3.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 2)
מהי עבירת סחיטה באיומים במשפט הפלילי? /מדריך

עבירת סחיטה באיומים מוגדרת בחוק העונשין כאיום על אדם במטרה להביאו לביצוע מעשה או להביאו להימנע מביצוע מעשה אותו הוא רשאי לעשות. 

לשון האיום (שיכול להתבצע בכתב/בע"פ/בהתנהגות) צריכה להיות מכוונת לפגיעה, שלא כדין, בגופו של אדם (כגון: איומים ברצח) או בחירותו (כגון: איום בחטיפה) או ברכושו או בפרנסתו או בשמו הטוב או בצנעת חייו או איום לפרסם דבר בנוגע לאותו אדם. כמו כן, החוק נוקט לשון רחבה של "הטלת אימה בדרך אחרת" כחלופה אפשרית לביצוע עבירה של סחיטה באיומים. 

האיום יכול שיהא מכוון כלפי אותו, אדם ויכול שיהא מכוון כלפי אדם אחר שלאדם המאוים זיקת עניין כלפיו. זיקת עניין תתקיים כאשר דברי האיום עלולים לעורר פחד/חשש/הטרדה בלבו של מקבל האיומים בשל זיקתו לאדם המאיימים לפגוע בו. במקרה הרגיל, תתקיים זיקת עניין בנוגע לבן משפחה בו מאיימים לפגוע.

במקרה רחב יותר תתקיים זיקת עניין בין איש מקצוע, כגון עובדת סוציאלית, לבין האדם שמאיימים לפגוע בו, כגון בעל המשוחח עם עובדת סוציאלית בנוגע לבת זוגו ומאיים בפני העובדת הסוציאלית כי יפגע בבת זוגו. במקרה הקיצוני תתקיים זיקת עניין בין שוטר לבין איש ציבור המאיימים בפני השוטר בפגיעה בו.                                                                                                              
האיום, כאמור, יכול להתבצע הן בכתב (כגון: שליחת מסרונים/הודעות דוא"ל מאיימים), הן בע"פ (בדיבור) והן בהתנהגות (כגון: העברת אצבע על הגרון בתנועה המרמזת על שחיטה).

עבירת הסחיטה באיומים מורכבת על בסיסה של עבירת האיומים. 
לכן, ראשית, יש צורך להוכיח כי המאיים אכן איים בפגיעה "שלא כדין" בגופו/ברכושו/בשמו הטוב וכד' של המאוים או של אדם אחר. 

מהו איום "כדין" ומהו איום "שלא כדין"?

איום "כדין" הינו איום בפגיעה באחד האינטרסים המוגנים, אך כזה שמבוצע בדרך לגיטימית וכדי לממש זכות חוקית של המאיים. לדוגמא, כאשר אדם פגע בי, בדרך כלשהי, ואני אומר לו כי "אתבע אותו על כל שקל שיש לו" – אין מדובר בביצוע עבירה של איומים שכן מדובר בדרך פעולה משפטית לגיטימית לשם מימוש זכותי לקבל פיצוי מהאדם בגין נזקים שגרם לי.   

איום "שלא כדין" יתקיים, כאשר אין מדובר בדרך פעולה לגיטימית לשם מימוש זכות, באיום לבצע אלא פעולה בניגוד לחוק (כגון: תקיפה, הצתה, כליאת שווא, לשון הרע וכד'). הדוגמא הקלאסית הינה איום ברצח, בשריפת הבית או בפגיעה באחד מבני המשפחה, אך קיימות גם דוגמאות אחרות שאינן נראות, על פניו, כעבירה. לדוגמא, איום לפנות בתלונה למשטרה הינו איום בלתי חוקי (לפגיעה בשם הטוב/בחירות) שכן אין מדובר בפעולה שנועדה לממש זכות. זאת, משום שהמתלונן אינו בעל דין בתלונה זו, והוא אינו שולט בתוצאות ההליך המשטרתי/משפטי. עם זאת, במרבית המקרים מסוג זה, המשטרה כלל לא תחקור את החשד לאיומים שכאלה ובוודאי שלא תעמיד את החשוד לדין. שונה המקרה כאשר דברים אלה נאמרים ע"י עו"ד, שאז הוא עלול לעמוד לדין משמעתי בגין התנהגות שאינה הולמת עו"ד וכן בגין איומים. 

