2.8 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 5)
המהפכה בתשלום מזונות בישראל - האם מוצדקת?

המגמה של הפחתת שיעור דמי מזונות הילדים במקרים של משמורת משותפת החלה לצבור תאוצה בישראל בשנים האחרונות והגיעה לשיאה בכמה פסקי דין שניתנו לאחרונה, אשר קבעו כי דמי המזונות המוטלים על האב יופחתו באופן משמעותי במקרים של משמורת משותפת. עובדה זו עוררה פולמוס ציבורי נרחב, כשמחד, המצדדים בשינוי מברכים על השוויון המתבקש ורואים בצעדים אלה תיקון של עוול רב שנים שנעשה בחסות החוק כלפי האבות של ילדי גירושים. אלה שמתנגדים בתוקף למגמה זו חוששים כי שינוי זה הוא רק אמצעי נוסף של האבות להתחמק מתשלום מזונות, עובדה שמטילה על האם - שהיא, ברוב המקרים, ההורה המרכזי הנושא בעול גידול הילדים - קושי בלתי אפשרי.
מהו השינוי שחל בתשלום דמי המזונות? מה הן השלכותיו בפועל והאם מדובר בשינוי מבורך ומתבקש בתרבות המודרנית או שמא זהו אמצעי נוסף שמקשה על האם שכורעת תחת עול גידול הילדים ומתקשה לפרנסם?

מהם מזונות ילדים?
"מזונות ילדים" הם דמי מזונות - תשלום חודשי שהאב מעביר לאם הילדים שעמה אינו מנהל משק בית משותף (מפאת פרידה, גירושין ואף במקרים בהם מעולם לא חיו יחד). דמי המזונות הם, למעשה, תשלום השואף לממן את כלכלת הילדים ולספק את מלוא צורכיהם.
על הורים יהודים בישראל חל הדין העברי הקובע, כי על האב מוטלת חובה אבסולוטית לזון את ילדיו, כאשר חובה זו מורחבת ופעמים רבות מוטל תשלום מזונות על האב עד הגיע הילדים לגיל 18. עד לשלב זה מחויב האב לשלם את דמי המזונות לאם, כאשר בכל משפחה שיעור דמי המזונות משתנה ותלוי בנסיבות העניין.

כיצד מחשבים מזונות ילדים?
שיעורם של דמי המזונות מושפע מגורמים שונים ולמעשה בא לשלם עבור שלושה צרכים של הילדים:
האחד, צרכים הכרחיים הכוללים כלכלה, ביגוד, הנעלה ועוד.
השני, מדור - הוצאות עבור הבית בו מתגוררים הילדים וכיסוי חלקי של דמי השכירות או המשכנתא. רכיב המדור מחושב באופן הבא: עבור ילד אחד האב ישתתף בכ- 30% מהוצאות המגורים; עבור שני ילדים האב ישתתף בכ- 40% מהוצאות המגורים; ועבור שלושה ילדים האב ישתתף בכ- 50% מהוצאות המגורים.
השלישי, הוצאות חריגות: הכוונה לכל אותן הוצאות שאינן בגין צרכים הכרחיים, אלא צרכים שמעבר לכך ומוכרים בתור "מזונות מדין צדקה". הוצאות אלה כוללות הוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי ביטוח רפואי והוצאות חינוך עבור הילדים כגון:, גן, צהרון וכדומה. מימון הוצאות אלה המכונות בפי כל "מחציות", מחולק בין ההורים באופן שווה (חצי חצי). 

מכיון שדמי המזונות תלויים בצורכי הילדים המשתנים ובשל העובדה שגובה המזונות מושפע גם משאלת המשמורת וממצבם הכלכלי של ההורים, קשה לקבוע מראש ולהגדיר סכום אחיד לכל הילדים באשר הם. יחד עם זאת, ישנו סכום מינימלי שנהוג לפסוק לכל ילד, וניתן ללמוד מהפסיקה כי ברוב רובם של המקרים לא יפסקו דמי מזונות פחותים מ-1400 ש"ח לילד. על כך יש להוסיף את הוצאות המדור ואת ההוצאות החריגות (מחציות).

