3.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 2)
הורדת תכנים פיראטיים - מלחמת זכויות היוצרים באינטרנט

רקע

בשנים האחרונות, הפך נושא ההורדות הפיראטיות של סרטים, תוכניות טלויזיה, מוזיקה, משחקי מחשב, תוכנות ועוד לאחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בשיח זכויות היוצרים ברשת, וזאת על רקע ההתפתחות הטכנולוגית של תוכנות לשיתוף קבצים, המאפשרות למיליוני גולשים ברחבי העולם  להוריד תוכן לא מורשה, המוגן בזכויות יוצרים, במהירות, באיכות גבוהה ויותר חשוב מכך ללא עלות.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום זכויות יוצרים וקניין רוחני

על פי נתוני דו"ח שערך ארגון Envisional, ארגון המנטר תעבורה לא חוקית באינטרנט, בשנת 2012 תעבורת התוכן הלא חוקית הגלובלית הגיעה לנתח של כ- 23.8% מכלל התעבורה באינטרנט, כאשר 11.4% מתוכם ניתן ליחס לשירות שיתוף הקבצים BitTorrent.

בשל מציאות עגומה זו, הגורמת ליצרניות התוכן השונות (ביניהן חברות מוזיקה וסרטים, יצרניות משחקים ותוכנות וכיוב') להפסדים עצומים, הנמדדים במליארדי דולרים, הן יוצאות "למלחמה" באכיפה והגנה על זכויות היוצרים באינטרנט.

ברם, מדובר במלחמת מאסף אשר סיכויי הצלחתה נמוכים בשל המבנה הטכנולוגי המאפשר מחד למשתמשים להפר זכויות יוצרים בקלות רבה, ומאידך מציב בפני המשפט אתגר רב באכיפת דיני זכויות היוצרים לאור קיומם של מיליוני משתמשי קצה אנונימיים.

האם הורדה של תכנים פיראטיים חוסה תחת הגנת השימוש ההוגן?

חוק זכויות יוצרים, תשס"ח -2007 (להלן: החוק) מונה 7 פעולות העולות לכדי הפרה של זכות יוצרים ביצירה: העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת והשכרה. העתקה מוגדרת בסעיף 12 לחוק, בין היתר, כאחסון של היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר.

על פניו, קריאה פשטנית של החוק מלמדת, כי הורדה של יצירה המוגנת בזכויות יוצרים מאתר לא מורשה, עולה לכדי העתקה ובכך מפרה את זכות היוצרים של בעל היצירה ביצירתו. ניתן אף להוסיף ולומר, כי הקלות שבה ניתן להעתיק את המידע השמור באופן דיגיטאלי בצירוף האנונימיות היחסית של המשתמש ופריסת הרשת על פני רוב מדינות העולם, מהווים פוטנציאל אדיר להפרת זכויות יוצרים בקנה מידה המוני.

עם זאת, "חוק הוא יצור החי בסביבתו". קריאה מעמיקה יותר של החוק ופקודת זכות היוצרים (להלן: הפקודה), על רקע המציאות הטכנולוגית הדיגיטאלית המתפתחת, מלמדת כי ראוי לפרש את דיני זכויות היוצרים (ואף לבצע רענון מקיף בהם) כך שיתאימו לנסיבות המשתנות ולקידמה הטכנולוגית.
ודוק, זכות היוצרים היא אינה זכות מוחלטת.

בחוק וגם בפקודה הישראליים נקבעו חריגים שונים, בניהם: חריג "השימוש ההוגן" (סעיף 19 לחוק) וחריג "העתקה פרטית" (ס' 3ג לפקודת זכויות יוצרים). הראשון, הינו מושג שסתום, המתאים עצמו לנסיבות החברתיות המשתנות בהתאם לקריטריוני בחינה שנקבעו בסעיף 19(ב) לחוק (מטרת השימוש ואופיו, אופי היצירה, היקף השימוש והשפעת השימוש על השוק הפוטנציאלי), והשני הוא סעיף ארכאי שבמקור נחקק במטרה להתגבר על "העתקות פיראטיות" שנפוצו בעבר באמצעות מכשירי הוידיאו וההקלטה.

המחוקק שהבין כי לא יוכל למנוע את ההעתקות הלא חוקיות, קבע כי אין לראות בהעתקה לשימוש פרטי-ביתי כהפרה של זכות יוצרים. עם זאת, הסעיף מוגבל לטביעה/שעתוק של יצירה על גבי קלטת ואינו מותאם לטכנולוגיה העכשווית אשר כבר אינה  עושה שימוש באמצעי זה.