דוגמא נוספת לאיום שלא כדין, שאינו נראה במבט ראשון ככזה, הינו איום על בעל עסק "ללכלך עליו באתרי אינטרנט" בשל התנהלותו הגרועה, לדעת המאיים. במקרה כזה, אף אם לא יוגש כתב אישום ע"י המשטרה, במרבית המקרים, הרי שהדבר מהווה איום פסול, שכן הוא לא נועד לממש זכות של המאיים בדרך לגיטימית.

חלופה בחוק - הטלת אימה בדרך אחרת

כדי לכסות (ככל שניתן) קשת רחבה של מקרים של הטלת מורא ופחד באוזני אנשים, ניסה המחוקק לכסות את כל טווח האפשרויות הקיימות, וקבע חלופה שיורית לביצוע העבירה של סחיטה באיומים והיא "הטלת אימה על אדם בדרך אחרת". דומה הדבר לעבירת הפגיעה בפרטיות, שם נוסף לקביעת חלופות של מעקב אחרי אדם, האזנה לו וכד' – קבע המחוקק חלופה רחבה בצורה של ביצוע כל "הטרדה אחרת". 

בענייננו, גם כאשר לא ניתן יהיה להוכיח כי החשוד איים במפורש על המתלונן בכתב או בע"פ או בדרך של בהתנהגות,  אך ניתן יהיה להוכיח כי החשוד הטיל אימה על המתלונן –ניתן יהיה להעמידו לדין בעבירה של סחיטה באיומים.

יסודות העבירה של סחיטה באיומים אינם דורשים כלל כי האיומים יניעו את המאוים לבצע פעולה כלשהי (או להימנע מביצוע פעולה). די שנאמרו דברי האיומים למאוים. עם זאת, כאשר דברי האיום הביאו את המאוים, בפועל, לבצע את המעשה לגביו אוים לבצע (או להימנע מעשיית מעשה שרשאי היה לעשות) – הרי שמדובר בנסיבות חמורות יותר הקובעות עונש חמור יותר בגין העבירה.

עוד בנושא:

עבירת סחיטה - מהי לשון החוק? פסיקה תקדימית בנושא

מהו הסדר טיעון ולמי הוא טוב?

 

מעצר החשוד בעבירה

לרוב, כאשר מדובר בנסיבות חמורות של איומים ברצח/ברכוש –המשטרה תעצור את החשוד למשך 24 שעות, ותבקש מביהמ"ש להאריך את מעצרו לצרכי השלמת החקירה ללא חשש משיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים. במידה שיהיו בידי המשטרה די ראיות להוכחת אשמתו של החשוד – תעביר המשטרה את התיק לפרקליטות לשם הגשת כתב אישום לצד הגשת בקשה למעצר עד לתום ההליכים.

במקרים הקלים, התיק יועבר לידי התביעה המשטרתית (המנהלת כ-90% מכלל כתבי האישום בישראל) לשם העמדת החשוד לדין בעבירה של איומים, חלף עבירה של סחיטה באיומים.

הגשת קובלנה פלילית פרטית

במקרים של ביצוע עבירת איומים, החוק מאפשר למתלונן להגיש כנגד החשוד קובלנה פלילית פרטית. קובלנה כזו הינה כתב אישום לכל דבר ועניין, כאשר המתלונן הוא המאשים (הקובל) והחשוד הוא הנאשם. במידה שהפרקליטות לא תבחר "להיכנס לנעליו" של הקובל, ינהל הקובל את ההליך ובתום ההליך, במידה שהנאשם יורשע במיוחס לו, ביהמ"ש יגזור את דינו (לרוב למאסר ע"ת, קנס ופיצויים, לכל היותר).

