4.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 1)

לאחרונה אישרה הכנסת את חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 39) הידוע בכינוי: "המסלול המקוצר". בין היתר מאפשר החוק לזוכה שהינו בעל חוב, לפנות לרשות האכיפה והגבייה ("הרשות") ולבקש אכיפת פסק דין או חוב חלוט.

בעבר זוכה נדרש לנהל את התיק בעצמו ולרוב באמצעות עו"ד, להגיש בקשות לעיקולים, צווי יציאה מהארץ ואף מאסר חייב. בעקבות אישור החוק, יכול זוכה לנהל הליכי הוצל"פ ללא צורך בייצוג משפטי. במסלול זה פקיד ההוצאה לפועל הוא זה שיגיש בקשות לרשם להוצאת הצווים הנדרשים וכיוצ"ב. לכאורה, שירות זול, מקצועי ויעיל שמציעה המדינה לבעלי חוב הזקוקים לכך.

האם כך הם באמת פני הדברים?

האבסורד - הרשות מייצגת בעיקר תאגידים וגופים מוסדיים

במקור, תכנית המסלול המקוצר נועדה לסייע לבעלי חוב קטנים ובינוניים שהתקשו לגבות חובם. החוק לא נועד לסייע לגופים מוסדיים או תאגידים גדולים. אך כעת נוצר מצב  אבסורדי כאשר הרשות מייצגת בעיקר גופים מוסדיים ותאגידי ענק. מנגנון זה מביא את רשות האכיפה והגבייה לשמש בפועל כמשרד עורכי דין ציבורי ברשות בעלי ההון במקום רשות מבצעת, אשר מטרתה לסייע לבעלי חוב נזקקים בכל הנדרש בהגשת בקשות בתיקי ההוצאה לפועל.

למציאת עורכי דין בהוצאה לפועל באינדקס משפטי

כאמור, כוונת המסלול המקוצר הייתה לסייע לנושים קטנים ובינוניים לממש פסקי דין ושיקים, אך וודאי שלא להגיש תובענות כדוגמת תביעה לסכום קצוב, שכן תיקי ההוצאה לפועל במסלול המקוצר אינם אמורים לשאת שכר טרחת עו"ד. בתביעות אלו נוצר מצב מעוות שכן הזוכים במסלול המקוצר זכאים לשכר טרחת עו"ד, כאשר הם אינם מיוצגים כלל! למען ההגינות, יצוין מיד כי פעמים רבות מוותר בעל החוב על שכר הטרחה ועם זאת לא לעולם חוסן.

מאחר שמרבית הפונים למסלול המקוצר הם גופים ציבוריים ותאגידי ענק פרטיים, דוגמת חברות הסלולר וקופות החולים, יוצא כי מרבית התיקים שנפתחים, הם תחת הגשת תביעות בסכום קצוב. ניהול תיקים אלו באמצעות ההוצאה לפועל, תחת המסלול המקוצר, קובע סכום אגרות נמוך במיוחד, נמוך דרמטית מזה אשר נדרש לשלם בעל חוב במסלול הרגיל. יוצא אפוא שהמדינה מסבסדת בפועל את עלויות הגבייה של התאגידים הגדולים.

ניגוד עניינים

אישור המסלול יוצר ניגוד עניינים משווע, שעה שרשות האכיפה משמשת מחד גיסא בכובע אובייקטיבי של רשות שופטת ומאידך גיסא, פועלת מטעם אחד הצדדים בהתנהלות עצמה. זאת בניגוד לשכל הישר, לכללים ברורים של הפרדת רשויות, לעקרונות ההגינות והשוויון וכמובן בניגוד לייחודו של מקצוע עריכת הדין, והכל כאמור תוך ניגוד עניינים אינהרנטי.


יש בכך ריכוז רב של כוח, המתנקז לגורם אחד, בניגוד ברור למהות תפקידה של רשת האכיפה. בהופכה למעין "משרד עו"ד ענק ועוצמתי", שייצג נושים כנגד חייבים בה בעת שרשמים מטעמה יכריעו בעניינים, מוותרת הרשות על הניטרליות בה היא מחויבת שכן הרשמים עובדים ברשות האכיפה והגבייה וכפופים לה. כיצד רשמים יכולים לתת החלטה בבקשות המוגשות באמצעות פקיד הרשות במסגרת המסלול המקוצר, שהרי מי שמייצג את הזוכים, הוא אותה הרשות עצמה?! לפיכך, נוצר חשש באיזה כובע מקבל רשם ההוצאה לפועל החלטה.

לסיכום, עם חקיקת תיקון 39, רשות האכיפה והגבייה מבצעת הלאמה של תחום ההוצאה לפועל תוך שהיא מונעת מציבור עורכי הדין למצוא את פרנסתם. בבואה לשמש משרד עורכי דין ברשות הרבים, אנו מוצאים עצמנו שוב מסבסדים את בעלי ההון במשק, והכל על חשבון הקופה הציבורית.