במציאות בה רובו המכריע של ציבור הגולשים הוא "משתמשים ביתיים" המורידים יצירות מוגנות למחשבים הפרטיים לצרכים אישיים, ייתכן שיש מקום לקבוע כי העתקה של יצירה דיגיטאלית למחשב הביתי, ושימוש פרטי בה יחסו תחת הגנת השימוש ההוגן והגנת העתקה פרטית.

הפסיקה עוד לא דנה בסוגיה משפטית זו לעומקה, וכנראה אף לא תדון לאור התמקדות בעלי זכויות היוצרים בגורמי הביניים ולא במשתמשי הקצה (בשל קשיי האכיפה שצוינולעיל). מרבית התביעות מופנות לגורמי הביניים בשרשרת ההפרה, ספקי השירות, בעלי האתרים וכו' בשל היותם נגישים לתביעה ובמקרים רבים בשל היותם "מונע נזק טוב ויעיל" וכן בשל היותם כיס עמוק. שאלת היקף האחריות של גורמי הביניים בתחום האינטרנט כדרך אפקטיבית ויעילה לפתרון בעיית הפיראטיות נדונה לאחרונה בפס"ד אליס נ' רוטר (להרחבה ראה פסק דינו של השופט גרוסקופף בת"א 567-08-09), שם יושמה דוק' ההפרה התורמת ונקבעו תנאים להטלת אחריות.

לסיכום - כיצד ניתן להגן על זכויות יוצרים בעידן הדיגיטלי?

על-פי הדין הקיים, הורדה של תוכן פיראטי ע"י משתמשים היא אינה חוקית. עם זאת, ראוי כי יתעורר דיון בסוגיית הגנת השימוש ההוגן והעתקה פרטית של הורדות פיראטיות ברשת ע"י "המשתמש ביתי" וזאת לאור העידן המודרני, המלווה בשיפורים מתמשכים בתחום הטכנולוגיה הדיגיטלית.

דיון זה דורש העמקה בנפקות ההגנה וכיצד למזער את הנזק שנגרם לבעלי היצירות, למשל ע"י יצירת מנגנון של רשיון כפייה (הסדר בו המדינה תפצה את ארגוני היוצרים בגין השימוש הפרטי המותר). החשש הוא שעלול להתקיים מצב בו פעולה של משתמש בודד אינה גורמת כשלעצמה נזק רב (ומן הטעם הזה ראוי להגן על "המשתמש הביתי" תחת השימוש ההוגן), אולם צירוף הפגיעות יחדיו עלול לגרום לבעל הזכות במצטבר נזק משמעותי. במקרה זה כאמור, הדרך האפקטיבית והראויה לאכוף את זכות היוצרים ברשת היא להטיל אחריות על גורמי הביניים, אשר גרמו לאותו נזק מצטבר.

בנוסף, בשנים האחרונות הבינו תעשיות המוזיקה והסרטים, כי הפתרון למלחמת המאסף בהורדות הפיראטיות הוא למעשה שניים: הראשון הוא הצטרפותן למהפכה הדיגיטאלית והצגת אופציות חוקיות להורדות הפיראטיות כדוגמת iTunes המציבה אלטרנטיבה חוקית, נוחה ולא יקרה. השני הוא יצירת חסמים טכנולוגיים, כגון DRM, מתוך ההבנה כי המשפט אינו עומד בקצב הטכנולוגיה ועל כן הדרך להגן על היצירות היא לא באמצעות הכלים המשפטיים אלא באמצעות הכלים הטכנולוגיים.

ייתכן כי הפתרון למלחמת זכויות היוצרים באינטרנט הינו מרובע: הכרה בהגנות השימוש ההוגן והעתקה פרטית של הורדות פיראטיות ע"י "המשתמש הביתי", הטלת אחריות על גורמי הביניים, יצירת מודל רכישה ידידותי, זול וזמין עבור המשתמש הסביר, אשר יהנה ממחירי שוק הוגנים ומחוקיות השיתוף ולא יזקק עוד לשיתוף הפיראטי ופיתוח אמצעי הגנה טכנולוגיים אשר ימנעו העתקות ברשת. כל אלו יחדיו עשויים לכרסם בהורדות הפיראטיות ולהוות פתרון מתאים להגנה על זכויות היוצרים בעידן דיגיטאלי.

עוד בנושא:

זכויות יוצרים באינטרנט - תשובות מומחי הפורום


* לוצאטו - משרד עורכי דין - גם בגוגל פלוס