פסיקה: מדריך במועדון ברידג' הוכר כעובד ויקבל זכויותיו

בית הדין האזורי לעבודה בת"א דן לאחרונה בתביעה להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע, מדריך ברידג' במקצועו, לבין הנתבע, מועדון ברידג' רמת השרון, ועל בסיס יחסי עובד-מעביד, לחייב את מועדון הברידג' לשלם לתובע זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו הנטענת וסיומה.
התובע שמש כעוזר מדריך, כמדריך ברידג' וכמדריך תחרויות במועדון מאוקטובר 2008 עד ינואר 2013. סה"כ: 52 חודשי עבודה.

מתכונת העסקת התובע

מתכונת העסקתו של התובע היתה כמתואר להלן: התובע הועסק יומיים בשבוע במועדון במשך כ-8 שעות שבועיות. בימי שלישי התובע הדריך קבוצה אחת (משך ההדרכה היה 3 שעות), ובימי חמישי התובע הדריך שתי קבוצות (משך ההדרכה היה 5 שעות). התובע הרוויח 220 ₪ עבור כל מפגש הדרכה. בכל חודש התובע קבל תמורה חודשית משתנה. זאת, בהתאם למספר המפגשים שבצע בפועל בכל חודש.

יצויין, כי בין הצדדים לא היתה התקשרות בכתב, אבל ההתחשבנות הכספית  בוצעה ע"י קבלות מס על שם "דודו חסון ע. פטור", שהתובע הנפיק למועדון כנגד התמורה החודשית.

לקראת סוף ינואר 2013, מנהל המועדון הודיע לתובע שהוא מעוניין לסיים את ההתקשרות ביניהם בשל חוסר שביעות רצון.

בתביעתו, בקש התובע לקבוע כי היו יחסי עבודה בינו לבין המועדון. לטענתו, התקיימו בעניינו כל מבחני הפסיקה הרלוונטיים לקביעת יחסי עובד-מעביד.

מהם המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת יחסי עובד-מעביד?

המבחן העיקרי שנקבע בפסיקה לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד הוא מבחן ההשתלבות. למבחן זה שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי.  במבחן זה נשאלת השאלה האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה (הפן החיובי). ככל שהתשובה לשאלה זו היא חיובית, נבחן הפן השלילי של המבחן. במסגרת הפן השלילי לבחינת יחסי עובד מעביד, נבחנת השאלה האם מבצע העבודה בצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו.

מבחן זה מורכב מכמה מבחני משנה: האם העובד עבד במקומות נוספים או שהוא היה מעסיק של עובדים, האם העובד מבצע את העבודה באופן אישי או מספק מחליפים כאשר הוא לא יכול להגיע לעבודה, מי מספק את כלי העבודה החברה או העובד? כך, למשל, ככל שכלי העבודה, התוכנות, או כל ציוד אחר הדרוש לביצוע העבודה מסופק ע"י החברה, כך הכף תטה להכרה ביחסי עובד מעביד. מבחנים נוספים הם: אופן ביצוע התשלום, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הצגת ההתקשרות בפני צדדים שלישיים, כולל מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי ותלות כלכלית: האם נוצרה תלות כלכלית בין העובד לבין חברה, והאם נוצרה תלות בין החברה לבין עובד, כך שזו הסתמכה על שירותיו של העובד? ככל שנוצרה תלות שכזו, בית הדין יטה להכיר בקיום יחסי עובד מעביד.

אם בית הדין יפסוק כי מתקיימים יחסי עובד מעביד, בהתאם למבחנים שצוינו לעיל, הרי שהעובד זכאי לכל הזכויות מהמעסיק, כמו כל עובד שמקבל משכורת מהחברה, כגון: פיצויי פיטורים, דמי הבראה וימי חופשה.

התובע: מבחני הפסיקה התקיימו

בעניינינו, לטענת התובע התקיימו כל מבחני הפסיקה המעידים על יחסי עובד-מעביד בינו לבין המועדון. לדבריו, הוא השתלב היטב בעסקו של המועדון, והיווה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד ממנו. כמו-כן, לטענתו, אין לראות בו כמי שניהל עסק עצמאי משלו בכלל וככל הנוגע להתקשרות עם המועדון- בפרט.