האם האב תמיד אמור לשלם מזונות בשיעור הנ"ל?
בעניין זה רלוונטי השינוי המדובר בתחום דיני המזונות. עד לפני כמה שנים, שיעור המזונות היה מושפע בעיקר מצרכי הילדים בגין הוצאות הכרחיות, מדור והוצאות חריגות. עם השנים צצו כפטריות אחרי הגשם פסיקות שנותנות יותר ויותר משקל לשאלת המשמורת וזמני השהות עם הילדים. משתנים אלה קיבלו חשיבות והשפיעו על גובה המזונות שיוטלו על האב. יותר ויותר שופטים קבעו, כי מתבקש להפחית את גובה המזונות במקרים של משמורת משותפת וזמני שהייה דומים, משום שהאב מצוי עם הילדים בדיוק כמו האם, ובמהלך שהותם עימו מפרנס וזן אותם; ולפיכך היו שסברו כי אין זה הוגן שיתמוך בהם בתשלום כה גבוה גם בעת השהות עם אימם.
בפסקי הדין הראשונים שניתנו בנושא, נקבע כי במשמורת משותפת יתכן שתהא הפחתה של דמי המזונות בשיעור של עשרים וחמישה אחוזים. בפסיקות מאוחרות יותר נקבעה הפחתה אפילו של כחמישים אחוזים. 

בפסק דינו של כבוד השופט שוחט, אשר ניתן לאחרונה (עמ"ש 1180-05-14. פסק הדין ניתן ביום 26/3/15), הגיעה המהפכה לשיאה. בפסק הדין נקבעה נוסחה לחישוב דמי מזונות, שעלולה להביא למצב בו האב יהיה פטור לחלוטין מתשלום מזונות ילדים, או אפילו, במקרים חריגים, האֵם היא שתיאלץ לשלם לו מזונות ילדים. זהו שינוי רחב מימדים, היורד לשורשי תחום המזונות בישראל והשלכותיו מרחיקות לכת.

מהי משמעות השינוי ומהן השלכותיו?
קביעתו של כבוד השופט שוחט, למעשה, משנה את המצב של השתה אוטומטית של תשלום דמי מזונות על האב ונותנת משקל לנסיבות שלא התחשבו בהן בעבר, כגון: הכנסות הצדדים, זמני השהייה עם הילדים ועוד. השופט קבע נוסחה מסובכת למדי, שמשקללת כמה נתונים ובהסתמך עליהם קובעת את שיעור דמי המזונות.
בפועל יוצא, שבמקרים של משמורת משותפת כשזמני השהות של ההורים עם הילדים דומים, דמי המזונות יופחתו בשיעור גבוה וההורים יחלקו בהוצאות הילדים. כאשר המשמורת משותפת והכנסות הצדדים שוות שיעור המזונות יופחת עוד יותר; ובמקרים בהם הכנסות האם גבוהות יותר מהכנסות האב, ההפחתה בשיעור דמי המזונות תהיה מרחיקת לכת עוד יותר; ואף יתכנו מצבים בהם האב לא ישלם דמי מזונות כלל משום שאלה יתקזזו עם חובות התשלום של האם. כמו כן, יתכנו מקרים חריגים בהם יצא שלאחר התקזזויות וחישובים, האֵם תיאלץ להחזיר לאב כספים ששילם לה וכך יוצא באופן מאד מוזר שהאם משלמת לאב מזונות ילדים הלכה למעשה.

אין ספק, כי מדובר בשינוי מהפכני ומשמעותי, אך יחד עם זאת חשוב ביותר להתייחס לפסק הדין בזהירות מרובה. פסק הדין נבחן כעת בבית המשפט העליון, ואין לדעת אם ההלכה תתקבל. בנוסף לכך, פסק הדין עדיין נלמד, ולא ברור כיצד ייושם בפועל ומהן השלכותיו הצפויות.
לפסק הדין עוד יהיו השלכות רבות שמערכת המשפט תתמודד עימן, אך השלכה אחת כבר ברורה מאוד וחשופה, והיא המחלוקת בין הצדדים לגבי הוגנותו ונכונותו של השינוי. הוויכוח סביב סוגיה זו סוער, אמוציונלי ומורכב, כשלמצדדים בו טענות מצוינות ולמתנגדים טענות טובות לא פחות. 

מהן טענותיהם של המצדדים בשינוי, בהתאם לפסק דינו של השופט שוחט?
1. בחברה כיום ההגדרות והתפקידים הברורים של האם והאב אינם כבעבר. תם העידן בו האם היא ההורה שבאופן טבעי הוא האחראי המרכזי על גידול הילדים. האב נושא בנטל שווה בגידול הילדים, וכשההורות משותפת ושוויונית, הנשיאה בנטל הכלכלי של גידול הילדים צריכה להיות אף היא משותפת ושוויונית. ההנחה האוטומטית שרואה באם הורה מרכזי היא חשוכה, מיותרת, איננה מתאימה לחיים המודרניים ומפלה לרעה באופן מובנה ובסיסי את האבות.

