר אינו בן החיים נדרשים לעשות כן באופן מיידי וללא השתהות. השתהות בהגשת התביעה מקשה על בירור התביעה (למשל בעניין שנדון שם: אילו היתה התביעה מוגשת בסמוך לפטירת האב כאשר האם עדיין לא היתה חסויה הרי שניתן היה לברר את טענותיו העובדתיות של הבן על נקלה) ואף יכולה להעיד על ויתור על הטענה לשיתוף.

בסופו של דבר התביעה נדחתה, תוך שהתובע חויב בהוצאות כוללות בסך למעלה ממאה וחמישים אלף ₪.

*שתיים מהנתבעות יוצגו בידי משרד עוה"ד איתן ליפסקר.