3.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 1)

בימים אלו נכנס לתוקפו תיקון תקנה 11 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל- 1960. תיקון זה, באיחור של שנים, עושה צדק עם נכי צה"ל, שעד כה הופלו לרעה, לעומת נכי תאונות עבודה, במקרים בהם נכותם היתה בדרגת ביניים, בין שתי דרגות נכות הקבועות בתקנות.

כאשר אדם נפגע, ויש להעריך את דרגת נכותו בגין הפגיעה, הדבר נעשה בהתאם לתקנות המפרטות את אחוזי הנכות שמקנה כל פגיעה ופגיעה, בהתאם לחומרתה. 

הקביעה אינה נעשית ע"פ מערכת אחת אחידה של תקנות, אלא ישנן תקנות שונות לחוקים שונים, שאינן זהות, וכך נוצר מצב שאותה פגיעה עשויה לזכות באחוזי נכות שונים, בהתאם לחוק במסגרתו נערך הדיון.

דרגת הנכות של נכי צה"ל, נקבעת בהתאם לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל 1960. תקנות אלו משמשות גם במקרים של קביעת דרגת נכות לנפגעי איבה.
לעומת זאת, דרגת הנכות של נפגעי עבודה נקבעת לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956. תקנות אלו משמשות גם במקרים של קביעת דרגת נכות לצורך נכות כללית, ובתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

התקנות לפי החוקים השונים הן מפורטות למדי, אך כמובן שאינן מכסות את כל המצבים והפגיעות האפשריים.

"מצב ביניים" בין שתי דרגות חומרה
כאשר מצבו של הנפגע אינו תואם במדויק את הגדרות הנכות, והוא נמצא ב"מצב ביניים" בין שתי דרגות חומרה, מתעוררת השאלה כיצד תקבע נכותו.

כך למשל:הנכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המתני הינה 10%. הנכות בגין הגבלה בינונית בתנועות הינה 20%. מה תהיה דרגת נכותו של מי שההגבלה ממנה הוא סובל היא יותר מקלה, אבל פחות מבינונית?

ישנן נכויות בהן הפערים בין הדרגות השונות גדולים אף יותר. למשל: אי שליטה נוירוגנית על הסוגרים בצורה חלקית מקנה 30% נכות. אבדן שליטה מלא מקנה 70% נכות.  אי השליטה החלקית יכול להיות בדרגות חומרה שונות, מאי שליטה חלקית קלה מאוד עד לאי שליטה חלקית משמעותית, והפער בין 30% ל 70% משאיר לכאורה מרווח גדול לקביעת דרגות ביניים נוספות.

במקרה בו מדובר בתאונת עבודה, יכולה הועדה הרפואית לקבוע לנפגע דרגת נכות מותאמת, בין שתי דרגות הנכות הקרובות ביותר למצבו של הנפגע, ובאופן שישקף בצורה הטובה ביותר את מידת הפגיעה.

לעומת זאת, כאשר מדובר בנכה צה"ל, שנמצא ב"דרגת ביניים", ידי הועדה הרפואית היו כבולות עד כה, שכן התקנות הורו לקבוע במקרה כזה את דרגת הנכות הנמוכה. 

הוראת תקנה 11 (ג) בעניין היתה חד משמעית – לנכה תקבע דרגת נכות שבפועל הינה נמוכה ממצבו האמיתי:(ג) נפגם נכה בפגימה מוכרת ואין למצוא בתוספת מבחן שיחול על הנכה הואיל ולא פורש מבחן מיוחד לאותה פגימה, וכן אין להתאים לגבי אותו נכה מבחן כאמור בתקנת משנה (ב), אולם המצב של הפגימה החל על הנכה הוא בין שני מצבים שתוארו במבחנים שפורשו בתוספת לגבי אותה פגימה שבהם נקבעו דרגות נכות שונות, תיקבע לגבי אותו נכה בשביל אותה פגימה דרגת נכות הקטנה בין שתיהן.

וכך, נכה  הסובל מהגבלה בתנועות עמוד השדרה המתני, שהיא יותר מקלה אך פחות מבינונית, היה יכול לקבל 15% נכות כנפגע עבודה, אך רק 10% נכות כנכה צה"ל!

עיוות ופגיעה בנכי צה"ל
הוראה זו יצרה עיוות ופגעה בנכים רבים, שנקבעה להם נכות שאין מחלוקת שאינה תואמת את מצבם ומקפחת אותם.
ההשלכות של קביעת נכות נמוכה מהמצב האמיתי הינן נרחבות – על זכויותיו הכספיות של הנכה, זכויותיו לטיפול רפואי ועוד.

בימים אלו נכנס לתוקף תיקון לתקנות הנכים, המבטל למעשה את הוראת תקנה 11 (ג)  הבעייתית.

ע"פ נוסח התקנה העדכני, מוסמכות הועדות הרפואיות הדנות בעניינם של נכי צה"ל, לקבוע דרגת נכות מותאמת בין שני מצבים, ובכך בא על תיקונו העוול ארוך השנים, ומצבם של נכי צה"ל הושווה, בנקודה זו, עם מצבם של נפגעי העבודה.

זהו תיקון מבורך, ויש לקוות כי הועדות הרפואיות אכן יעשו שימוש בסמכות שהוקנתה להן, ולא יהססו לקבוע דרגות נכות מותאמות, גבוהות יותר, במקרים בהם עד היום נקבעו דרגות נכות נמוכות שלא שיקפו בצורה מלאה את מצבו של הנכה.