2. לא ניתן להתעלם מהכנסות ההורים, ונתון זה חייב להיות נתון מרכזי ובעל משקל רב ביותר בעת קביעת שיעור דמי המזונות. אין להניח באופן אוטומטי שהאב מרוויח יותר מהאם, וההנחה לפיה האב הוא המפרנס העיקרי שאמור לתמוך בילדים שייכת לימים חשוכים, ואינה רלוונטית לתקופתנו. חוסר ההגינות בהנחה זו זועק וברור, שהרי אין זה הגיוני שבמצב בו שני ההורים שוהים עם הילד אותם פרקי זמן ומשקיעים בו אותו הדבר, האב ישלם באופן אוטומטי מזונות. חוסר ההגינות זועק עוד יותר כאשר האם מרוויחה יותר מהאב. הטלת מזונות אוטומטית על האב גורמת למצבים מעוותים בהם האם משתכרת יפה, האב מממן את הילדים כשהם אצלו, קונה להם דברים, משקיע בהם כספים, דואג לסיפוק כל צרכיהם ועדין נאלץ לשלם סכומי כסף גבוהים לאם שמתפרנסת יפה בכוחות עצמה, ולעתים אף נתמכת על ידי בן זוג חדש. עובדה זו מטילה על האב קושי גדול מאד, הוא נאלץ לעבוד קשה כדי להתפרנס, מתקשה לשקם את חייו ולבנות פרק ב' חדש, מתקשה להקים משפחה חדשה וקורס תחת העול של החזקת שני משקי בית. אסור ולא ניתן להתעלם מזמני השהות עם הילדים, מהוצאות האב בזמן שהילדים שוהים עימו ומהכנסות הצדדים בעת קביעת שיעור דמי המזונות וזהות האדם שישא בהם.

3. חובת תשלום מזונות מקורה בכלל הלכתי שנוסח לפני אלפי שנים, ואינו ראוי להחלה היום. איננו חיים בתקופה מקראית, האישה אינה עוד רכוש של הבעל והילדים אינם תחת חסותו הבלעדית של האב. שני ההורים מחוייבים באופן שווה לזון את ילדיהם, ובמקרה של גירושים יש לבחון שלל משתנים ולקבוע על פיהם מי ישלם מזונות וכמה, ולא לקבוע כלל אצבע שמתעלם משיקולים רלוונטיים ראויים, כגון, הכנסות הצדדים ומימון הילדים.

4. בכל העולם המערבי הפרמטרים המסייעים לקביעת דמי המזונות הם: הוצאות בגין צרכי הילדים, הכנסות ההורים, יכולתם הכלכלית של ההורים וזמני השהות עם הילדים. אין שום סיבה שבישראל לא ייושמו כללים דומים לשם חישוב מזונות הילדים.

5. העובדות לפיהן נשים מרוויחות פחות גברים ומופלות לרעה בבית דין רבני לא קשורות בשום אופן לשיעור דמי המזונות. אין טעם להתווכח עם עובדות אלה, שהרי ברוב המקרים אכן נשים משתכרות פחות מגברים והן אכן מופלות לרעה בבית דין רבני. אך עצם היותן של הנשים ציבור מופלה לרעה לא צריך לשרת אפליה לרעה של הגברים, שהרי אין לתקן עוול בעוול. כמו כן, נשים יכולות להגדיל את הכנסתן לאחר הגירושים, שכן יש יותר זמן בידיהן לעבוד. ואם בכל זאת נשאר מצבה הכלכלי של האם גרוע, היא לא תיוותר ללא תמיכת האב. במידה שתיושם שיטת חישוב דמי מזונות המתחשבת בהכנסות ההורים, ממילא תהיה התחשבות במצבה הכלכלי של האם ואם הכנסתה פחותה מזו של האב, שיעור המזונות שיוטל על האב יגדל בהתאמה וכך אפלייתן של הנשים בשוק העבודה לא יגרע מדמי המזונות. קיומה של האפליה והצורך בתיקונה, לא חייבים לגרור באופן אוטומטי השתת מזונות על האב, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו ואם הנסיבות הן אכן לרעת האם, עובדה זו תשוקלל בעת חישוב המזונות ותמנע פגיעה בשיעורם. 