עם זאת, לא ניתן להגיש קובלנה פלילית פרטית בגין ביצוע עבירה של סחיטה באיומים. זאת, נוכח העובדה שקובלנה פלילית פרטית יכולה להיות מוגשת ברשימה סגורה של עבירות שעבירת הסחיטה באיומים אינה ביניהן. עם זאת, המתלונן יכול לבחור להגיש כנגד החשוד קובלנה בגין איומים ואז יכול הוא "לעקוף" את המניעה האמורה.

העונש על עבירת סחיטה באיומים

על עבירה של סחיטה באיומים קבוע בחוק עונש מקסימאלי של 7 שנות מאסר, ובמידה שנעשה מעשה ע"י המאוים (או שנמנע לעשותו) עקב האיום – העונש הינו עד 9 שנות מאסר. כתבי אישום בגין עבירה זו יוגשו ע"י פרקליטות המחוז לבית המשפט המחוזי.
בפועל, הענישה בגין עבירה זו נעה בין מאסר על תנאי (בתוספת קנס ופיצויים) לבין הטלת עונש מאסר בפועל לתקופה של כשנתיים, בפרט כאשר נסיבות האירוע הינן חמורות או כאשר מדובר באדם בעל הרשעות קודמות בתחום האלימות.

מה בין סחיטה באיומים לסחיטה בכוח?

עבירה של סחיטה בכוח הינה עבירה דומה מאוד לעבירה של סחיטה באיומים, כאשר בעבירה של סחיטה בכוח – יש להוכיח שימוש של החשוד בכוח, שלא כדין, לשם הנעת אדם לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה שהוא רשאי לעשותו.                                                                       
חלופה מעניינת להפעלת כוח הקבועה בחוק הנה השקיית המתלונן/ת במשקאות משכרים או בסמים. 

מהי עמדת הפסיקה?

בתי המשפט נדרשו, פעמים רבות, לפרש את מעשי הסחיטה ולבחון האם הם הגיעו כדי רף פלילי של סחיטה באיומים. מקרה מעניין שנדון ע"י ביהמ"ש העליון היה בבש"פ 5953/10  דרור אלפרון נגד מדינת ישראל, שם דובר בשותפות של העורר (עם נאשמים נוספים) לסחיטת בעלי עסקים כדי שיעבירו לידיהם בקבוקים ריקים (לצורך קבלת כספים עבור מחזורם). במקרה זה, הנאשמים לא איימו איומים ברורים בפגיעה בגופם או ברכושם של המתלוננים אלא נקטו הטרדות חוזרות ונשנות ובהתנהגות המבטאת איום מרומז, תוך שימוש ב"מוניטין השלילי" של שם משפחתו של אלפרון.

דוגמא לאיום מרומז שכזה נמצא במשפט הבא: " חבל שלא תשים (מיכל מחזור-ג.ב.)... אנחנו באים אלייך ביפה".                          

וכדברי כב' השופט רובינשטיין בהחלטתו בערר זה:" איום, כנודע, אינו חייב להיות איום מפורש ובמפגיע; יכול שיהא משתמע, מרומז או עקיף. מאיים "מתוחכם" יימנע מאיום מפורש, אלא ישתמש בלשון "תמימה" לכאורה, אשר תשיג אותה מטרה מבלי להביאו בגדרי איום מפורש."

וכן: "מה שאילו עמד בפני עצמו ב"בודדת", אולי ניתן היה לנסות להסבירו, מקבל לכאורה ממד אחר כשהוא חלק ממכלול מצטבר."

מקרים שפורסמו בתקשורת

מכיוון שעסקינן בנושא "פיקנטי", בפרט כאשר מדובר בביצוע עבירה של סחיטה באיומים כלפי אנשי ציבור או ע"י חשודים המשמשים כבכירים בארגון פשע, הרי שהתקשורת מרבה לפרסם ידיעות על מעצר חשודים בעבירה זו והעמדתם לדין.


דוגמאות מן השנים האחרונות הינן פרשת מרגלית צנעני, דרור אלפרון, שלום דומרני,  סחיטת ראש עיריית אשדוד ופרשת עו"ד רונאל פישר (בה נחקר גם בחשד לשוחד ולקבלת דבר במרמה).