המועדון: לא התקיימו יחסי עובד-מעביד

המועדון, מצידו, הכחיש קיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין התובע. לטענת המועדון, מדובר במערכת יחסים של לקוח ונותן שירותים בלבד. המועדון פרט, כי השירותים שהתובע העניק למועדון לא היו נחוצים לפעילות המועדון, וכי התובע העניק למועדון שירותים באמצעות עסק עצמאי שניהל להדרכת ברידג', והוא נתן שירות זה לגורמים נוספים. עוד נטען מצידו של המועדון, כי לא בוצע פיקוח על פעילות המדריך במועדון, וכי צורת תשלום התמורה היתה כמו של עוסק עצמאי.

בית הדין: מבחנת ההשתלבות מוביל למסקנה כי התובע היה עובד של המועדון

השופטת אירית הרמל דחתה את טענות המועדון, וקבעה כי שקלול כל הסממנים מצביע על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע למועדון.

באשר לפן החיובי של מבחן ההשתלבות, נקבע כי המועדון מהווה מפעל שאפשר להשתלב בו. המועדון הנתבע הוא מועדון ברידג', שעוסק בפעילות ברידג' באופן בלעדי ומתקיימים בו משחקי ברידג'. התובע, שהוא מדריך ברידג', ופעל במועדון בעיקר כמדריך ברידג', השתלב, מטבע הדברים, היטב, בלב  הפעילות הרגילה של המועדון. התובע בצע במועדון פעילות ע"פ מועדי הפעילות של המועדון ותחת תכתיביו. התובע נהג להגיע למועדון בשעות קבועות, שהוגדרו ע"י מנהל המועדון.

גם בחינת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות מובילה לתשובה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע למועדון, וכי התובע לא בצע את הפעולה במסגרת עסק משלו. כך למשל, התובע בצע את פעילות ההדרכה בכח עבודתו בלבד, הוא לא העסיק עובדים ולא נהל בפועל "עסק".

באשר לאספקת כלי עבודה - אין מחלוקת, כי המועדון הוא זה שספק לתובע את על אמצעי העבודה שנדרשו לו לצורך הדרכה (שולחנות וציוד רלוונטי).

בנוגע למבחן הקשר האישי - כאשר התובע נעדר, מנהל המועדון העיד כי עובדת שכירה אחרת של המועדון החליפה את מקומו.

באשר לכפיפות ופיקוח - התובע היה כפוף מבחינה ניהולית למנהל המועדון, באשר שובץ לעבודה בהתאם לקביעת המועדון ושעות פעילותו.

גם מבחן התמורה, כך קבע בית המשפט, הצביע על כך שהתקיימו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים, שכן התמורה שולמה לתובע עבור כל מפגש שנקבע עבורו, וללא קשר למספר המשתתפים ורווחיות המועדון. התמורה היתה קבועה ומוסכמת. התמורה נקבעה ע"י מועדון הברידג', היא שולמה על ידי המועדון ולא היתה תלויה בדמי השתתפות ששולמו ונגבו ע"י המועדון.
זאת ועוד, התובע עבד במועדון ברציפות במשך למעלה מארבע שנים, כך שגם מבחן התמשכות הקשר ורציפותו מתקיים.

בהתחשב בכל האמור, קבעה השופטת, המסקנה היא כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע למועדון.

חישוב זכויות התובע

באשר לשכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו של התובע, נקבע כי יש לחשב את זכויותיו של התובע בהתאם לשכר של 220 ₪ למפגש. מבחינת חלקיות משרה, מתכונת העסקתו של התובע היא של שני ימי עבודה בשבוע בהיקף כולל של 8 שעות עבודה לשבוע, כך שהיקף המשרה הוא 18.5%.

בהתאם לכך, קבע בית הדין את זכויותיו של התובע, ופסק לו דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, הפרשות לפנסיה וכן פיצויי פיטורים, פיצוי חלף הודעה מוקדמת והוצאות.

בסיכום, חויב המועדון לשלם לתובע  21,379 ₪.

(ס"ע 47425-07-13 דוד חסון נ' מועדון ברידג' רמת השרון)

לפסק הדין המלא>>>

--------------------------------------------------------

למידע נוסף על יחסי עובד מעביד

--------------------------------------------------------