מהם טענותיהם וחששותיהם של המתנגדים לרוח הפסיקה של השופט שוחט?
1. על אף שאנו חיים בעידן מודרני והאבות לוקחים חלק גדול מאד בגידול הילדים, ברוב המקרים האֵם היא ההורה המרכזי המטפל בכל האספקטים של גידול הילדים. ברוב המוחץ של המקרים, האֵם היא ההורה המרכזי המטפל בילד וגם כאשר המשמורת היא משותפת וזמני השהייה עם הילדים הם שווים, האֵם לא מאבדת מתפקידה זה. האֵם לרוב היא זו שקונה את הבגדים, מבשלת, עומדת בקשר עם אנשי מערכת החינוך ומנהלת יחסים עם הורי החברים. האֵם היא ההורה הטבעי, וברוב המקרים היא ההורה המרכזי שמטפל בילדים, ולפיכך גם במקרים בהם האב נושא בנטל גידול הילדים, החלוקה לעולם לא תהיה שווה. מעמדה של האֵם בעיניי הסובבים ובעיניי הילדים הוא לרוב מעמד מרכזי יותר בהשוואה למעמד האב. במקרים יוצאים מן הכלל יתכנו מצבים בהם הנחה זו תתבדה ותתאיין, אך אין להסיק מכך שהאֵם מאבדת ממעמדה הטבעי בעת גירושין, ויש להניח, כי היא נשארת ההורה המרכזי שהוצאותיו והמעמסה עליו בעת גידול הילדים גדולות יותר. יחד עם זאת, אב משמורן בפירוש נושא בנטל גדול יותר מאב שאינו משמורן ששוהה עם הילדים פחות, ולפיכך, ראוי שיופחתו דמי המזונות המוטלים על האב במקרים של משמורת משותפת עם זמני שהות דומים, אולם לא בשיעור כל כך גבוה, אלא רק בשיעור של עד כעשרים וחמישה אחוזים וגם זה בזהירות המתבקשת ולאחר התחשבות בנסיבות העניין. (כפי שנקבע בפסק דינה המנחה של השופטת יעל וילנר מביהמ"ש המחוזי בחיפה בבע"מ 318/05. כן ר' פסק דינה של השופטת וילנר בעמ"ש 42513-09-14 (ניתן ביום 4.1.15) שם מציעה השופטת נוסחת חישוב דמי המזונות, כפונקציה מורכבת של הכנסות כל אחד מההורים וזמני השהות היחסיים של הילדים אצלו).

2. נשים מופלות לרעה בשוק העבודה ומרוויחות פחות מהגברים. לפיכך, אין זה הגיוני שנשים וגברים שמרוויחים מלכתחילה שונה, ישאו באופן שווה במימון הוצאות הילדים. סיסמאות בגין שוויון הורי ושותפות הורית לא יכולים להחזיק מים, כשהחברה היא מלכתחילה לא שוויונית. ברוב הגדול של המקרים האם קשורה יותר לילדים, מטפלת יותר בילדים, היא ההורה האחראי והמרכזי והיא גם מרוויחה פחות. המקרים בהם כל המאפיינים הנ"ל לא מתקיימים הם מקרים חריגים ובודדים ובהם ניתן להחיל מערך תשלומים שונה. אבל, כל עוד בחלק גדול מהמקרים אלה הם המאפיינים, אי אפשר לקבוע שינוי כזה גדול ומהותי שפוגע בציבור הנשים שמופלה לרעה וקובע מלכתחילה מערך תשלומים שוויוני.

3. נשים מופלות לרעה בבית הדין הרבני, ולגברים יש אמצעי סחיטה רבים כנגדם, דוגמת ההסכמה לגט. קביעה זו של בית משפט עלולה להיות, וכבר מנוצלת במקרים רבים, כאמצעי סחיטה נגד אמהות שהן ממילא ומלכתחילה ציבור מוחלש ומופלה. עצם היותן של הנשים ציבור שכזה מקימה צורך לחוק שיגן עליהן, יקדם אותן ויבטיח כי הן ייתמכו כלכלית על ידי האבות שהחברה מעדיפה ומתגמלת. ניתן לראות בהסדר הקיים המטיל חובת מזונות אוטומטית על האב מעין אפליה מתקנת מתבקשת, ראויה ומוסרית בנסיבות העניין שתורמת ליצירתו של איזון בין המינים וכופה יצירת שוויון שלא קיים בפועל. זהו לא המקרה היחיד בו משתמש המחוקק באמצעים מגוונים כדי לקדם שינוי חברתי רצוי ומנוע הפליה מובנית כאשר הציבור טרם בשל לשינוי כזה.

4. אבות רבים עשויים לנצל לרעה את השינוי המדובר. כותב שורות אלו כבר נתקל במקרים רבים בהם מגיעים אבות שאינם נוטלים חלק פעיל בגידול הילדים ומנהלים משא ומתן נחוש וקשוח כשבידיהם אמצעי סחיטה אולטימטיבי. יותר מאב אחד אמר לכתוב כלאחר יד: "הבנתי שמשמורת משותפת והסדרי ראיה נרחבים הם עילה להפחתת מזונות אז תרשום משמורת משותפת והסדרי ראיה נרחבים". מדובר באבות לפעוטות שלא מבלים עם הילדים זמן רב ואין להם מושג קלוש בטיפול בהם. לא רחוק היום בו אבות יעשו שימוש ציני באפשרות זו וידרשו משמורת משותפת רק כדי להפחית את שיעור המזונות כשאין ביכולתם או בכוונתם לבלות עם הילדים, לגדלם או לתמוך בהם. מצב זה מסוכן ביותר ועלול להעמיד אִמהות בסיטואציה בה הן גם המטפלות העיקריות בילדים, בעוד האב מתחמק מחובותיו, וגם אלה שנושאות בנטל התשלום ומימון הוצאותיהם. 

5. שינוי שכזה חייב להתרחש במסגרת חוק: החוק במדינת ישראל קובע חובת מזונות על האב. הלכה שכזו העוקרת מהשורש את החובה הזו חייבת להיות מעוגנת בחוק ולא בפסיקה של בית משפט. המחוקק חייב לתת את הדעת להשלכות האפשריות של שינוי שכזה, ולחוקק חוק זהיר ומובנה שינטרל פגיעה בנשים ובילדים. יש לזכור, כי אב שינצל לרעה את המנגנון החדש לשם הפחתת מזונות, יפגע בסופו של דבר בילדים, שטובתם עומדת מעל הכל.

אם כן - השינוי טוב או רע?/דעה
הכותב סבור, כי שינוי זה הוא מסוכן, ומקווה שפסק הדין יתהפך בביהמ"ש העליון. בבסיס עמדה זו ניצבת הנחה לפיה ניתן להשיג מטרות של שוויון והוגנות בתשלום המזונות בדרכים אחרות ולא באמצעות המנגנון שנקבע בפסק הדין. אין להתעלם מהעובדה שנשים מרוויחות פחות מגברים; ולא ניתן ואף אסור לשכוח; שלמרות כל הקדמה והמודרניזציה, ברוב הגדול של המשפחות האם נותרה ועודנה ההורה המרכזי האחראי על גידול הילדים. לפיכך, ראוי לקבוע חזקה לפיה האחריות ההורית היא אינה משותפת אלא של האם בלבד. זו הנחת מוצא מציאותית ומתבקשת, ולפיה צריך לפעול. יחד עם זאת, יש להכיר בכך, שישנם מקרים חריגים ויוצאים מן הכלל. במקרים אלה ניתן לסתור את אותה החזקה. כלומר: מאחר שיש הבדל בין אב לאם, והאם נתפסת מראש כהורה מרכזי שנושא ברוב הוצאות הילדים, מי שמניח שבמצבו ובנסיבות חיי משפחתו מצב הדברים שונה, חייב להוכיח זאת. מי שרוצה לטעון שבמקרה שלו האב נושא בנטל זהה או גדול יותר מזה שנושאת בו האֵם, חייב לשאת בנטל ההוכחה לטענותיו אלה. במקרים בהם יוכח שאכן אלה הם פני הדברים ובהתחשב בהכנסות הצדדים, מצבם הכלכלי ומידת השותפות בהורות, יקבע שיעור שונה של דמי מזונות,כפי שנקבע בפסקי דינה הנ"ל של השופטת וילנר.

לסיכום, השינוי ההדרגתי במערך דמי מזונות לילדי גירושים התגבש משך שנים והגיע לשיאו בפסק דין של כבוד השופט שוחט. פסק הדין יצר שינוי משמעותי בדמי המזונות - אין עוד חובה אוטומטית של האב לשלם דמי מזונות בשיעור גבוה, ויש להתחשב גם במצבם הכלכלי של ההורים ובזמני שהייתם עם הילדים המשותפים. ההשלכות של פסיקתו המהפכנית רבות ומגוונות ורובם טרם נחשפו עד תומן. מה שברור הוא, שדעתם של רבים לא נחה משינוי זה שעלול להוות אמצעי סחיטה לאבות השואפים להתחמק מתשלום מזונות ואין בכוונתם להשקיע בילדים, שיהיו הנפגעים העיקריים ממצב זה. הפולמוס הציבורי סביב סוגיית המזונות בשיאו, והכרעה בו צפויה בקרוב, עת יתקבל פסק דין בנושא בבית משפט עליון שיכריע בעניין, ויכתיב האם תהיה התנהלות חדשה ושונה לגמרי בתחום דמי המזונות בישראל. 


* עו"ד אריה אביאב, מתמחה בדיני משפחה